סיפור שכתבתי
סיפור שכתבתי לפני כשנה.
אשמח לתגובות
תודה, מיסטר Q
היום נגמר בשעה טובה, אני עולה במדרגות הביתה, תוך כדי מכניסה כבר את היד לתיק, מחפשת את המפתח.. אני כבר מגיעה לדלת אבל לא מוצאת את המפתח.. מוציאה את כל הדברים מהתיק ואין כלום.. לא מאמינה ששוב שכחתי אותו בבית.. מתקשרת לאסף בעלי.
"היי מאמי.. מתי אתה חוזר הביתה? שוב שכחתי את המפתח...."
"וואי.. מצטער חיים שלי.. אבל רק עוד שלוש שעות.. אני אפילו לא בעיר..."
מה אני עושה עכשיו שלוש שעות... הייתי מסתובבת בחוץ אבל הכל גשום.. מתיישבת על המדרגות הקפואות. מתעסקת בטלפון, שומעת פתאום צעדים עולים במדרגות. רואה את אבי השכן עולה מולי
"מיטל! מה את עושה פה על הרצפה?"
"ככה יעשה למי ששוכחת את המפתח לבית ובעלה חוזר מאוחר בערב..." עניתי לו בחיוך נבוך..
"נו, אז מה את יושבת פה? בוא אלי הביתה.." הוא אפילו לא מחכה לתשובה, עובר אותי ופותח את הדלת ונכנס. אני לוקחת שניה ונכנסת אחריו לבית. "וואי.. ממש תודה.. הייתי מתה פה על המדרגות.." אומרת לו בזמן שאני בוכנת את הדירה.. אנחנו שכנים כבר שנה אבל אף פעם לא ראיתי את הדירה מבפנים.. בסך הכל די מסודר בשביל גבר שחיי לבד..
"אז מה להביא לך לשתות? יש בירה, יין, קפה, תה.."
"בירה בבקשה.." חייבת להוריד את היום המחורבן הזה שעוד לא נגמר.. אבי חוזר מהמטבח עם שתי בירות ביד ואנחנו מתיישבים בסלון. "אבי, האמת שאני לא סגורה מה אתה עושה בחיים.."
"חחח.. אני לומד מנהל עסקים אבל העסק האמתי שלי הוא צלם.. וידיאו, סטילס.. עושה צילומי הריון, זוגיות, הכל.."
"מגניב.. יש לך כאן משהו שצלמת?"
"כן, בטח" הוא מדליק את הטלוויזיה שמחוברת כבר למחשב. פותח כמה תיקיות. בהתחלה הוא מראה קצת תמונות נוף, משם ממשיך לתמונות היריון. או שהוא צלם מצוין או שהיא יודעת ממש להצטלם.. "וואוו.. אתה באמת מוכשר.. כל הזוויות והמשחקים עם האור.. מדהים.."
הוא מחייך בביישנות.. נותן לי מבט קצר.. "אני בטוח שאת יוצאת מעולה בתמונות" "אני?! אני תמיד יוצא שמנה.. אני הכי לא פוטוגנית.." עניתי לו.
"מה?!" הוא נקרע מצחוק. "אני מקווה שזה לא נשמע לא טוב, אבל את נראית מעולה.. אין שום סיבה שלא תצאי טוב.."
"חחח בסדר.. אם אתה אומר.."
אנחנו ממשיכים לדבר, שמים לנו פרק של איזו סדרה ישראלית.
הפרק נגמר ונשאר עוד לפחות שעתיים עד שבעלי יגיע.. "אבי, אם אתה צריך לעשות משהו או ללכת אני באמת יכולה לחכות פה בחוץ.. אני אהיה בסדר!"
"מה פתאום! שבי שבי בשקט.." הוא הולך ומביא עוד 2 בירות מהמקרר..
הנושאי שיחה שלנו כבר נגמרו ומתחילות שתיקות מביכות כל כמה רגעים..
"יש לי רעיון מה אנחנו יכולים לעשות.." הוא קם ומביא מהחדר את אחת המצלמות שלו.
"חחח לא נראה לי אבי, אני באמת יוצאת הכי שמנה בארץ.."
"מה אכפת לך? אנשים משלמים על זה כסף.."
"אתה באמת מתוק אבל אני יודעת איך אני נראית בתמונות.. עזוב.."
"יש לי רעיון, אני עושה לך חמש תמונות.. אם אחת התמונות מעולה אנחנו עושים בוק.." הוא עומד מולי מחויך עם יד מחכה ללחיצה ממני.
