סיפור שאולי מתקשר לנושא...
פעם חיו בגלקסיה אחת אוכלוסיה שמנתה מיליארדי בני-אדם כחולי עור חזקים פיזית מאוד ובעלי קול עבה. בכוכב הזה היתה הרבה אלימות. רק נקודת תורפה אחת היתה לכל אנשים בכוכב הזה: אם לא ידעתם, מוות ברעב יכול להיות מוות מענה ואיטי ביותר. יש עוד הרבה סוגי מוות מענים וארוכים כאורך הגלות, אבל האנשים בכוכב הזה יכלו למות ממות מסוג כזה שהם ברצון היו בוחרים במוות מרעב ומאושרים למות בו על-פני המוות הנורא שהיה מצפה להם אם - במשך שבוע אחד הם לא היו רואים או משחקים כדורגל. האנשים האלה אהבו כדורגל והיו מכורים לו בצורה כה כבדה, עד ששלוש שעות ללא משחק כדורגל היה מאוד לא נוח להם ויום שלם בלי לצפות בו - היה יכול לגרום להם לאיבוד ההכרה. ארבעה ימים בלי כדורגל יכלו להרוג אותם לגמרי. לכל מקום ולכל מסע שהם היו הולכים אליו הם היו באים עם כדורגל ביד ובכל רחוב היה מגרש כדורגל. חוקי הגלקסיה היו מאוד נוקשים והיו עורפים ראשים לאנשים שגנבו כיכר לחם קט! הם היו נותנים מוות ברעב ומוות מקריעה לגזרים על-ידי אריות!!! אבל רק מוות אחד הם לא נתנו: מוות של אי-צפייה בכדורגל לעולם ועד. זה נחשב כמוות מענה מכדי שהאכזריים שבכוכב יתנו אותו. פעם איש אחד רצח את קיסר הגלקסיה ואת כל בני-משפחתו כדי להפוך לקיסר בעצמו אבל זה לא הצליח לו וכשעלה הקיסר החדש על כסאו הוא גזר עליו מוות על-ידי גזירה במספריים בתוספת אריות מסתערים ועל עוזרו מוות ברעב כשהוא קבור לחול עד ראשו, ודרך אגב, עד מותו שמו לפניו טלוויזיה שמכוונת לערוץ הכדורגל, הערוץ הפופולרי ביות בגלקסיה. מוות כדורגל, כך כינו את המוות הזה של לא לראות כדורגל לעולם, שעמד בראש כולם, ונחשב כעינוי הגדול ביותר שבן-אדם יכול לעבור, לא ניתן מעולם. לפני שהוכתר קיסר, השבועה הראשונה שהיה עליו לומר היתה "אני נשבע בשם הכדורגל שלעולם לא אשלול את הצפייה בכדורגל ואת המשחק בו משום אדם, אף אם ירצח בעינויים את כל האנשים ביקום מלבדי ויחריב את כל העולם בצורה נוראה." כשהם היו יוצאים למלחמות, הם תמיד היו עוצרים פעם בשעות אחדות לשחק כדורגל, והם היו שחקני כדורגל מיומנים מאוד, ובכל החלליות הדבר הראשון שהיו בונים היה מגרש כדורגל ענקי. והיתה גלקסיה נוספת, שאנשיה היו חלשים פיזית מאנשי הגלקסיה הכחולה (ככה נקראה הגלקסיה של האנשים החזקים כחולי-העור), בעלי קול גבוה, עור ורוד והגלקסיה שלהם נקראה הגלקסיה הורודה. אנשים אלה היו אנשים מעודנים יותר אם כי הם לא רצו שיחשבו עליהם ככה (עדינות נראתה להם תכונה של החלש, הנחות והנשלט ואגרסיביות תכונה של החזק, הנעלה והשולט, ויתכן שצדקו) והחוקים בגלקסיה הורודה לא היו כה נוקשים. אבל היה דבר אחד שבו עלו על הכחולים לאין שיעור: עניין הכדורגל. הורודים יכלו לא לראות כדורגל במשך כל ימי חייהם, לדעת שהוא קיים, ובכל-זאת לא להרגיש כל רע בגלל זה. הם לא נהגו לדבר הרבה על כדורגל ומוות בגלל אי-שיחוק כדורגל לא עלה מעולם על דעתם. ועכשיו אספר לכם על תרבות שתי הגלקסיות: לאנשים הורודים ההורמון המקודש היה אסטרוגן, ומשני לו, הפרוגסטרון. הכרומוזום המוערץ עליהם היה כרומוזום X (מצד האבא) והסמל הגלקטי שלהם היה עיגול ומתחתיו צלב. לכחולים ההורמון המוערץ והנסגד היה טסטוסטרון (היה להם אותו הרבה יותר מלורודים) ומשני לו אנדרוגן, הכרומוזום המוערץ עליהם היה כרומוזום Y והסמל הגלקטי שלהם היה עיגול ומעליו באלכסון נוטה ימינה חץ. שתי הגלקסיות הכילו גם זכרים וגם נקבות. אצל הכחולים הזכרים הכחולים רדו בנקבות הכחולות ושלטו בהן ואילו אצל הורודים היה שוויון בין גברים לנשים. הכחולים תמיד רצו להשתלט על הגלקסיה הורודה, שהיתה שכנה להם. אבל בשביל להיכנס לתחומי הגלקסדיה, היה צריך להיות בן-אדם עם הרבה הרבה אסטרוגן, כי המנגנון הסודי של הכניסה לגלקסיה היה מאפשר כניסה רק לישות חיה שיש בתוכה כמות גדולה למדי של אסטרוגן, וגם למרובי האסטרוגן הגדולים ביותר בין הכחולים (שהיו אגב כולם נקבות) היתה כמות מעטה למדי של אסטרוגן, כשם שגם למרובי הטסטוסטרון הגדולים ביותר מבין הורודים היתה כמות מועטה למדי של טסטוסטרון. יום אחד אמרה אשת-הקיסר לבעלה: "הוד-גבריותך, (ככה היו נקראים הקיסרים באימפריה הכחולה) אתמול טיילתי במכונית שלי וראיתי ילד בעל צבע עור ורוד הולך ושר שיר שאוזני שנאו. הוא החזיק בידו ילדה לא אמיתית וקטנה עשויה מחומר שלא זיהיתי ובידו השניה היה חוט ירוק וגמיש שמחוברות לו חימישה שישה אליפסות. לא זוכרת בדיוק. אז נזכרתי שהילדה הקטנה שביד שלו היא בעצם בובה, ומשיעורי הסטוריה אני יודעת שלאחר ההתפלגות הגדולה, במהלכה עזבו אותנו הורודים והלכו לגלקסיה משלהם לפני שלוש-מאות אלף שנה, החליט קיסרנו להשמיד את כל הבובות בממלכה בטענה שהן פוגמות בערכי הגבריות והכחולות שלנו. אז הלכתי וריטשתי לו את הבובה ואחר-כך הרגתי אותו וגם את החוט ריטשתי ואת האליפסות קרעתי. לפניח שהרגתי את הילד יצאו לו מים מהעיניים. מה פירוש הדבר?" "החוט הירוק שהחזיק והאליפסות שמעליו אינם אלא פרח." ענה הקיסר. "מה זה פרח?" שאלה הקיסרית. "פרח זה שם של צמח מקולל שהוחלט שיש לו מראה עדין מדי שאינו מתאים לגבריות ולתכונות הכחולות שאנחנו רוצים לפתח ולכן החלטנו להשמיד אותו לפני חמישים אלף שנה. והדמעות שהוציא הילד הורוד מעיניו, זה בכי. על-פי החוק בממלכתנו מי שבוכה מגורש לגלות אם הוא כבר עבר את גיל חמש. בכי מסמל נשיות וחולשה." "מתי אנשים בוכים?" "כשהם עצובים. הורודים דווקא מכבדים את הבכי. הם חושבים שאי-בכי מביע חוסר-רגש, וחוסר-רגש מביע אנוכיות. אבל אני חושב שעדיף להיות אנוכי מלהיות חלש ויללן." "אדוני הקיסר?" שאל עוזרו של הקיסר, שישב מולו עד כה והשתחווה לפניו. "מה?" שאל הקיסר הרשע, לאחר שבעט בעוזרו הנאמן כדי להביע נתינת זכות דיבור. "היום גיליתי דרך איך לכבוש את הגלקסיה הורודה בלי להיות בן-אדם עם הרבה אסטרוגן." "דבר, קדימה!" אמר הקיסר האכזר. "לשלוח לשם מישהו, מספיק אחד, שלא יראה לפני זה כדורגל במשך שלושה שבועות תמימים וישאר בחיים." הקיסר לקח סכין וכרת את ראש העוזר וגם את ראשה של אישתו, סתם כי זה מה שהיד שלו רצתה. "שומרים, שומרים, קחו את הגופות!" ציווה הקיסר בזעם. "הכניסו אותם לתנור ושרפו אותם." בקשתו נתמלאה מיד. ואז ציווה הקיסר: "חפשו במיליוני כוכבי הגלקסיה, מבין כל הזכרים הכחולים האמיצים ובעלי כוח הסבל האדיר שתיראו, אחד שנראה שיוכל לשרוד בתנאי אי-כדורגל במשך שבועיים ולהישאר בחיים." המשך יבוא...
