סיפור שלג.
השיגרה המאוסה דיי שברה אותי: כמה ימיי חמישי העביר לצלילי ג´מים בבלו פאב? כמה פעמים אפשר ללכת לשתות באנשו או בדן דאנס ובימי שבת סתם להשתכר אם החברים כלוט? עוד פעם אלך באמצע יום השבוע לדירה של ניר לראות את המחשב החדש או לסרט האחרון שיצא? לא עוד!!!ארגנתי את עצמי, מוקדם בבוקר והכיוון המיועד - הרחק מההמון הסואן, עובר את הקיבוצים מסביב, ממשיך לכיוון מסעדה דרך הערים, והנה כעבור חצי שעה נסיעה מזגן שעובד על חום וכמובן את רדיוהד על הסטראו , נגלה לעיני מחזה סוריאליסטי אותו מראה שכל חיי אני מכיר וכל פעם מחדש זה מרגש אותי: פרות שעוברות בנון שלנטיות את הכביש, עוצרות את התנועה, שלי ושל עוד כמה מכוניות חברה מאחורי ומלפני, אחת, שתיים, שלוש - אני בחרמון. נוף שלגי מדהים מסביב, אירופה של ממש בארצנו הקטנטונת והרבה מצב רוח טוב היי! הגעתי, ואני ישר מתקשר לתאיר שגר לא רחוק מאיפה שאני חונה. אז את רוב התורים צלחנו בזריזות יתרה, התחלנו במלאכת הגלישה. אכן מלאכה לא עדינה במיוחד היא זו, לא רק הציפייה שאתרכז בגלישה בין לבין הצצה נמהרת אל המון הבחורות המקסימות שגולשות סביבינו אני גם אמור להיות מסוגל לשבת 20 דקות רצופות עם חלקם על הרכבל שנע באיטיות במעלה ההר. ניסיתי לעמוד במשימה הקשה, ואני חושב שאפילו עמדתי בה בגבורה אבל עלי להודות כי לא היה זה קל כלל וכלל. בחרמון מאזן הפרצופים של כל הנופשים מהמרכז כזה מצחיק. החוסר ידע בגלישה שלהם כזה משעשע אותי שלא הפסקתי לגלוש. ןעוד משהו אין כמעט בנות שעושות סקי ועוד הרבה פחות שעושות סנובורד - ולעומת זאת הספורט הזה ממש הפך פופולארי בקרב הגברים הישראלים. חשבתי להעתיק את מגורי לשם למשך עונת הגלישה אבל בסוף ויתרתי. גם 9 שעות באתר ועוד כוס קפה אצל תאיר הם חוויה נהדרת ובלתי ניתנת לביטול. אתה עומד בתור, תוך השקעה מינימאלית, עם כל דיכפין, משפטים כמו "זה הסנובורד שלך?" או "כמה זמן את/ה כבר גלשת?" נזרקים מכל כיוון אפשרי ואת מרגיש ב - high עוד לפני שהגעתי לראש ההר. פה ושם יש גם נפילות, ולא כל בחור/ה גולש הוא אטרקציה אבל ההתרסקויות שוות את ההרגשה. זה ממש ממכר! עכשיו עכשיו אתם צריכים להבין למה זה "הסם הלבן שלי". מודה, אני אישית יותר מתלהב מחברה שעושים סנובורד אבל גם סקיירים חביבים מתקבלים בברכה בבית ספרי. אוקי, זה ספורט באמת יקר אבל מה לא עושים למען האהבה? אני כנראה יותר מסתם עוד גולש רגיל כי הלכתי עם הסיפור הזה עד הסוף - אומנם אין לי ציוד משלי. אני באמת חולה על ההרגשה הזאת של הגלישה או בפי גולשים מנוסים: "הגל שאינו נגמר" אבל גם למישהו שרק רוצה לנסות לגלוש הייתי ממליץ לבוא, מצדי אתם יכולים להחליק על שקית פלסטיק. הבחירה בידייכם. ולידיעתכם: באותו היום יצא לי לפגוש כמה אנשים חמודים שנסעו מאחוריי ושמעו את קיד איי התגובה שלהם הייתה חיובית וזה גרם לי להרגיש טוב אם עצמי(שווה ז...) נראה סבירות חיצונית, ומוצלח ביותר פנימית כשהתקשקשנו ברכבל והתגלה לי מספר טלפון (לא רק בפאב אפשר להוציאה מספר) במילה אחת: שווה. חשבתי לשמור את גן העדן הלבן הזה רק לעצמי...הנה שלא תגידו שאני אגואיסט - לבריאות!!! עצתה של מאי רוזן.