אני חושבת קצת.. זה לא שבאמת יש לי מה לעשות.. גם מה אכפת לי עוד כמה תמונות מקצועיות לאוסף.. אני לוחצת לו את היד
"אבל תגידי את האמת! אל תשקרי!!"
"ברור ברור.."
אני שומעת כבר קליק של לחיצה של צילום. "תעמדי כאן ליד החלון.." עוד תמונה, אני יושבת ליד השולחן ועוד תמונה..
הוא מסיים, עובר על התמונות.. ממלמל לעצמו שהיה צריך עוד תאורה ואז הוא נעצר על אחת התמונות. "הנה! יש לנו תמונות מושלמת" הוא מראה לי את המצלמה.
אין מה לומר.. הבן אדם יודע לצלם.. אני עומדת ליד החלון, צוחקת ממבוכה ועם משחק של אור וחושך, זה באמת יצא מושלם..
"אתה יודע לצלם..." אני צוחקת.. "אז מה עושים? איך מצטלמים?" אני שואלת
"ככה, הכי טבעי.. כמו שבאת. טייץ והגופית ספגטי זה מעולה"
אבי מיד מרים את המצלמה ומתחיל לצלם מחדש.. נותן הוראות מידי פעם אבל בעיקר משתדל שהכל יהיה טבעי..
"טוב, הפסקה.." הוא מודיע חגיגית.. ומוציא לנו עוד 2 בירות מהמקרר
"יש לך ממש מלאי של בירות" אני צוחקת
"חחחחחחחחח תמיד!"
אנחנו יושבים חמש דקות, שותים את הבירה ועוברים על התמונות, בהחלט רואים שיש לבן אדם את הכישרון. הוא מוצא את הזווית הנכונה ואת המצב הנכון.
"יש לי שאלה.. תרגישי הכי חופשי לסרב.."
אני נותנת לו מבט שואל
"מה את אומרת על להיות קצת יותר נועזת..?"
"חח.. מה זה אומר נועזת..?" אני שואלת
"סליחה אם אני קצת חצוף, אבל הרבה זוגות, רוצים שאני אצלם אותו קצת יותר ארוטי מהרגיל. זה באמת מעולה לזוגיות.. תוכלי לשלוח את זה לבעלך.. כמובן שאני לא שומר כלום!"
"לא, לא... אני.. אני חושבת שזה לא מתאים.. ככה בלי שבעלי יודע.." גמגמתי מרוב מבוכה..
"תראי, זו החלטה שלך.. אבל תאמיני לי שאין בזה שום דבר אסור או רע. אני מבטיח להיות הכי מקצועי שיש" אבי התחיל לשמוע את גלגלי השיניים מתחילים לנוע בראש שלי "נו... אני נשבע לך, אני עושה מלא צילומים כאלה. תמיד חוזרות ורוצות עוד ואומרות שהבעל שלהם ישתגע"
אולי זה החוסר נעימות, בכל זאת זה הבית שלו שהתנחלתי בו ואולי זה בכלל ה-3 בקבוקי בירה שעוברים אצלי בדם, אבל שמעתי את עצמי לוחשת "אבל אתה מבטיח שאתה לא שומר..?"
"מילה שלי!!"
"אז מה לעשות..?" שאלתי
"קודם כל את צריכה לנסות להירגע.. לא נעשה שום דבר שלא תרצי.. נתחיל רגיל, כמו מקודם ולאט לאט נכנס לזה.."
אני נעמדת חזרה, מחכה להוראות. אבי מתחיל לצלם
"תני איזה מבט סקסי"
אני עושה את המבט הכי סקסי שלי
"חחחח את אשכרה לא יודעת לעשות מבט סקסי.." אבי נקרע מצחוק
"נו, אמרתי לך שאני גרועה.."
"תני מבט עמוק לתוך המצלמה"
נתתי את המבט הכי חודר שיכולתי לתת.
"יופי, את משתפרת.. תחשבי על סיטואציה סקסית, מינית, משהו שהדליק אותך.."
התחלתי להשתחרר.. שוב צוחקת ממבוכה..
"עכשיו תרימי לאט את הגופייה..."
לקחתי כמה נשימות והתחלתי להרים.. לאט לאט הגופייה הגיעה עד שהחזייה שלי בצבצה מתחת..
"יופי, את מעולה... תמשיכי.."
"אני לא יודעת.." פתאום קצת תפסתי את עצמי עומדת להוריד בגדים מול אדם שהוא לא בעלי..
