סיפור של משפחתי ושל סבי, טייס בWW2
משפחתי, דורות על גבי דורות, נלחמו בכל מלחמת ארצות הברית, מהעצמאות ועד וויאטנם(אחרי זה נראה לי הפסיקו...). פה אני בא לספר לכם על אביו של סבי, טייס בWW2, וגיבור מלחמה אשר זכה להרבה מאוד עיטורים, וביניהם 2 מדלית הכבוד של הקונגרס(Medal of Honor), אחת לצי ואחת לח"א, על שרות אמיץ והקרבה למען המולדת תוך כדי הצלת חיים של כל הטייסים בהתקפה שהייתה באותה התקפה. סיפורו מתחיל בכך שכמוני, חלם מגיל צעיר להיות טייס, הוא התנדב לצבא(לא היה גיוס חובה) ועבר בין ח"א והצי, תוך כדי למידת תורת הטיסה גם מנושאת מטוסים וגם מהקרקע(איש עם מזל..). אם תחילת מלחמת העולם השנייה, הכל נראה עדיין רגוע, עד ההתקפה על פרל הארבור(הוא עזב כמה ימים לפני ההתקפה..). אם תחילת כניסת כוחות ארצות הברית, הוא הוצב כטייס באירופה(הבסיס לא היה משהו וגם הושמד מאוחר יותר(ממה שהבנתי), כך שלא מדברים עליו יותר מדי, אבל אולי אפשר למצוא עליו איזשהו מידע אם רוצים.. בכל מקרה, הוא עשה הרבה מטסים וקיבל בכבוד רב את הכינוי Ace, שזה אומר "אלוף", כינוי שינתן לטייס שהפיל יותר מ5 מטוסים. הוא כתב ביומנו(שאבד, אבל העתקנו מחדש חלק לפני שהוא נאבד) על מטס אחד, שבו הוא טס להפציץ את אוושיץ 3, ובדרך הוא ראה את אוושיץ בירקנאו(זה היה אוושיץ 2), הוא כתב שזה היה לו מאוד קשה לעבור מעל המקום הזה ובידיעה שאסור לו להפציץ את אוושיץ בירקנאו. הוא חשב לכדי ש"בטעות" לחץ והפיל את הפצצה, אבל פחד שהוא יסולק מהצבא ולא יוכל להילחם יותר. הוא גם כתב, שהרבה טייסים דיברו על זה שהם ראו את הרכבות עוברות ואת כל מה שהיה אבל אסור להם להפציץ(את האמת, הם רצו להפציץ בעיקר בשביל להרוג יותר גרמנים ולהקשות עליהם, בלי קשר ליהודים). אחרי סיום הלחימה באירופה, הוא הוצב מחדש בחזית היפנית, בהתחלה בתור הטייסים המועמדים לקחת את ה"פצצה", ככה קראו לפצצת האטום, כי התאמנו עליה עם דלעת שזרקו אותם כדי לא לפשל, אז הם חשבו שמדובר במשהו חזק\גדול מאוד, אז ככה הם קראו לו. אחרי זה, כמובן שהיו צריכים עוד טייסים לחזית אז העבירו כמה מהטייסים שהתאמנו להטיל את "הפצצה", אל נושאות המטוסים. אם אני לא טועה, השורות האחרונות שהוא כתב זה: "אנחנו יוצאים עכשיו להתקפה על יפן עצמה, אנחנו מקווים להרוג כמה שיותר מלוכסנים ולא משנה באיזה גיל". אכן הוא יצא להתקפה על יפן, ההתקפה האחרונה שלו. ממה שחבריו סיפרו, הם תקפו בשעה שהיפנים לא היו מוכנים אליהם, אבל היפנים הספיקו להחזיר אש ובעוצמה, המטוס של אביו של סבי נפגע קשות, והוא, כנראה, היה נאלץ לנטוש אותו. וכמו שאמרתי בהתחלה, מחשש שהוא יפול בשבי, ומההבנה שחבריו נמצאים בסכנה תחת האש הזו, הוא כיוון את המטוס שלו על הנ"מ(של אותה תקופה) העיקרי, ובכך שהוא "התאבד" עליו, כל חבריו הצליחו לחזור בשלום. כמובן שסבי אז היה קטן(תינוק אני חושב), וכשסבתי קיבלה את ההודעה(כמה ימים לאחר מכן), ולאחר שהסבירו לה מה קרה, היא הבינה למה הוא התכוון כשאמר: "It is not the state you need to die for, it's the brothers in arms beside you". ואם אני לא טועה זה גם מה שנכתב על הקבר שלו. גם סבי האמין בזה, והוא בעצמו נהרג בוויאטנם, תוך כדי חיפוי על פצועים ופקודיו. אני מספר לכם את זה, כדי להראות לכם, שיש גיבורים, כמו אביו של סבי, וגם סבי, שלא זכו לתהילה, למרות ההקרבה המסורה שלהם. והם לא היחידים, אני לא יודע, אני בטוח שהיו עוד כאלו שנשכחו. צירפתי לכם את השבועה שהוא נשבע תחתיה, כי שגם אנחנו נישבע ונוכיח שמותו ועוד של מלא אחרים לא יהיה לשווא. ועוד טובה קטנה בשבילי שאני בטוח שהוא היה מרוצה ממנה, תכנסו ללינק שצירפתי, ותקראו את המילים, רק את הבית הראשון, יש גם מנגינה, חלקכם בוודאי יזהו את זה. אני יודע שזה קשה לכם(הבנה או אידיאולוגיה), אבל אנחנו צריכים לעשות את זה, לזכר כל האמריקאים שמתו בגלל טעויות של אירופה במלחמת העולם הראשונה והשנייה.
