יסמין בגינה
New member
סיפור של נצחון ותקווה
תכירו: אבא שלי, מפציץ הנאצים ובונה הארץ שלום לכם, אני כבר מלווה אתכם מספר שבועות, והיום, כמה מוזר, דווקא היום, יום השואה, שבוע לפני יום הזכרון ויום העצמאות, אני נמשכת לספר כאן בפורום את סיפור חייו - המקוצר מאוד - של אבא שלי. את אבי, דוד כץ, ז"ל, איבדתי בגיל 13. אני זוכרת אותו כאיש אציל נפש, חכם, חרוץ מאין כמותו. בעל יכולת הבלגה ואיפוק, צנוע, הגון, עובד קשה. כל חייו מקדיש מעצמו למטרות נעלות, ולא מבקש דבר בתמורה. מסוג האנשים שאינם עוד. אני רוצה לספר על אבא שלי, ולהציג את דמותו כאדם ואת פועלו כיהודי וכציוני. אבא נולד בשנת 1906 בברזובקה שברוסיה. למד בגרמניה הנדסת חשמל והשלים לימודיו בגיל צעיר (משהו כמו 19). עבד בגרמניה ובצרפת עד לפרוץ מלחמת העולם השנייה. עם הפלישה הנאצית, כשנאלץ להימלט, הבריח עובדים שהיו תחת ניהולו למקום בו הסתתרה משפחתו, בתחילה בגבול פולין-רוסיה ואחר כך עמוק בתוך שטח רוסיה ושם עבד עד סוף 1942. ואז נפלה בידיו ההזדמנות לתרום את חלקו במאמץ המלחמתי והוא התגייס ל-RAF (Royal Air Force) , הוא חיל האוויר הבריטי. הוא אומן בטהרן ובבגדד, ואח"כ הוצב בבסיס בלונדון ומשם צוות לטייסת מפציצים. במקביל היה פעיל במרכז הפרטיזנים הצרפתים והבלגיים שהיה ממוקם בלונדון. הוא השתתף ב"יום הפלישה" על חופי נורמנדי שבצרפת, הוא יום ה- D DAY, ה-6.6.44, בהפצצות חיל האוויר הבריטי על גרמניה ובשחרור מחנות המוות בפולין, ברגן-בלזן, טרזינשטאט ואחרים. על תרומתו למאמץ המלחמתי הן בשורות הצבא הבריטי והן בשורות הפרטיזנים קיבל מדליות ועיטורי אומץ שונים. במהלך המלחמה דרך ארגון הצלב האדום, הצליח לאתר את בעלה של אחות אחת שלו, ש'נתקעה' באירופה לבדה ללא בעלה שהספיק להגר לארה"ב, ולאחד ביניהם. הוא שוחרר מהצבא הבריטי בשנת 1948 אמנם, שנת הכרזת המדינה, אך לא היה זה במאי 48' אלא באפריל 48'... אבא פיספס בשבועיים לדעתי... עדיין בתקופת המנדט הבריטי, הספר הלבן ושאר ההסטוריה הידועה לשמצה. אבא לא קיבל סרטיפיקט לעלות ארצה, מאחר שהוריו ואחיו הבכור עלו שנתיים קודם, ובזאת ניצלו את ההיתר שקיבלו מממשלת המנדט לגבי עליה של בני משפחה. (קשר אחד ויחיד של הורה-בן). לאבא לא נותר אלא לנסוע למקום אחר. אכן... המציאות עולה על כל דמיון! הוא החליט לפנות לארגון הפרטיזנים הבלגיים, שדרכו קיבל ויזה חד-כיוונית(!) אל הקולוניה הצרפתית הנידחת, קלדוניה החדשה, שליד אוסטרליה. משם, ניסה בדרך לא דרך להגיע אל אחות אחרת שלו ובעלה, שהיגרו לאוסטרליה, ואכן, כעבור זמן מה הצליח להשיג אשרת כניסה אל היבשת, ועבודה בסידני. שם הוא נושא בעול פרנסת המשפחה הואיל וגיסו , בהיותו רופא - מהגר מרוסיה, נאלץ להקדיש כל זמנו בחזרה על לימודי