"אל תדאגי, הכל יהיה בסדר.. רק מה שתרגישי לנכון.."
המילים שלו נתנו לי הרגשה בטוחה. הרמתי את הגופייה. כל החזה שלי נחשף עכשיו. הורדתי את הגופייה ושמתי בצד על הספה.
"את מעולה! כל הכבוד.. בעלך יהיה גאה בך"
הרגשתי גאווה עם כל המחמאות..
"אני רוצה שתעמדי פה בצד, תורידי קצת את הטייץ למטה ואת התחתון תעלי למעלה"
שוב היססתי, אבל כבר לא היה צריך שכנועים, הייתי כבר מספיק עמוק בתוך זה והאלכוהול בהחלט עזר להמשיך לבצע את כל ההוראות. הורדתי קצת את הטייץ ואת התחתון משכתי מהצד, ככה שהצדדים הגיעו עד המותניים. "ככה טוב?"
"כן.. מעולה... נראה לי שאפשר להוריד בכלל את הטייץ...."
התכופפתי להוריד את הטייץ, בלי לשים לב נותנת הצצה מצוינת לחזה הנכבד שלי שרק רוצה לצאת מהחזיה ההדוקה.
עמדתי מולו רק עם חזייה ותחתונים. מזל שבחרתי סט תואם ועוד את הבורדו שאני הכי אוהבת..
"תשחקי קצת בשיער.. יופי.. את מעולה.." אבי המשיך לתת הוראות ומחמאות בו זמנית ואני הרגשתי שאני נרגשת יותר ויותר מכל הסיטואציה הזאת. "תורידי את הכתפיות, תני להן לגלוש.." "יופי..." "אולי אצבע בפה.."
ואני כמו ילדה טובה, מבצעת הכל. ועוד תמונה ועוד אחת..
"תפתחי את החזיה, אל תורידי עדיין, תחזיקי פתוח שאפשר לראות שזה משוחרר.."
שלחתי את היד אחורה.. פותחת את החזייה לאט.. מחזיקה עם היד השנייה דואגת שהיא לא נופלת בטעות..
"וואוו.. מיטל.. זה מעולה! את מקצועית..." "יאללה, תניחי אותה בצד"
"לא.. נראה לי שזה מספיק... גם ככה זה הרבה יותר מידי בשבילי.." איך שסיימתי לדבר קבלתי הודעה מבעלי "אני ממש מצטער אבל אני תקוע בפקקים.. ייקח לפחות עוד שעתיים..." סגרתי חזרה את החזייה. התיישבתי על הספה שבורה.
"מה קרה?? עשיתי משהו לא בסדר??"
"לא.. אתה מדהים.. בעלי אומר שהוא מתעכב עוד שעתיים" עניתי על סף דמעות..
אבי התיישב על השולחן מולי. "די, הכל בסדר.. זה קורה.. הוא עובד קשה בשביל שיהיה לכם כסף. אל תכעסי עליו.."
"אני יודעת.. סתם יום מחורבן... מזל שראיתי אותך.. אחרת עוד הייתי יושבת פה בחוץ.."
"אז מה את אומרת? אולי נמשיך? גם אין לנו משהו יותר טוב לעשות וגם אני בטוח שבעלך יעריך את מה שאת עושה בשבילו חזרה"
נתתי לו מבט מסכן ועצוב.. "תודה על כל העזרה.."
"יכול לתת לך חיבוק קטן? זה תמיד עוזר.."
שכחתי בכלל שאני רק עם חזייה ותחתונים ונתתי לו חיבוק חזק.. "באמת תודה כל העזרה.."
אבי עצר את החיבוק והלך למטבח, מוציא מהמקפיא בקבוק ערק.. "נראה לי שזה יעזור לשחרר את האווירה" אבי מזג שתי כוסיות "יאללה, לחיים!"
"לחיים" עניתי ושתיתי את השוט.
אבי לא חיכה וישר מזג לנו עוד אחד. "יאללה, אחרון ולעבודה"
הרמנו את השוט, מרגישה את כל האלכוהול זורם לי בדם.
"נתחיל, תעמיד ליד החלון, אל תדאגי אף אחד לא יכול לראות אותך כאן.. עם הפנים החוצה ותורידי את החזייה. ככה תרגישי יותר בטחון"
נעמדתי בדיוק כמו שאבי אמר. פותחת שוב את האבזם, הפעם משחררת את החזייה, נותנת לה להחליק למטה..
