ניטפוקים והערות טכניות
אני נותן את ההערות לפי סדר ההופעה בסיפור, לא בחלוקה מסויימת. הערות כלליות (אם יהיו כאלה) יופיעו בסוף. זה אומר שהניטפוקים וההערות הטכניות יהיו מעורבבים זה בזה. בארט נשכב על הקרקע כדי להגן על עצמו מקליעי המקלע. מצד שני, הקליעה של סנייפר 40 נחשבת למרשימה ומוכיחה את היתרון של החברה אליה משתייך בארט בקרבות לטווח רחוק. לא נראה קצת מוזר שבטווח שבו לכאורה יש יתרון עצום לחברה שלו האפקטיביות של נשקי האויב תהיה גבוהה כל כך? בנוסף, קליעה מטווח קילומטר היא לא דבר מרשים כלל. אפילו לא בימינו. קיים רובה צלפים שמאפשר קליעה ממרחק של מייל (1.6 ק"מ). שמו בישראל - בארט. לבארט ניסיון מועט. רק 10 משחקים. אבל בהמשך הסיפור מוזכר שהוא וארו הם הראשונים ששרדו יותר משמונה משחקים. ואם כבר מדברים על ארו ובארט, למה להם יש שמות אמיתיים, בזמן שלאחרים קוראים על פי הדגמים שלהם (מאשיגאנר, סנייפר)? ההסתערות לא אמינה. כל החיילים מסביב לבארט מומתים על ידי ירי מדוייק של חיילי האויב, אבל כשרק בארט נשאר הם רצים אליו ומחכים שיהרוג אותם עם סכין? אני לא קונה את זה. מילא אם הוא היה תופס מחסה ומצליח להתמודד עם כל אחד מהם בנפרד, אבל כשהוא עומד לבדו מול ארבעה חיילים חמושים שמבחינה טכנית עדיפים עליו - אין שום סיבה שהוא ישאר בחיים. בבארט יש תקלה, זה מובן, אבל למה ארו בוכה שכואב לו? זה ממש לא נראה כמו התנהגות מקובלת מרובוחייל. למה אנחנו רואים מה זד חושב? ולמה המחשבות שלו נראות כמו שהן נראות? המחשבה הזאת בנויה כדי להעביר לנו, הקוראים, מידע. היא לא מתקבלת על הדעת כמחשבה אמיתית של אדם אמיתי. (הכוונה למחשבה על כך שהייתה טעות לשים את קיושי בתפקיד המהנדס). גם המחשבות של בארט בעיתיות. הוא יודע שאיבד משהו חשוב? אנחנו רוצים לראות את זה דרך התגובה שלו. נכון, הוא לא יכול להגיב פיזית, אבל אנחנו כבר יודעים בדיוק מה הוא חושב, משם צריכה להגיע גם התגובה. כשמישהו "יודע שהוא איבד משהו חשוב", אני יודע שהוא לא באמת איבד משהו כזה. כשאני רואה איך מישהו מרגיש בעקבות אובדן של חבר, אז אני יודע שהוא באמת איבד משהו חשוב, למרות שאני לא יכול לקרוא את המחשבות שלו. למה זד מתייחס לחיילים בצורה כזאת, כשברור לו שהם יכולים להרוג אותו. הם הרי מונעים על ידי אינסטינקטים - מה בדיוק גורם להם לא להרוג אותו כשהם חוטפים ממנו מכות ומושפלים על ידו? למה לבזבז זמן ומשאבים בללמד חיילים להשתמש באקדח שיגיע בעוד חודשיים, כשגם ככה רבים מהם כבר יהיו מתים בעוד חודשיים, כשהאקדח אכן יגיע? למה למכונות הלימוד מחוברים החיילים, אבל למכונת ההזנה מחובר בארט? סביר להניח שכולם חוברו למכונת ההזנה, לא? אם כן, כדאי שהדבר יהיה מובן מהטקסט, כרגע הדבר נראה מוזר ואפילו סותר. גם השיחה בין קיושי לזד לא אמינה. הנהלים שמוזכרים בה תמוהים - חייבים למחוק חייל שבו התגלה פגם? הרי, בדיוק כמו שקיושי אמר, צריך לבדוק אותו כדי למנוע פגמים דומים בעתיד. גם את הויכוח הזה אני לא קונה. למה זד וקיושי מובילים אותו? אין אנשים בדרגות נמוכות יותר שיעשו את העבודה השחורה? שתי בליטות במרכז החזה? זה ממש לא נשמע כמו תיאור של חזה נשי, צר לי. לא, בעצם לא צר. אני מאוד שמח ש"שתי בליטות במרכז החזה" לא נשמע כמו תיאור של חזה נשי. למה באמת לא מנקים אותם? עם כל הכבוד לחיסכון בזמן, המטרה במקלחת היא לא רק מניעת סירחון, אלא גם היגיינה, מניעת זיהום וכו'. חוץ מזה, לחיילים נקיים אפשר לשפר גם את חוש הריח בצורה שעלולה להועיל להם בשדה הקרב. לחיילים מסריחים לא. הרחבה של הנקודה האחרונה - חיילים נקיים שילחמו נגד חיילים מסריחים יהנו מיתרון גדול במידה וחוש הריח שלהם ישופר. המסקנה היא שמכל בחינה שהיא כדאי לחברות לשמור על היגיינה בסיסית לפחות של החיילים. למה בארט מרגיש טוב? כי הוא רואה בחורה? גם את זה אני לא קונה. אם לא יהיה יותר ידע לגבי ההתנהגות הבעייתית שלו, הקטע הזה יראה תלוש לחלוטין מהמציאות, ובכלל, המהנדסת הזאת היא לחלוטין דאוס אקס מכינה. קיושי אמר קודם שהוא יבדוק את העניין כשבארט בקומה, אבל פתאום הוא משחרר אותו. מסתבר שאי אפשר לבדוק את העניין כשבארט בקומה. זה לא נשמע אמין - אם יש צ'יפ ששולט במח, בודאי שאפשר לקלוט זרמים שיוצאים מהמח ולהבין מה היה קורה אם לבארט הייתה האפשרות לזוז. חוץ מזה, למה שקיושי יבטיח דבר כזה, כשברור שלא זה הולך להיות המצב? למה קיושי שחרר את בארט? למה הויכוחים האלה בין קיושי לדונה? למה הויכוח מסתיים בצורה כזאת? זה ויכוח שהיה צריך לקרות כבר בעבר, ונראה כאילו הוא קורה עכשיו רק בשביל שהקוראים יראו אותו. גם הסיום שלו תמוה - אם קיושי לא צריך את דונה בשביל העבודה על בארט, למה הוא לקח אותו אליה מלכתחילה? כל הסצינה הבאה היא קיטשית, שמאלצית ושחוקה. כבר ראינו אותה עשרות אם לא מאות פעמים, והיא לא מחדשת דבר על כל הפעמים הקודמות שראינו סצינות דומות לה. ראש צוות האבטחה אומר "חבר'ה, לא לירות!". משפט שנשמע מאוד תמוה מראש צוות אבטחה. הפקודות בצוות האבטחה צריכות להיות קצרות ומדוייקות. צוות האבטחה היה אמור לחורר את בארט לחלוטין בשניה שהדלת התפוצצה, הרבה לפני שלבארט היה זמן להצמיד אליו את דונה. בנוסף, לחברה שמספקת לחייליה נשק שמאפשר פגיעה במטרת ראש ממרחק קילומטר צריכים להיות מאבטחים חמושים שמסוגלים לפגוע במטרת ראש+כתף (בארט שעומד מאחורי דונה הנמוכה ממנו ב20 ס"מ) ממרחק 2-5 מטר. וניטפוק אחרון בקשר לנקודה הזאת - מאבטחים שנועדו להיות מסוגלים להתמודד עם רובוחיילים שיצאו משליטה צריכים להיות רובוטיים בעצמם כדי שיתאפשר להם לבצע את תפקידם. הנקודה הזאת מחזירה אותנו לטענה שבארט היה אמור להיות מת עוד לפני ששברי הדלת פגעו ברצפה. ובריצה, כמו שרק הוא יודע לרוץ רץ דרך החלון. יותר מדי שימושים בפעלים המתארים ריצה במשפט אחד. והערות כלליות: מדוע השימוש בשמות לועזיים? גם לחיילים בעלי השם, גם לדגמי החיילים, גם לשם המשחק וגם לבעלי התפקידים יש שמות לועזיים. למה? הגהה, הגהה, הגהה. תמ"קים יורים צרורות, לא צרורים. יש לשאת חיילים פצועים משדה הקרב, לא לנשוא אותם. גם סימני הפיסוק מצריכים מעבר נוסף ותיקון. חלוקת המשפטים והפסקות לוקה בחסר. בקיצור - הרבה מאוד עבוד הגהה. תיאורים. יש לנו שדה קרב, דמויות שונות, מגורי חיילים, מחלקת אבטחת איכות, ואנחנו לא יודעים איך נראה אפילו אחד מהם. למה? לסיום, יש עוד המון עבודה על הסיפור הזה, אבל כמו שאמר עוץליגוץלי - כבר ראינו את הסיפור הזה באינספור ואריאציות. אם אין לך משהו באמת חדש להגיד כאן - כנראה שמוטב לעבור לסיפור אחר במקום להשקיע הרבה זמן בהבאת הסיפור הזה לאיכות טכנית סבירה, שעדיין לא תפצה על הרעיון הנדוש.
הייתי מאוד מאוד רוצה לקבל ביקורת בונה לגביו.. תודה!
וברוכה הבאה