פעם חיו בגלקסיה אחת אוכלוסיה שמנתה מיליארדי בני-אדם כחולי עור חזקים פיזית מאוד ובעלי קול עבה. בכוכב הזה היתה הרבה אלימות. רק נקודת תורפה אחת היתה לכל אנשים בכוכב הזה: אם לא ידעתם, מוות ברעב יכול להיות מוות מענה ואיטי ביותר. יש עוד הרבה סוגי מוות מענים וארוכים כאורך הגלות, אבל האנשים בכוכב הזה יכלו למות ממות מסוג כזה שהם ברצון היו בוחרים במוות מרעב ומאושרים למות בו על-פני המוות הנורא שהיה מצפה להם אם - במשך שבוע אחד הם לא היו רואים או משחקים כדורגל. האנשים האלה אהבו כדורגל והיו מכורים לו בצורה כה כבדה, עד ששלוש שעות ללא משחק כדורגל היה מאוד לא נוח להם ויום שלם בלי לצפות בו - היה יכול לגרום להם לאיבוד ההכרה. ארבעה ימים בלי כדורגל יכלו להרוג אותם לגמרי. לכל מקום ולכל מסע שהם היו הולכים אליו הם היו באים עם כדורגל ביד ובכל רחוב היה מגרש כדורגל. חוקי הגלקסיה היו מאוד נוקשים והיו עורפים ראשים לאנשים שגנבו כיכר לחם קט! הם היו נותנים מוות ברעב ומוות מקריעה לגזרים על-ידי אריות!!! אבל רק מוות אחד הם לא נתנו: מוות של אי-צפייה בכדורגל לעולם ועד. זה נחשב כמוות מענה מכדי שהאכזריים שבכוכב יתנו אותו. פעם איש אחד רצח את קיסר הגלקסיה ואת כל בני-משפחתו כדי להפוך לקיסר בעצמו אבל זה לא הצליח לו וכשעלה הקיסר החדש על כסאו הוא גזר עליו מוות על-ידי גזירה במספריים בתוספת אריות מסתערים ועל עוזרו מוות ברעב כשהוא קבור לחול עד ראשו, ודרך אגב, עד מותו שמו לפניו טלוויזיה שמכוונת לערוץ הכדורגל, הערוץ הפופולרי ביות בגלקסיה. מוות כדורגל, כך כינו את המוות הזה של לא לראות כדורגל לעולם, שעמד בראש כולם, ונחשב כעינוי הגדול ביותר שבן-אדם יכול לעבור, לא ניתן מעולם. לפני שהוכתר קיסר, השבועה הראשונה שהיה עליו לומר היתה "אני נשבע בשם הכדורגל שלעולם לא אשלול את הצפייה בכדורגל ואת המשחק בו משום אדם, אף אם ירצח בעינויים את כל האנשים ביקום מלבדי ויחריב את כל העולם בצורה נוראה." כשהם היו יוצאים למלחמות, הם תמיד היו עוצרים פעם בשעות אחדות לשחק כדורגל, והם היו שחקני כדורגל מיומנים מאוד, ובכל החלליות הדבר הראשון שהיו בונים היה מגרש כדורגל ענקי. והיתה גלקסיה נוספת, שאנשיה היו חלשים פיזית מאנשי הגלקסיה הכחולה (ככה נקראה הגלקסיה של האנשים החזקים כחולי-העור), בעלי קול גבוה, עור ורוד והגלקסיה שלהם נקראה הגלקסיה הורודה. אנשים אלה היו אנשים מעודנים יותר אם כי הם לא רצו שיחשבו עליהם ככה (עדינות נראתה להם תכונה של החלש, הנחות והנשלט ואגרסיביות תכונה של החזק, הנעלה והשולט, ויתכן שצדקו) והחוקים בגלקסיה הורודה לא היו כה נוקשים. אבל היה דבר אחד שבו עלו על הכחולים לאין שיעור: עניין הכדורגל. הורודים יכלו לא לראות כדורגל במשך כל ימי חייהם, לדעת שהוא קיים, ובכל-זאת לא להרגיש כל רע בגלל זה. הם לא נהגו לדבר הרבה על כדורגל ומוות בגלל אי-שיחוק כדורגל לא עלה מעולם על דעתם. ועכשיו אספר לכם על תרבות שתי הגלקסיות: לאנשים הורודים ההורמון המקודש היה אסטרוגן, ומשני לו, הפרוגסטרון. הכרומוזום המוערץ עליהם היה כרומוזום X (מצד האבא) והסמל הגלקטי שלהם היה עיגול ומתחתיו צלב. לכחולים ההורמון המוערץ והנסגד היה