"יופי.. שימי ידיים
סיפור שכתבתי לפני כשנה.
אשמח לתגובות
תודה, מיסטר Q
היום נגמר בשעה טובה, אני עולה במדרגות הביתה, תוך כדי מכניסה כבר את היד לתיק, מחפשת את המפתח.. אני כבר מגיעה לדלת אבל לא מוצאת את המפתח.. מוציאה את כל הדברים מהתיק ואין כלום.. לא מאמינה ששוב שכחתי אותו בבית.. מתקשרת לאסף בעלי.
"היי מאמי.. מתי אתה חוזר הביתה? שוב שכחתי את המפתח...."
"וואי.. מצטער חיים שלי.. אבל רק עוד שלוש שעות.. אני אפילו לא בעיר..."
מה אני עושה עכשיו שלוש שעות... הייתי מסתובבת בחוץ אבל הכל גשום.. מתיישבת על המדרגות הקפואות. מתעסקת בטלפון, שומעת פתאום צעדים עולים במדרגות. רואה את אבי השכן עולה מולי
"מיטל! מה את עושה פה על הרצפה?"
"ככה יעשה למי ששוכחת את המפתח לבית ובעלה חוזר מאוחר בערב..." עניתי לו בחיוך נבוך..
"נו, אז מה את יושבת פה? בוא אלי הביתה.." הוא אפילו לא מחכה לתשובה, עובר אותי ופותח את הדלת ונכנס. אני לוקחת שניה ונכנסת אחריו לבית. "וואי.. ממש תודה.. הייתי מתה פה על המדרגות.." אומרת לו בזמן שאני בוכנת את הדירה.. אנחנו שכנים כבר שנה אבל אף פעם לא ראיתי את הדירה מבפנים.. בסך הכל די מסודר בשביל גבר שחיי לבד..
"אז מה להביא לך לשתות? יש בירה, יין, קפה, תה.."
"בירה בבקשה.." חייבת להוריד את היום המחורבן הזה שעוד לא נגמר.. אבי חוזר מהמטבח עם שתי בירות ביד ואנחנו מתיישבים בסלון. "אבי, האמת שאני לא סגורה מה אתה עושה בחיים.."
"חחח.. אני לומד מנהל עסקים אבל העסק האמתי שלי הוא צלם.. וידיאו, סטילס.. עושה צילומי הריון, זוגיות, הכל.."
"מגניב.. יש לך כאן משהו שצלמת?"
"כן, בטח" הוא מדליק את הטלוויזיה שמחוברת כבר למחשב. פותח כמה תיקיות. בהתחלה הוא מראה קצת תמונות נוף, משם ממשיך לתמונות היריון. או שהוא צלם מצוין או שהיא יודעת ממש להצטלם.. "וואוו.. אתה באמת מוכשר.. כל הזוויות והמשחקים עם האור.. מדהים.."
הוא מחייך בביישנות.. נותן לי מבט קצר.. "אני בטוח שאת יוצאת מעולה בתמונות" "אני?! אני תמיד יוצא שמנה.. אני הכי לא פוטוגנית.." עניתי לו.
"מה?!" הוא נקרע מצחוק. "אני מקווה שזה לא נשמע לא טוב, אבל את נראית מעולה.. אין שום סיבה שלא תצאי טוב.."
"חחח בסדר.. אם אתה אומר.."
אנחנו ממשיכים לדבר, שמים לנו פרק של איזו סדרה ישראלית.
הפרק נגמר ונשאר עוד לפחות שעתיים עד שבעלי יגיע.. "אבי, אם אתה צריך לעשות משהו או ללכת אני באמת יכולה לחכות פה בחוץ.. אני אהיה בסדר!"
"מה פתאום! שבי שבי בשקט.." הוא הולך ומביא עוד 2 בירות מהמקרר..
הנושאי שיחה שלנו כבר נגמרו ומתחילות שתיקות מביכות כל כמה רגעים..
"יש לי רעיון מה אנחנו יכולים לעשות.." הוא קם ומביא מהחדר את אחת המצלמות שלו.
"חחח לא נראה לי אבי, אני באמת יוצאת הכי שמנה בארץ.."
"מה אכפת לך? אנשים משלמים על זה כסף.."
"אתה באמת מתוק אבל אני יודעת איך אני נראית בתמונות.. עזוב.."
"יש לי רעיון, אני עושה לך חמש תמונות.. אם אחת התמונות מעולה אנחנו עושים בוק.." הוא עומד מולי מחויך עם יד מחכה ללחיצה ממני.
