לילנד גאונט
New member
סיפור ראשון שלי....
לקוח לי קצת זמן פנוי למחשבה עליך נוסע לי לים אם הרבה סיגריון והרבה כאב, מגיע לחוף ומביט לים אפור כמו השמיים וכועס שולח אצבעות גלים מנסה לגעת בי אך לא מצליח כמוך, גם אתה ניסת לגעת ולא יכולת תמיד אמרתי שיש בך הרבה מהים, בעייניים האפורות שלך. גשם קל התחיל לטפטף ואני יכולתי לשמוע את קולך מתמזג אם הגלים, אומר לי שאתה לא מבין למה, למה אני לא מוכן לשכב איתך, מה לא בסדר בך שאלת, למה אני לא אוהב אותך, כיום אני מבין שאתה לא ניסת לפגוע בי שרק חשבת שאתה לא מספיק טוב. לא הבנת! לא הבנת שרק בגלל שאני אוהב אהבתי אותך לא רציתי לשכב איתך, כל כך פחדתי שזה יהרוס משהו ביננו מין אייזה קסם מיוחד שיפוג ברגע שנעבור את המחסום ההוא, אני מצטער על זה עכשיו, לא נישאר לי שום זיכרון שהייה לי ממך, אולי... אם רק היתי מוכן לשכב איתך היתי עכשיו זוכר יותר טוב את טעם שפתיך ואת ריח שערך. רוח קלה פורעת את שערי, אני ניזכר באותה רוח שנשבה דרך החלון הגדול לתוך החדר שלך שהיה בידיוק מול הים, והבית שלך שהיה ממוקם ממש על החוף. שכבת במיטה ואני ידעתי שהינה, זה הסוף, הרוח הכניסה את ריח הים המלוח שהתערבב בריח התרופות ששהו בחדר, אתה הבטת בי בעיניים האפורות שלך ואמרת לי שאתה אוהב אותי, נישקת אותי ונשמת נשימה אחרונה מתוקה על אוזני. מתת לי בידים והכלת בכזאת שלווה, כאילו כלום כאילו לא מת ברגע זה הבן אדם האחרון שעוד היתי חשוב לו. ועכשיו כבר לא נישאר דבר אני חוזר לים לפעמים רק כשהו אפר כמו העיניים, נעמד מתחת לחלון שלך, חושב עליך ומתגעגע כל כך... התעוררתי פתאום בעמצא הלילה וליבי כבר עלי כל כך, מין עצב משונה כמו פילח את ליבי לשניים. חרדתי לשלומך והינה אתה לשמאלי במיטה ישן בכזאת רכות עד שליבי חש להשבר מרוב אהבה עליך, ליטפתי את שערך ואתה זזת מתוך שינה אם חיוך על הפנים שלך קמתי לפתע פתחתי את החלון הגדול שלי שפונה לים הרחתי את הרוח והבטתי אל הים האפור כמו העיניים שלי שאתה כל כך אוהב, הוא היה אפור הים בראשיתו של יום, מוקדם כל כך בבוקר עד שנידמה כאילו השעה שאתה נימצא בה עכשיו לא קיממת באמת כשהשמש עוד לא ממש זורחת רק צובעת קצת את השחור העמוק באפור שמעניק תחושה חלומית להכל, חשבתי לעצמי כמה טוב לי עכשיו, הלילה סוף סוף הסכמת לשכב איתי, זה היה אלוהי, חשתי קרוב אליך יותר ממה שיכולתי אי פעם, לאחר מכן שכבנו יחד במיטה הנכת את ראשך על חזי ושאלת אותי במעיין קול עצוב כזה: "מה יקרה אם איי פעם אתה תמות?" צחקתי עליך, "מה קרה לך? אנחנו ניזדקן יחד" זה מה שאמרתי לך ואתה רק פלטת מין אנחה קתה ונירדמת עלי. הדלקתי סיגריה ופתאום חשתי את ידיך עוטפות אותי בחום ורציתי שהרגע הזה ימשך לנצח, רק אני אתה חבוקים יחד עירומים מעשנים את אותה סיגריה באפור הקר והשקט של הבוקר עומדים מול החלון והרוח מלטפת את שניינו...