הרפואה בהתאם לחוק האוסטרלי המחמיר. חלפו מספר שנים, והאח הבכור שחי בישראל נפטר במפתיע (ולחינם) על שולחן הניתוחים. הוא שוב נקרא לדגל – הפעם ההורים הקשישים ומשפחת האח. אבא מחליט להגיש מועמדות לתפקידו של אחיו, ששימש בתפקיד מהנדס חשמל בקופת חולים לפניו. הוא עומד בכל הבחינות המקצועיות השונות , ומתקבל לעבוד במרכז קופת חולים באותו תפקיד שמילא אחיו. למן עלייתו ארצה ובמשך 23 שנים עבד אבא בשירותי הבריאות של קופת החולים הממשלתית, ההסתדרותית, כמהנדס ראשי ומנהל מחלקת החשמל. תחומי אחריותו כללו תכנון, הקמה, תחזוקה ופיקוח על כל סוגי מתקני החשמל בבתי החולים, במכונים, במרפאות ובבתי ההבראה בכל תחומי מדינת ישראל. אבא נפטר בז' בכסלו, תשל"ג, הוא ה- 4.11.74 . אבא שלי, דוד כץ ז"ל, עבד בפועל, פשוטו כמשמעו, עד יום מותו ממש. לאבא שלי יש 6 נכדים, שלא זכה להכיר אף לא אחד מהם. אני רוצה לומר לאבא שלי תודה, תודה בשם המדינה והעם, בשם הנכדים שלך, שדומים לך בתווי הפנים והאופי, ובשם המשפחה כולה, תודה על המסירות העצומה וההתגייסות המלאה שלך לבניין הארץ הלכה למעשה, למען עתיד כולנו. תודה רבה, אבא. מי ייתן והסיפור שלך יביא להשראה ויקומו אנשים בשיעור קומתך בקרבנו. יהי זכרו ברוך וזוהי תמונה אחת שהיא סמל, שאני קוראת לה: הנצחון היהודי על היטלר © כל הזכויות שמורות ואין לצלם או להעתיק את התמונה ללא מתן אישור מפורש.
תכירו: אבא שלי, מפציץ הנאצים ובונה הארץ שלום לכם, אני כבר מלווה אתכם מספר שבועות, והיום, כמה מוזר, דווקא היום, יום השואה, שבוע לפני יום הזכרון ויום העצמאות, אני נמשכת לספר כאן בפורום את סיפור חייו - המקוצר מאוד - של אבא שלי. את אבי, דוד כץ, ז"ל, איבדתי בגיל 13. אני זוכרת אותו כאיש אציל נפש, חכם, חרוץ מאין כמותו. בעל יכולת הבלגה ואיפוק, צנוע, הגון, עובד קשה. כל חייו מקדיש מעצמו למטרות נעלות, ולא מבקש דבר בתמורה. מסוג האנשים שאינם עוד. אני רוצה לספר על אבא שלי, ולהציג את דמותו כאדם ואת פועלו כיהודי וכציוני. אבא נולד בשנת 1906 בברזובקה שברוסיה. למד בגרמניה הנדסת חשמל והשלים לימודיו בגיל צעיר (משהו כמו 19). עבד בגרמניה ובצרפת עד לפרוץ מלחמת העולם השנייה. עם הפלישה הנאצית, כשנאלץ להימלט, הבריח עובדים שהיו תחת ניהולו למקום בו הסתתרה משפחתו, בתחילה בגבול פולין-רוסיה ואחר כך עמוק בתוך שטח רוסיה ושם עבד עד סוף 1942. ואז נפלה בידיו ההזדמנות לתרום את חלקו במאמץ המלחמתי והוא התגייס ל-RAF (Royal Air Force) , הוא חיל האוויר הבריטי. הוא אומן בטהרן ובבגדד, ואח"כ הוצב בבסיס בלונדון ומשם צוות לטייסת מפציצים. במקביל היה פעיל במרכז הפרטיזנים הצרפתים והבלגיים שהיה ממוקם בלונדון. הוא השתתף ב"יום הפלישה" על חופי נורמנדי שבצרפת, הוא יום ה- D