אני חושבת קצת.. זה לא שבאמת יש לי מה לעשות.. גם מה אכפת לי עוד כמה תמונות מקצועיות לאוסף.. אני לוחצת לו את היד
"אבל תגידי את האמת! אל תשקרי!!"
"ברור ברור.."
אני שומעת כבר קליק של לחיצה של צילום. "תעמדי כאן ליד החלון.." עוד תמונה, אני יושבת ליד השולחן ועוד תמונה..
הוא מסיים, עובר על התמונות.. ממלמל לעצמו שהיה צריך עוד תאורה ואז הוא נעצר על אחת התמונות. "הנה! יש לנו תמונות מושלמת" הוא מראה לי את המצלמה.
אין מה לומר.. הבן אדם יודע לצלם.. אני עומדת ליד החלון, צוחקת ממבוכה ועם משחק של אור וחושך, זה באמת יצא מושלם..
"אתה יודע לצלם..." אני צוחקת.. "אז מה עושים? איך מצטלמים?" אני שואלת
"ככה, הכי טבעי.. כמו שבאת. טייץ והגופית ספגטי זה מעולה"
אבי מיד מרים את המצלמה ומתחיל לצלם מחדש.. נותן הוראות מידי פעם אבל בעיקר משתדל שהכל יהיה טבעי..
"טוב, הפסקה.." הוא מודיע חגיגית.. ומוציא לנו עוד 2 בירות מהמקרר
"יש לך ממש מלאי של בירות" אני צוחקת
"חחחחחחחחח תמיד!"
אנחנו יושבים חמש דקות, שותים את הבירה ועוברים על התמונות, בהחלט רואים שיש לבן אדם את הכישרון. הוא מוצא את הזווית הנכונה ואת המצב הנכון.
"יש לי שאלה.. תרגישי הכי חופשי לסרב.."
אני נותנת לו מבט שואל
"מה את אומרת על להיות קצת יותר נועזת..?"
"חח.. מה זה אומר נועזת..?" אני שואלת
"סליחה אם אני קצת חצוף, אבל הרבה זוגות, רוצים שאני אצלם אותו קצת יותר ארוטי מהרגיל. זה באמת מעולה לזוגיות.. תוכלי לשלוח את זה לבעלך.. כמובן שאני לא שומר כלום!"
"לא, לא... אני.. אני חושבת שזה לא מתאים.. ככה בלי שבעלי יודע.." גמגמתי מרוב מבוכה..
"תראי, זו החלטה שלך.. אבל תאמיני לי שאין בזה שום דבר אסור או רע. אני מבטיח להיות הכי מקצועי שיש" אבי התחיל לשמוע את גלגלי השיניים מתחילים לנוע בראש שלי "נו... אני נשבע לך, אני עושה מלא צילומים כאלה. תמיד חוזרות ורוצות עוד ואומרות שהבעל שלהם ישתגע"
אולי זה החוסר נעימות, בכל זאת זה הבית שלו שהתנחלתי בו ואולי זה בכלל ה-3 בקבוקי בירה שעוברים אצלי בדם, אבל שמעתי את עצמי לוחשת "אבל אתה מבטיח שאתה לא שומר..?"
"מילה שלי!!"
"אז מה לעשות..?" שאלתי
"קודם כל את צריכה לנסות להירגע.. לא נעשה שום דבר שלא תרצי.. נתחיל רגיל, כמו מקודם ולאט לאט נכנס לזה.."
אני נעמדת חזרה, מחכה להוראות. אבי מתחיל לצלם
"תני איזה מבט סקסי"
אני עושה את המבט הכי סקסי שלי
"חחחח את אשכרה לא יודעת לעשות מבט סקסי.." אבי נקרע מצחוק
"נו, אמרתי לך שאני גרועה.."
"תני מבט עמוק לתוך המצלמה"
נתתי את המבט הכי חודר שיכולתי לתת.
"יופי, את משתפרת.. תחשבי על סיטואציה סקסית, מינית, משהו שהדליק אותך.."
התחלתי להשתחרר.. שוב צוחקת ממבוכה..
"עכשיו תרימי לאט את הגופייה..."
לקחתי כמה נשימות והתחלתי להרים.. לאט לאט הגופייה הגיעה עד שהחזייה שלי בצבצה מתחת..
"יופי, את מעולה... תמשיכי.."
"אני לא יודעת.." פתאום קצת תפסתי את עצמי עומדת להוריד בגדים מול אדם שהוא לא בעלי..