משפחתי, דורות על גבי דורות, נלחמו בכל מלחמת ארצות הברית, מהעצמאות ועד וויאטנם(אחרי זה נראה לי הפסיקו...). פה אני בא לספר לכם על אביו של סבי, טייס בWW2, וגיבור מלחמה אשר זכה להרבה מאוד עיטורים, וביניהם 2 מדלית הכבוד של הקונגרס(Medal of Honor), אחת לצי ואחת לח"א, על שרות אמיץ והקרבה למען המולדת תוך כדי הצלת חיים של כל הטייסים בהתקפה שהייתה באותה התקפה. סיפורו מתחיל בכך שכמוני, חלם מגיל צעיר להיות טייס, הוא התנדב לצבא(לא היה גיוס חובה) ועבר בין ח"א והצי, תוך כדי למידת תורת הטיסה גם מנושאת מטוסים וגם מהקרקע(איש עם מזל..). אם תחילת מלחמת העולם השנייה, הכל נראה עדיין רגוע, עד ההתקפה על פרל הארבור(הוא עזב כמה ימים לפני ההתקפה..). אם תחילת כניסת כוחות ארצות הברית, הוא הוצב כטייס באירופה(הבסיס לא היה משהו וגם הושמד מאוחר יותר(ממה שהבנתי), כך שלא מדברים עליו יותר מדי, אבל אולי אפשר למצוא עליו איזשהו מידע אם רוצים.. בכל מקרה, הוא עשה הרבה מטסים וקיבל בכבוד רב את הכינוי Ace, שזה אומר "אלוף", כינוי שינתן לטייס שהפיל יותר מ5 מטוסים. הוא כתב ביומנו(שאבד, אבל העתקנו מחדש חלק לפני שהוא נאבד) על מטס אחד, שבו הוא טס להפציץ את אוושיץ 3, ובדרך הוא ראה את אוושיץ בירקנאו(זה היה אוושיץ 2), הוא כתב שזה היה לו מאוד קשה לעבור מעל המקום הזה ובידיעה שאסור לו להפציץ את אוושיץ בירקנאו. הוא חשב לכדי ש"בטעות" לחץ והפיל את הפצצה, אבל פחד שהוא יסולק מהצבא ולא יוכל להילחם יותר. הוא גם כתב, שהרבה טייסים דיברו על זה שהם ראו את הרכבות עוברות ואת כל מה שהיה אבל אסור להם להפציץ(את האמת, הם רצו להפציץ בעיקר בשביל להרוג יותר גרמנים ולהקשות עליהם, בלי קשר ליהודים). אחרי סיום הלחימה באירופה, הוא הוצב מחדש בחזית היפנית, בהתחלה בתור הטייסים המועמדים לקחת את ה"פצצה", ככה קראו לפצצת האטום, כי התאמנו עליה עם דלעת שזרקו אותם כדי לא לפשל, אז הם חשבו שמדובר במשהו חזק\גדול מאוד, אז ככה הם קראו לו. אחרי זה, כמובן שהיו צריכים עוד טייסים לחזית אז העבירו כמה מהטייסים שהתאמנו להטיל את "הפצצה", אל נושאות המטוסים. אם אני לא טועה, השורות האחרונות שהוא כתב זה: "אנחנו יוצאים עכשיו להתקפה על יפן עצמה, אנחנו מקווים להרוג כמה שיותר מלוכסנים ולא משנה באיזה גיל". אכן הוא יצא להתקפה על יפן, ההתקפה האחרונה שלו. ממה שחבריו סיפרו, הם תקפו בשעה שהיפנים לא היו מוכנים אליהם, אבל היפנים הספיקו להחזיר אש ובעוצמה, המטוס של אביו של סבי נפגע קשות, והוא, כנראה, היה נאלץ לנטוש אותו. וכמו שאמרתי בהתחלה, מחשש שהוא יפול בשבי, ומההבנה שחבריו נמצאים בסכנה תחת האש הזו, הוא כיוון את המטוס שלו על הנ"מ(של אותה תקופה) העיקרי, ובכך שהוא "התאבד" עליו, כל חבריו הצליחו לחזור בשלום. כמובן שסבי אז היה קטן(תינוק אני חושב), וכשסבתי קיבלה את ההודעה(כמה ימים לאחר מכן), ולאחר שהסבירו לה מה קרה, היא הבינה למה הוא התכוון כשאמר: "It is not the state you need to die for, it's the brothers in arms beside you". ואם אני לא טועה זה גם מה שנכתב על הקבר שלו. גם סבי האמין בזה, והוא בעצמו נהרג בוויאטנם, תוך כדי חיפוי על פצועים ופקודיו. אני מספר לכם את זה, כדי להראות לכם, שיש גיבורים, כמו אביו של סבי, וגם סבי, שלא זכו לתהילה, למרות ההקרבה המסורה שלהם. והם לא היחידים, אני לא יודע, אני בטוח שהיו עוד כאלו שנשכחו. צירפתי לכם את השבועה שהוא נשבע תחתיה, כי שגם אנחנו נישבע ונוכיח שמותו ועוד של מלא אחרים לא יהיה לשווא. ועוד טובה קטנה בשבילי שאני בטוח שהוא היה מרוצה ממנה, תכנסו ללינק שצירפתי, ותקראו את המילים, רק את הבית הראשון, יש גם מנגינה, חלקכם בוודאי יזהו את זה. אני יודע שזה קשה לכם(הבנה או אידיאולוגיה), אבל אנחנו צריכים לעשות את זה, לזכר כל האמריקאים שמתו בגלל טעויות של אירופה במלחמת העולם הראשונה והשנייה.