לקוח לי קצת זמן פנוי למחשבה עליך נוסע לי לים אם הרבה סיגריון והרבה כאב, מגיע לחוף ומביט לים אפור כמו השמיים וכועס שולח אצבעות גלים מנסה לגעת בי אך לא מצליח כמוך, גם אתה ניסת לגעת ולא יכולת תמיד אמרתי שיש בך הרבה מהים, בעייניים האפורות שלך. גשם קל התחיל לטפטף ואני יכולתי לשמוע את קולך מתמזג אם הגלים, אומר לי שאתה לא מבין למה, למה אני לא מוכן לשכב איתך, מה לא בסדר בך שאלת, למה אני לא אוהב אותך, כיום אני מבין שאתה לא ניסת לפגוע בי שרק חשבת שאתה לא מספיק טוב. לא הבנת! לא הבנת שרק בגלל שאני אוהב אהבתי אותך לא רציתי לשכב איתך, כל כך פחדתי שזה יהרוס משהו ביננו מין אייזה קסם מיוחד שיפוג ברגע שנעבור את המחסום ההוא, אני מצטער על זה עכשיו, לא נישאר לי שום זיכרון שהייה לי ממך, אולי... אם רק היתי מוכן לשכב איתך היתי עכשיו זוכר יותר טוב את טעם שפתיך ואת ריח שערך. רוח קלה פורעת את שערי, אני ניזכר באותה רוח שנשבה דרך החלון הגדול לתוך החדר שלך שהיה בידיוק מול הים, והבית שלך שהיה ממוקם ממש על החוף. שכבת במיטה ואני ידעתי שהינה, זה הסוף, הרוח הכניסה את ריח הים המלוח שהתערבב בריח התרופות ששהו בחדר, אתה הבטת בי בעיניים האפורות שלך ואמרת לי שאתה אוהב אותי, נישקת אותי ונשמת נשימה אחרונה מתוקה על אוזני. מתת לי בידים והכלת בכזאת שלווה, כאילו כלום כאילו לא מת ברגע זה הבן אדם האחרון שעוד היתי חשוב לו. ועכשיו כבר לא נישאר דבר אני חוזר לים לפעמים רק כשהו אפר כמו העיניים, נעמד מתחת לחלון שלך, חושב עליך ומתגעגע כל כך... התעוררתי פתאום בעמצא הלילה וליבי כבר עלי כל כך, מין עצב משונה כמו פילח את ליבי לשניים. חרדתי לשלומך והינה אתה לשמאלי במיטה ישן בכזאת רכות עד שליבי חש להשבר מרוב אהבה עליך, ליטפתי את שערך ואתה זזת מתוך שינה אם חיוך על הפנים שלך קמתי לפתע פתחתי את החלון הגדול שלי שפונה לים הרחתי את הרוח והבטתי אל הים האפור כמו העיניים שלי שאתה כל כך אוהב, הוא היה אפור הים בראשיתו של יום, מוקדם כל כך בבוקר עד שנידמה כאילו השעה שאתה נימצא בה עכשיו לא קיממת באמת כשהשמש עוד לא ממש זורחת רק צובעת קצת את השחור העמוק באפור שמעניק תחושה חלומית להכל, חשבתי לעצמי כמה טוב לי עכשיו, הלילה סוף סוף הסכמת לשכב איתי, זה היה אלוהי, חשתי קרוב אליך יותר ממה שיכולתי אי פעם, לאחר מכן שכבנו יחד במיטה הנכת את ראשך על חזי ושאלת אותי במעיין קול עצוב כזה: "מה יקרה אם איי פעם אתה תמות?" צחקתי עליך, "מה קרה לך? אנחנו ניזדקן יחד" זה מה שאמרתי לך ואתה רק פלטת מין אנחה קתה ונירדמת עלי. הדלקתי סיגריה ופתאום חשתי את ידיך עוטפות אותי בחום ורציתי שהרגע הזה ימשך לנצח, רק אני אתה חבוקים יחד עירומים מעשנים את אותה סיגריה באפור הקר והשקט של הבוקר עומדים מול החלון והרוח מלטפת את שניינו...
