הגבול
אודה לך אם תאיר את עיניי לאיך זה עומד על גבול המד"ב (עדיף לא על ידי שימוש בחיצים). בכל מקרה להלן הניסיון שלי: “יעל בר זוהר!" יוסי הרים את מבטו העייף מהמסך, "הנה זה בא עוד פעם" מלמל לעצמו. דלת המשרד שלו נפתחה בעוצמה ואלי פרץ אל תוך המשרד כולו תוסס מפעילות. הוא נעמד מולל השולחן, ידו הימנית אוחזת בדף נייר צבעוני גדול וחזר על שמה של הדוגמנית-שחקנית שנבחרה כאישה הסקסית בישראל, יעל בר זוהר. "מה? מה אתה רוצה ממנה עכשיו?" שאל יוסי בעייפות. "אנחנו חייבים להחתים אותה בשביל הקמפיין החדש של אופטיקנה". אלי הושיט ידו, מגיש את הנייר אל יוסי. יוסי החל לתהות אם מעמדו של אלי כ"קופירייטר" בכיר במשרד מוצדק, ככלות הכל נראה שהמענה היחידי שלו לכל לקוח אפשרי החל במעדני חלב וחלה בדיור לגיל ה"זהב" מסתכם ביעל בר זוהר. יוסי התבונן בנייר. היה זה ציור מודפס של אישה צעירה בבגדי עור שחורים צמודים. האישה היתה חיורת בצורה קיצונית ונראה היה שעזבה את המספרה לפני סיום הצביעה. אוזניה היו מוארכות בצורה חשודה והיא אחזה בקשת וחרב. עמידתה היתה הרואית ויציבה למרות זוג עקבים מרשים. "מה זה קשור לאופטיקנה"? "תסתכל על הפרטים בתחתית" הצביע אלי בחוסר סבלנות. יוסי התרכז ואתה שם לב לכך שהגבירה האנמית עומדת על מה שנראה כשילוב של נחש, לטאה תנין וחמותו. היצור היה שרוע עם חץ תקוע בעיינו. "אני מניח שהמסר הוא שאם הוא היה חובש משקפי שמש זה לא היה קורה לו" הפטיר יוסי. "בדיוק. מבריק לא?" חיוכו של אלי היה רחב להפליא. אנחנו חייבים לתת לקופירייטרים שלנו יותר זמן פנוי, חשב לעצמו יוסי. אם הם יפגשו עם נשים אמיתיות ואולי אפילו יגעו בכמה המוח שלהם יתבהר קצת. "אופטיקנה ראו את זה"? "כן" אמר אלי,"והם מסכימים, אבל הם רוצים מישהי מיוחדת, מצליחה, בעלת אפיל רחב. בקיצור הם רוצים את...". "יעל בר זוהר. טוב נראה מה נוכל לעשות". כעבור שלושה שבועות מצא עצמו יוסי בסטודיו מתבונן בדוגמנית מטפסת על ה"מפלצת" שנראה שנעשתה מהשאריות של קשקשתא וקיפי. "יוסי, מה עשיתה לנו?" פנה אליו אלי בתוקפנות. "מה את רוצה? במה שאופטיקנה היו מוכנים לשלם לא היה סיכוי להחתים את יעל בר זוהר. זאת נועה אלקריב והיא אחת הדוגמניות המובילות של סוכנות לוק". "אבל היא לא יכולה למלא את התפקיד" גנח אלי. "על איזה תפקיד אתה בדיוק מדבר? כולה היא צריכה לעמוד על הדבר הזה ולהביט במבט מצועף לשמיים. מה יש כאן למלות?". אלי החווה בידיו, מיואש, לכיוון החזה "אתם הורסים את כל המסר האומנותי". "אבל תחשוב על המסר הפמיניסטי" ענה יוסי, "מעתה על אישה יכולה להרוג מפלתות אפילו אם גודל החזיה שלה קטן מסי".