DAY, ה-6.6.44, בהפצצות חיל האוויר הבריטי על גרמניה ובשחרור מחנות המוות בפולין, ברגן-בלזן, טרזינשטאט ואחרים. על תרומתו למאמץ המלחמתי הן בשורות הצבא הבריטי והן בשורות הפרטיזנים קיבל מדליות ועיטורי אומץ שונים. במהלך המלחמה דרך ארגון הצלב האדום, הצליח לאתר את בעלה של אחות אחת שלו, ש'נתקעה' באירופה לבדה ללא בעלה שהספיק להגר לארה"ב, ולאחד ביניהם. הוא שוחרר מהצבא הבריטי בשנת 1948 אמנם, שנת הכרזת המדינה, אך לא היה זה במאי 48' אלא באפריל 48'... אבא פיספס בשבועיים לדעתי... עדיין בתקופת המנדט הבריטי, הספר הלבן ושאר ההסטוריה הידועה לשמצה. אבא לא קיבל סרטיפיקט לעלות ארצה, מאחר שהוריו ואחיו הבכור עלו שנתיים קודם, ובזאת ניצלו את ההיתר שקיבלו מממשלת המנדט לגבי עליה של בני משפחה. (קשר אחד ויחיד של הורה-בן). לאבא לא נותר אלא לנסוע למקום אחר. אכן... המציאות עולה על כל דמיון! הוא החליט לפנות לארגון הפרטיזנים הבלגיים, שדרכו קיבל ויזה חד-כיוונית(!) אל הקולוניה הצרפתית הנידחת, קלדוניה החדשה, שליד אוסטרליה. משם, ניסה בדרך לא דרך להגיע אל אחות אחרת שלו ובעלה, שהיגרו לאוסטרליה, ואכן, כעבור זמן מה הצליח להשיג אשרת כניסה אל היבשת, ועבודה בסידני. שם הוא נושא בעול פרנסת המשפחה הואיל וגיסו , בהיותו רופא - מהגר מרוסיה, נאלץ להקדיש כל זמנו בחזרה על לימודי הרפואה בהתאם לחוק האוסטרלי המחמיר. חלפו מספר שנים, והאח הבכור שחי בישראל נפטר במפתיע (ולחינם) על שולחן הניתוחים. הוא שוב נקרא לדגל – הפעם ההורים הקשישים ומשפחת האח. אבא מחליט להגיש מועמדות לתפקידו של אחיו, ששימש בתפקיד מהנדס חשמל בקופת חולים לפניו. הוא עומד בכל הבחינות המקצועיות השונות , ומתקבל לעבוד במרכז קופת חולים באותו תפקיד שמילא אחיו. למן עלייתו ארצה ובמשך 23 שנים עבד אבא בשירותי הבריאות של קופת החולים הממשלתית, ההסתדרותית, כמהנדס ראשי ומנהל מחלקת החשמל. תחומי אחריותו כללו תכנון, הקמה, תחזוקה ופיקוח על כל סוגי מתקני החשמל בבתי החולים, במכונים, במרפאות ובבתי ההבראה בכל תחומי מדינת ישראל. אבא נפטר בז' בכסלו, תשל"ג, הוא ה- 4.11.74 . אבא שלי, דוד כץ ז"ל, עבד בפועל, פשוטו כמשמעו, עד יום מותו ממש. לאבא שלי יש 6 נכדים, שלא זכה להכיר אף לא אחד מהם. אני רוצה לומר לאבא שלי תודה, תודה בשם המדינה והעם, בשם הנכדים שלך, שדומים לך בתווי הפנים והאופי, ובשם המשפחה כולה, תודה על המסירות העצומה וההתגייסות המלאה שלך לבניין הארץ הלכה למעשה, למען עתיד כולנו. תודה רבה, אבא. מי ייתן והסיפור שלך יביא להשראה ויקומו אנשים בשיעור קומתך בקרבנו. יהי זכרו ברוך וזוהי תמונה אחת שהיא סמל, שאני קוראת לה: הנצחון היהודי על היטלר © כל הזכויות שמורות ואין לצלם או להעתיק את התמונה ללא מתן אישור מפורש.
