סיפור קצר והתייחסותכם בבקשה...
אני מתגורר בבנגקוק כמעט 6 שנים והמקרה שלפניכם מדגים את הבדלי הגישות (עם אופטימיות קטנה בצידו...) באחד מביקוריי בארץ ,לפני שנתיים אם אני לא טועה הזדמנתי לבר חביב ברח' אלנבי בתל-אביב. (אני לא זוכר את שמו אבל הוא יושב בדיוק באמצע אלנבי, הוא קטן ויש לו בר ישיבה גדול במרכז הקומה הראשונה. אחד החבר'ה תיקלט שם באותו ערב והזמין אותנו "התיירים"
לסיבוב). הבר מאוד אינטימי והאווירה הביתית מצביעה על זה שרוב הלקוחות הם קבועים. נכנסנו 4 אנשים (שניים ישראלים מבנגקוק ושניים גרים בארץ ומגיעים לבנגקוק באופן קבוע), התיישבנו על הבר וחיכינו. כשהתפנה הברמן שאלנו כמה עולה ג'וני בלק עם סודה, קולה, וקרח. הברמן שאל בפליאה למה אנחנו מערבבים קולה וסודה עם הבלק לייבל שלנו והסברנו לו שאנחנו לא מערבבים, אלא מבקשים בקבוק בלק לייבל, מיקסר קולה, מיקסר סודה ודלי קרח. במועדונים בתאילנד אתה קונה בקבוק, ולפני שאתה עוזב את המקום מסמנים לך על הבקבוק כמה נשאר ושומרים לך את הבקבוק לפעם הבאה שתבוא למועדון. (זה מן הסתם לא עובד עם יין...) הברמן נתקע. הוא בחיים לא שמע על הרעיון הזה ולא היה לו מושג איך לתמחר בקבוק בלק. התגובה שלו היתה קלאסית לדעתי. במקום לבלבל לנו את המוח הוא ישר אירגן לנו 4 שוטים של משהו שלא היכרנו (סוג של וודקה תאנים או משהו כזה) והרים טלפון לבעל הבית שיפתור לו את בעית התמחור. בעל הבית (שכנראה היה כבר בדרך) הגיע מיד ותימחר לנו את הבקבוק ב730 ש"ח - מחיר הגיוני לחלוטין בהסתמך על התמחור השערורייתי של שוט בודד בארץ... הבקבוק נגמר בשעה, והתווספו אליו עוד כמה שוטים על חשבון הבית (שתוגמלו מיד כמובן בשוטים על חשבוננו לברמן החביב, לשתי המלצריות שהסתובבו שם, לדי.ג'יי שהתחלף בינתיים וקלע בול לטעמנו המוסיקלי וסתם לאנשים נחמדים שישבו מסביבנו ותרמו לאווירה הכללית) היה ערב מגניב לחלוטין, ויצאנו ב"נזק" של 300 ש"ח לראש...שגם ככה היינו מגיעים אליו עם 5-6 שוטים לאדם פלוס טיפ, רק שבמקום לשבת איש איש עם כוסו ושוטו, הרמנו בעזרתו האדיבה של הצוות את האווירה במקום. אולי זה האופי של המקום שאיפשר לנו להפוך אותו למסיבה פרטית (שהפכה לציבורית אחרי כמה שוטים) אבל אני חושב שהכל טמון בגישה של הצוות והתגובה הקלאסית של הברמן לבקשה הראשונית שלנו. אני, כמובן, אחזור לשם בביקור הבא שלי בארץ...
אני מתגורר בבנגקוק כמעט 6 שנים והמקרה שלפניכם מדגים את הבדלי הגישות (עם אופטימיות קטנה בצידו...) באחד מביקוריי בארץ ,לפני שנתיים אם אני לא טועה הזדמנתי לבר חביב ברח' אלנבי בתל-אביב. (אני לא זוכר את שמו אבל הוא יושב בדיוק באמצע אלנבי, הוא קטן ויש לו בר ישיבה גדול במרכז הקומה הראשונה. אחד החבר'ה תיקלט שם באותו ערב והזמין אותנו "התיירים"
