סיפור קצרצר, רק בשביל לטעום

[Nunni]

סיפור קצרצר, רק בשביל לטעום

זה הסיפור הראשון שלי, אז תהיו הוגנים. התחלתי לעבוד בבנק הדם בשבוע שעבר. חשבתי שיהיה מגניב, אבל בכל לילה שבו אני צריך להיות במשמרת, אני מקלל את היום שבחרתי בעבודה הזו. אתם שואלים למה? בגלל מה שקרה ביום רביעי בשבוע שעבר בבי"ח X, הרי קראתם על זה בעיתון. מה לעשות? צריך לחיות ממשהו. בתור עבודה לסטודנטים זה דווקא לא כל כך רע. אפשר לישון תוך כדי העבודה, לאכול והכי טוב – לשחק ששבש עם חיים הנהג. קצת קשה לתפקד באוניברסיטה אחרי לילה דל בשינה, אבל אני מסתתד. רגע, אני נסחף כאן. רציתי בכלל לספר לכם על מה שקרה לי ביום רביעי בשבוע שעבר, ביום הראשון בו הייתי לבד בתורנות. טוב, לעבוד בבנק הדם דורש ידע מסוים באנגלית (A, B, וכולי), וכמובן אחריות גדולה. אנחנו הרי מספקים מנות דם לכל בתי החולים באזור. אז ביום רביעי בלילה הייתי במשמרת, ועסקתי בשיפור האנגלית שלי ע"י קריאת מגזין ישן, שמצאתי זרוק בחדר התורנים. הייתי די מוכן לצלצול הטלפון, אבל הוא הקפיץ אותי - בכל זאת, פעם ראשונה. (אני ממש שונא את העבודה הזאת) על הקו הייתה ברוריה מבי"ח X, שדרשה בשלומי, פלרטטה איתי קצת, והזמינה מנת דם מסוג AB+. "אין בעיות" עניתי לה, ולאחר שסגרתי את השפופרת, קראתי לחיים בכריזה. "אני צריך להביא מנת דם AB+ לברוריה" אמרתי לו, כשענה לי באינטרקום. "תהיה מוכן להטיס אותה לבי"ח X בכל המהירות". והלכתי לקירור הגדול. בקירור הגדול, כמו שהראו לי, הקלדתי את הדרישה למחשב. המדפסת פלטה פתקית עם קוד. מספר השורה היה 14 והמדף היה מס' 3. כשיצאתי מהקירור התנודדתי קצת, וחשבתי שזה מהקור. חיים הנהג, שהגיע כדי לקחת את מנת הדם אל ברוריה, אמר שכולם מרגישים ככה בפעמים הראשונות. אם יש משהו אחד שלמדתי בבנק הדם, זה שיש לי מזל גדול שאני בעל סוג דם B+, אחד הסוגים הכי נפוצים. לא מזל כל כך גדול בשביל החולה של ברוריה...

 

[CallMeCavanaugh]

מה מדב"פ פה?

לא חסרות גם הערות טכניות וניטפוקים בקשר לסיפור (סיפור?) הזה, אבל הוא בכלל לא קשור לנושא הפורום. למה הוא פורסם כאן?

 

[Nunni]

אני רוצה להסביר

הפואנטה בסוף הסיפור היא שמנת הדם נשאבת מהגיבור שלנו. לדעתי זה מד"ב, לדעתך סתם אימה.

 

[Boojie]

זה לא מד"ב,

כי זה לא מכיל שום רכיב שלא יכול להתקיים, בדיוק כמו שהוא, בימינו, על יסוד המדע והטכנולוגיה הקיימים. אבל ננסה לעזור לך בכל זאת. זה לא שהסיפור רע, כמו שאין בו שום דבר חוץ מפואנטה, ולפואנטה הזאת אין שום בנייה של ממש לאורך הסיפור. פואנטה עובדת חזק כשהקורא מגלה, במבט לאחור, שבעצם הכינו אותו לזה לאורך הסיפור - השורה שבסוף מתיישבת עם ההגיון של הסיפור - אבל הוא לא קלט את זה (דברים שאנשים אומרים לו והוא לא מבין שמתייחסים לזה שהדם יישאב ממנו, למשל. או עובדים אחרים שמאד עייפים או חיוורים). או, אפשרות אחרת, שהכינו אותו למשהו אחר לגמרי, ורק בסוף הוא מגלה שכל מה שהוא פירש כ-X הוא בעצם Y (נגיד, אחד העובדים האחרים חיוור מאד ומתנהג מוזר, ובהדרגה הוא משתכנע שהעובד הזה הוא ערפד. רק בסוף הוא מגלה שזה כי שואבים ממנו יותר מדי דם). כמו שאתה בנית את זה, זו פואנטה מאד חלשה, ברמת ה"בו! הא! הבהלתי אתכם ובכלל לא ציפיתם לזה" או משהו כזה. הייתי אומרת משהו על ההגיון של הסיפור, ועל זה שבשום מקום אין הסבר למה לעזאזל צריכים לקחת את הדם מהעובדים (דבר שהיה מחזק את הפואנטה עוד יותר), אבל זה סיפור קצרצר, אז נוותר לך.