טסטוסטרון (היה להם אותו הרבה יותר מלורודים) ומשני לו אנדרוגן, הכרומוזום המוערץ עליהם היה כרומוזום Y והסמל הגלקטי שלהם היה עיגול ומעליו באלכסון נוטה ימינה חץ. שתי הגלקסיות הכילו גם זכרים וגם נקבות. אצל הכחולים הזכרים הכחולים רדו בנקבות הכחולות ושלטו בהן ואילו אצל הורודים היה שוויון בין גברים לנשים. הכחולים תמיד רצו להשתלט על הגלקסיה הורודה, שהיתה שכנה להם. אבל בשביל להיכנס לתחומי הגלקסדיה, היה צריך להיות בן-אדם עם הרבה הרבה אסטרוגן, כי המנגנון הסודי של הכניסה לגלקסיה היה מאפשר כניסה רק לישות חיה שיש בתוכה כמות גדולה למדי של אסטרוגן, וגם למרובי האסטרוגן הגדולים ביותר בין הכחולים (שהיו אגב כולם נקבות) היתה כמות מעטה למדי של אסטרוגן, כשם שגם למרובי הטסטוסטרון הגדולים ביותר מבין הורודים היתה כמות מועטה למדי של טסטוסטרון. יום אחד אמרה אשת-הקיסר לבעלה: "הוד-גבריותך, (ככה היו נקראים הקיסרים באימפריה הכחולה) אתמול טיילתי במכונית שלי וראיתי ילד בעל צבע עור ורוד הולך ושר שיר שאוזני שנאו. הוא החזיק בידו ילדה לא אמיתית וקטנה עשויה מחומר שלא זיהיתי ובידו השניה היה חוט ירוק וגמיש שמחוברות לו חימישה שישה אליפסות. לא זוכרת בדיוק. אז נזכרתי שהילדה הקטנה שביד שלו היא בעצם בובה, ומשיעורי הסטוריה אני יודעת שלאחר ההתפלגות הגדולה, במהלכה עזבו אותנו הורודים והלכו לגלקסיה משלהם לפני שלוש-מאות אלף שנה, החליט קיסרנו להשמיד את כל הבובות בממלכה בטענה שהן פוגמות בערכי הגבריות והכחולות שלנו. אז הלכתי וריטשתי לו את הבובה ואחר-כך הרגתי אותו וגם את החוט ריטשתי ואת האליפסות קרעתי. לפניח שהרגתי את הילד יצאו לו מים מהעיניים. מה פירוש הדבר?" "החוט הירוק שהחזיק והאליפסות שמעליו אינם אלא פרח." ענה הקיסר. "מה זה פרח?" שאלה הקיסרית. "פרח זה שם של צמח מקולל שהוחלט שיש לו מראה עדין מדי שאינו מתאים לגבריות ולתכונות הכחולות שאנחנו רוצים לפתח ולכן החלטנו להשמיד אותו לפני חמישים אלף שנה. והדמעות שהוציא הילד הורוד מעיניו, זה בכי. על-פי החוק בממלכתנו מי שבוכה מגורש לגלות אם הוא כבר עבר את גיל חמש. בכי מסמל נשיות וחולשה." "מתי אנשים בוכים?" "כשהם עצובים. הורודים דווקא מכבדים את הבכי. הם חושבים שאי-בכי מביע חוסר-רגש, וחוסר-רגש מביע אנוכיות. אבל אני חושב שעדיף להיות אנוכי מלהיות חלש ויללן." "אדוני הקיסר?" שאל עוזרו של הקיסר, שישב מולו עד כה והשתחווה לפניו. "מה?" שאל הקיסר הרשע, לאחר שבעט בעוזרו הנאמן כדי להביע נתינת זכות דיבור. "היום גיליתי דרך איך לכבוש את הגלקסיה הורודה בלי להיות בן-אדם עם הרבה אסטרוגן." "דבר, קדימה!" אמר הקיסר האכזר. "לשלוח לשם מישהו, מספיק אחד, שלא יראה לפני זה כדורגל במשך שלושה שבועות תמימים וישאר בחיים." הקיסר לקח סכין וכרת את ראש העוזר וגם את ראשה של אישתו, סתם כי זה מה שהיד שלו רצתה. "שומרים, שומרים, קחו את הגופות!" ציווה הקיסר בזעם. "הכניסו אותם לתנור ושרפו אותם." בקשתו נתמלאה מיד. ואז ציווה הקיסר: "חפשו במיליוני כוכבי הגלקסיה, מבין כל הזכרים הכחולים האמיצים ובעלי כוח הסבל האדיר שתיראו, אחד שנראה שיוכל לשרוד בתנאי אי-כדורגל במשך שבועיים ולהישאר בחיים." המשך יבוא...