השיגרה המאוסה דיי שברה אותי: כמה ימיי חמישי העביר לצלילי ג´מים בבלו פאב? כמה פעמים אפשר ללכת לשתות באנשו או בדן דאנס ובימי שבת סתם להשתכר אם החברים כלוט? עוד פעם אלך באמצע יום השבוע לדירה של ניר לראות את המחשב החדש או לסרט האחרון שיצא? לא עוד!!!ארגנתי את עצמי, מוקדם בבוקר והכיוון המיועד - הרחק מההמון הסואן, עובר את הקיבוצים מסביב, ממשיך לכיוון מסעדה דרך הערים, והנה כעבור חצי שעה נסיעה מזגן שעובד על חום וכמובן את רדיוהד על הסטראו , נגלה לעיני מחזה סוריאליסטי אותו מראה שכל חיי אני מכיר וכל פעם מחדש זה מרגש אותי: פרות שעוברות בנון שלנטיות את הכביש, עוצרות את התנועה, שלי ושל עוד כמה מכוניות חברה מאחורי ומלפני, אחת, שתיים, שלוש - אני בחרמון. נוף שלגי מדהים מסביב, אירופה של ממש בארצנו הקטנטונת והרבה מצב רוח טוב היי! הגעתי, ואני ישר מתקשר לתאיר שגר לא רחוק מאיפה שאני חונה. אז את רוב התורים צלחנו בזריזות יתרה, התחלנו במלאכת הגלישה. אכן מלאכה לא עדינה במיוחד היא זו, לא רק הציפייה שאתרכז בגלישה בין לבין הצצה נמהרת אל המון הבחורות המקסימות שגולשות סביבינו אני גם אמור להיות מסוגל לשבת 20 דקות רצופות עם חלקם על הרכבל שנע באיטיות במעלה ההר. ניסיתי לעמוד במשימה הקשה, ואני חושב שאפילו עמדתי בה בגבורה אבל עלי להודות כי לא היה זה קל כלל וכלל. בחרמון מאזן הפרצופים של כל הנופשים מהמרכז כזה מצחיק. החוסר ידע בגלישה שלהם כזה משעשע אותי שלא הפסקתי לגלוש. ןעוד משהו אין כמעט בנות שעושות סקי ועוד הרבה פחות שעושות סנובורד - ולעומת זאת הספורט הזה ממש הפך פופולארי בקרב הגברים הישראלים. חשבתי להעתיק את מגורי לשם למשך עונת הגלישה אבל בסוף ויתרתי. גם 9 שעות באתר ועוד כוס קפה אצל תאיר הם חוויה נהדרת ובלתי ניתנת לביטול. אתה עומד בתור, תוך השקעה מינימאלית, עם כל דיכפין, משפטים כמו "זה הסנובורד שלך?" או "כמה זמן את/ה כבר גלשת?" נזרקים מכל כיוון אפשרי ואת מרגיש ב - high עוד לפני שהגעתי לראש ההר. פה ושם יש גם נפילות, ולא כל בחור/ה גולש הוא אטרקציה אבל ההתרסקויות שוות את ההרגשה. זה ממש ממכר! עכשיו עכשיו אתם צריכים להבין למה זה "הסם הלבן שלי". מודה, אני אישית יותר מתלהב מחברה שעושים סנובורד אבל גם סקיירים חביבים מתקבלים בברכה בבית ספרי. אוקי, זה ספורט באמת יקר אבל מה לא עושים למען האהבה? אני כנראה יותר מסתם עוד גולש רגיל כי הלכתי עם הסיפור הזה עד הסוף - אומנם אין לי ציוד משלי. אני באמת חולה על ההרגשה הזאת של הגלישה או בפי גולשים מנוסים: "הגל שאינו נגמר" אבל גם למישהו שרק רוצה לנסות לגלוש הייתי ממליץ לבוא, מצדי אתם יכולים להחליק על שקית פלסטיק. הבחירה בידייכם. ולידיעתכם: באותו היום יצא לי לפגוש כמה אנשים חמודים שנסעו מאחוריי ושמעו את קיד איי התגובה שלהם הייתה חיובית וזה גרם לי להרגיש טוב אם עצמי(שווה ז...) נראה סבירות חיצונית, ומוצלח ביותר פנימית כשהתקשקשנו ברכבל והתגלה לי מספר טלפון (לא רק בפאב אפשר להוציאה מספר) במילה אחת: שווה. חשבתי לשמור את גן העדן הלבן הזה רק לעצמי...הנה שלא תגידו שאני אגואיסט - לבריאות!!! עצתה של מאי רוזן.
