סיפור שכתבתי אתמול

[ai27]

בכל אופן - סוף-סוף שוחררתי

 

[Topale1]

ערס פואטיקה

בחייאת זומזום, היית רוצה לחזור לכוס של האמאש'ך
ולהתחיל הכל מההתחלה ?
לפלח בזוקה מהקיוסק של חווה,
להדביק מסטיק על השיער של נאווה,
לקבל לבר מצווה גורמט,
ולהשוויץ אתו לליזט,
להרים את הגלגל של האופנוע בכל השכונה,
לנסוע בדודג' עם הריפוד מקדימה,
לרדוף עם הכפכף אחרי דימה,
ללכת למחנה יהודה ולשיר :
'כל עגבנייה מלמיליאן,
דני נוימן החרייאן'
מה, נהיית לי פרופסור ?
משחק אותה סטיבן הוקינג,
יה מהבול
כולה זאביק אבוטבול

 

[יוסי מתל-אביב]

אני מתכוון לטרילוגיה המקורית, כן? למרות שגם הרביעי היה בסדר. את החמישי עוד לא ראיתי.

סרטי ספיי קידס אלו סרטים על שני ילדים אמריקאים שמגלים שההורים שלהם מרגלים ואז הופכים למרגלים בעצמם ועובדים כמרגלים ביחד עם ההורים שלהם.

לפני כמה ימים הסתכלתי על עמוד הויקיפדיה של סרט הספיי קידס הראשון, ומצאתי את עצמי מגיע לעמוד הויקיפדיה של השחקן ששיחק את ג'וני קורטז, ששמו דריל סברה, ומה מסתבר?

הוא כמובן אמריקאי, כי הסרט אמריקאי, צולם באמריקה וכדומה', אבל מסתבר שדריל הוא "יהודי ממוצא רוסי", שכאילו, אני לא יודע, זה פשוט ממש הצחיק אותי. כאילו, אתם רציניים? מי ליהק את השחקנים לסרט הזה?

כי כאילו, במציאות, רוסיה וארצות הברית הן על גבול האויבות, ובוודאי ובוודאי שהיו כאלו בעת המלחמה הקרה, אז כאילו, השנה היא 2000, זה 9 שנים אחרי התפרקותה של ברית המועצות הראשונה ב-1991, ואתם עושים סרט, שיצא בשנה הבאה, 2001, על ילדים אמריקאים שהופכים למרגלים אמריקאים, ואחד משני הילדים שלקחתם בשביל זה, הוא רוסי? ברצינות? אתם באמת עשיתם את זה עכשיו? אתם באמת לקחתם ילד רוסי לשחק ילד-מרגל אמריקאי?

כאילו, אני לא יודע. זה פשוט די הצחיק אותי

עכשיו אני לא יכול שלא לשאול את עצמי, האם זה באמת אמיתי ורציני שהמלהקים לסרט באמת היו עד כדי כך חסרי טקט והבנה בסיסית של כל האספקט האירוני של כל הדבר, או שאולי הם ידעו בדיוק מה הם עושים, וזאת כאילו איזושהי מן סוג של בדיחה אירונית. הומור אירוני הוא מאוד מצחיק, שתדעו.

אני באופן אישי בטוח ב-99% שמדובר בצירוף מקרים אקראי ושלמוצא שלו אין שום קשר משום סוג לליהוק שלו לתפקיד של ג'וני קורטז בטרילוגיית ספיי קידס המקורית. אבל, אם למרות הכול, ולמרות שאני נותן לזה סיכוי של בערך אחוז אחד, זה באמת היה בכוונה, וזאת כאילו מן בדיחה או משהו, אז נותרתי חסר מילים. זאת בדיחה מצוינת והמלהקים גאונים.

אותי, באופן אישי, זה הצחיק לאללה

 

[משתפרת1]

ערס פואטיקה

בחייאת זומזום, היית רוצה לחזור לכוס של האמאש'ך
ולהתחיל הכל מההתחלה ?
לפלח בזוקה מהקיוסק של חווה,
להדביק מסטיק על השיער של נאווה,
לקבל לבר מצווה גורמט,
ולהשוויץ אתו לליזט,
להרים את הגלגל של האופנוע בכל השכונה,
לנסוע בדודג' עם הריפוד מקדימה,
לרדוף עם הכפכף אחרי דימה,
ללכת למחנה יהודה ולשיר :
'כל עגבנייה מלמיליאן,
דני נוימן החרייאן'
מה, נהיית לי פרופסור ?
משחק אותה סטיבן הוקינג,
יה מהבול
כולה זאביק אבוטבול

טופל'ה, טוב שבאת! קודם כל הזכרת לי את קזבלן. הלכת ממש לפי הסטראוטיפ שמוצג שם.
אחר כך הזכרת לי את מחנה יהודה. משום מה הקריאות על מלמיליאן שאני זוכרת היו על פירות (כל אבטיח/אפרסק/שזיף) מלמיליאן. ואיזה צעקות היו לפני דרבי...
תודה לך.
בחרת נושא של להקטין מישהו אחר שאולי הרים את האף. אני אישית לא מתה על הגישה הזו, אך אם נדון בכתיבה- עשית את זה אמין לגמרי.

 

[פילוסוף רוחני33]

דן היה עייף מאוד מעמל היום הקשה, ולכן נפל על המיטה ונרדם. שלווה אפפה אותו, ושקע מהר לתוך עולם השינה. הוא ראה חלום חזק בצבעים זוהרים. הוא ראה בחלום אנשים שהכיר, וזה ריגש אותו. פתאום ראה בחלום את עצמו. קורים שקופים סגרו עליו כתמונה נשלמת מכל כיווניה, והוא נעלם מהחדר. הוא נכנס לתוך החלום של עצמו.

החלום נמשך ונמשך ולא נגמר. לא יוכל להיגמר, כל עוד החולם נמצא בו. דן רצה לצאת, להיות חופשי, להביע את עצמו. הוא פרש ידיים לכל עבר כמנסה לברוח מבועה. אבל החלום סגר עליו. תכני החלום נעשו יותר ויותר מעורפלים, משעממים וחוזרים על עצמם כמו מנגינה שקטה שחוזרת על עצמה. בסוף דן חנק את עצמו, ומת בשקט. מאז לא שמעו עליו מעולם.