"אל תדאגי, הכל יהיה בסדר.. רק מה שתרגישי לנכון.."
המילים שלו נתנו לי הרגשה בטוחה. הרמתי את הגופייה. כל החזה שלי נחשף עכשיו. הורדתי את הגופייה ושמתי בצד על הספה.
"את מעולה! כל הכבוד.. בעלך יהיה גאה בך"
הרגשתי גאווה עם כל המחמאות..
"אני רוצה שתעמדי פה בצד, תורידי קצת את הטייץ למטה ואת התחתון תעלי למעלה"
שוב היססתי, אבל כבר לא היה צריך שכנועים, הייתי כבר מספיק עמוק בתוך זה והאלכוהול בהחלט עזר להמשיך לבצע את כל ההוראות. הורדתי קצת את הטייץ ואת התחתון משכתי מהצד, ככה שהצדדים הגיעו עד המותניים. "ככה טוב?"
"כן.. מעולה... נראה לי שאפשר להוריד בכלל את הטייץ...."
התכופפתי להוריד את הטייץ, בלי לשים לב נותנת הצצה מצוינת לחזה הנכבד שלי שרק רוצה לצאת מהחזיה ההדוקה.
עמדתי מולו רק עם חזייה ותחתונים. מזל שבחרתי סט תואם ועוד את הבורדו שאני הכי אוהבת..
"תשחקי קצת בשיער.. יופי.. את מעולה.." אבי המשיך לתת הוראות ומחמאות בו זמנית ואני הרגשתי שאני נרגשת יותר ויותר מכל הסיטואציה הזאת. "תורידי את הכתפיות, תני להן לגלוש.." "יופי..." "אולי אצבע בפה.."
ואני כמו ילדה טובה, מבצעת הכל. ועוד תמונה ועוד אחת..
"תפתחי את החזיה, אל תורידי עדיין, תחזיקי פתוח שאפשר לראות שזה משוחרר.."
שלחתי את היד אחורה.. פותחת את החזייה לאט.. מחזיקה עם היד השנייה דואגת שהיא לא נופלת בטעות..
"וואוו.. מיטל.. זה מעולה! את מקצועית..." "יאללה, תניחי אותה בצד"
"לא.. נראה לי שזה מספיק... גם ככה זה הרבה יותר מידי בשבילי.." איך שסיימתי לדבר קבלתי הודעה מבעלי "אני ממש מצטער אבל אני תקוע בפקקים.. ייקח לפחות עוד שעתיים..." סגרתי חזרה את החזייה. התיישבתי על הספה שבורה.
"מה קרה?? עשיתי משהו לא בסדר??"
"לא.. אתה מדהים.. בעלי אומר שהוא מתעכב עוד שעתיים" עניתי על סף דמעות..
אבי התיישב על השולחן מולי. "די, הכל בסדר.. זה קורה.. הוא עובד קשה בשביל שיהיה לכם כסף. אל תכעסי עליו.."
"אני יודעת.. סתם יום מחורבן... מזל שראיתי אותך.. אחרת עוד הייתי יושבת פה בחוץ.."
"אז מה את אומרת? אולי נמשיך? גם אין לנו משהו יותר טוב לעשות וגם אני בטוח שבעלך יעריך את מה שאת עושה בשבילו חזרה"
נתתי לו מבט מסכן ועצוב.. "תודה על כל העזרה.."
"יכול לתת לך חיבוק קטן? זה תמיד עוזר.."
שכחתי בכלל שאני רק עם חזייה ותחתונים ונתתי לו חיבוק חזק.. "באמת תודה כל העזרה.."
אבי עצר את החיבוק והלך למטבח, מוציא מהמקפיא בקבוק ערק.. "נראה לי שזה יעזור לשחרר את האווירה" אבי מזג שתי כוסיות "יאללה, לחיים!"
"לחיים" עניתי ושתיתי את השוט.
אבי לא חיכה וישר מזג לנו עוד אחד. "יאללה, אחרון ולעבודה"
הרמנו את השוט, מרגישה את כל האלכוהול זורם לי בדם.
"נתחיל, תעמיד ליד החלון, אל תדאגי אף אחד לא יכול לראות אותך כאן.. עם הפנים החוצה ותורידי את החזייה. ככה תרגישי יותר בטחון"
נעמדתי בדיוק כמו שאבי אמר. פותחת שוב את האבזם, הפעם משחררת את החזייה, נותנת לה להחליק למטה..
"יופי.. שימי ידיים
