סיפור

אבנר.

New member
סיפור../images/Emo63.gif

בע"ה "גדי", אחרי השיעור אתה תחטוף, סינן יואב, לעברו של גדי, הילד הצנום והחיוור שישב מרחק שתי שולחנות ממנו, "אני לא אוותר לו על החוב הזה" תכננן יואב. "אתה שמעת אותי???" צרח יואב, והכניס לגדי סטירה שהשאירה את לחיו אדומה. "אתה תחזיר לי עכשיו את הכסף, שאתה חייב לי מהשש בש!!!" והכניס לו אגרוף בפנים. גדי התחיל לבכות, ניסה להתגונן, אך ללא הועיל. התגוננתו של גדי הביאה את יואב להכות בו ביתר שאת. גדי, ניסה לברוח, אך יואב זינק עליו הפיל אותו בריצפה וחבט את ראשו בקרקע. "עכשיו את הכסף!!!!!!" יואב צרח!!! "אין לי" מלמל גדי, כולו זב דם. ארבעה מחבריהם לכיתה הביטו בנעשה, אך לא התערבו. מישהו העיר ליואב, שלטעמו זה קצת מוגזם, אך מעבר לכך לא טרחו ארבעת בני כיתתם לעצור את יואב שלא נימנה עם החזקים ביותר בכיתה, או לכל הפחות להודיע למורה או למנהלת. רק אובדן ההכרה של גדי, קטע את מסע ההתעללות מצידו של יואב שזרק את גדי חבול ומוכה על הכביש ופנה לביתו לראות את תוכנית הטלויזיה האהובה עליו. עובר אורח שעבר במקום וראה את גדי מוטל על הרצפה ללא הכרה, מיהר לטלפן למגן דוד אדום. בבית החולים סביב מיטתו של גדי, ישבה אמו, מרים, כולה דואגת ומתפללת לשלום בנה. בעלה משה, אביו של גדי, נהרג לפני שבעה חודשים בתאונת דרכים. המחנכת של גדי, שבאה לבקרו הבטיחה למרים, אמא של גדי, שתטפל בחומרה רבה במי שהיכה את בנה, דבר שלא תרם לשיפור מצב רוחה ודאגתה של האם. "תלמידים" פנתה המורה לילדים שישבו ליד השולחנות, "אתמול נעשה דבר חמור, במיוחד", "תלמיד מהכיתה, היכה בצורה קשה ביותר את אחד התלמידים, בגלל חוב כספי של משחק", "עכשיו אותו תלמיד, שאביו נפטר לפני מספר חודשים, שוכב עם יד שבורה, סדק בגולגולת וללא 4 שיניים!" "דן, דב, נמרוד ושימי, קומו ותעמדו ליד הקיר" פקדה המורה בכל קשוח. הארבעה קמו ממקומם ונעמדו ליד הקיר, "הרי ראיתם, את המיקרה! מדוע לא עצרתם את יואב?" "מדוע לא קראתם למישהו?" אף אחד לא ענה. "למה? תענו לי, אני רק רוצה לדעת, מה יכול למנוע מחברים של תלמיד, למנוע מלעזור לו להתגונן?" "אנחנו פצפיסטים" ענו...
 

sela v

New member
מעניין יהיה לדעת

איך לאנשים כמוך יש זמן לשבת ולכתוב סיפורים כאלה.
 

zacki

New member
ניסיונות להפוך את הפציפיזם ל... ../images/Emo41.gif

שלום, זו לא הפעם הראשונה בפורום, בה מנסים לסובב את הפציפיזם ולהפוך אותו לדבר שגורם לאלימות במידה וקיים מצב נתון כזה או אחר. לדוגמא, בסיטואציה שהצגת, ארבעת הילדים היו יכולים לעצור את המתרחש מבלי להשתמש באלימות כנגד המכה. אני מניח שרוב הפציפיסטים היו עושים הכל כדי לעזור לאותו הילד.
 

sela v

New member
אני חושב שבכלל

בכל מיני פורומי שמאל, יש יד מכוונת מימין שמנסה פשוט להרוס את הפורומים האלה.
 
ימין טוב ואמיתי.

או שאותם חבר'ה מהימין מנסים לאזן את כל התפיסת עולם השרויה בפורום זה- תפיסת עולם לא הגיונית בעלולה (ובעצם כבר עכשיו) להביא להעלמותו של העם היהודי.,זהותו מטרותיו זכויותיו ואמונתו.
 

sela v

New member
אני למשל לא ילך לפורום ימניים

להרוס אותם, ושם המקום למי שחושב דעות ימניות, ולא בפורום שמאל. ומי אמר שתפיסת הפצפיזים לא הגיונית, וששלך יותר טובה? זה שאת חושבת כל לא אומר שאת צודקת.
 

Dolo

New member
זהותו מטרותיו זכויותיו ואמונתו

הגדירי מטרות העם היהודי, שליטה? כוח? נצחון צבאי? וזכויותיו? לפגוע בבני עמים אחרים על עצם היותם שונים? לחיות בבלעדיות במקום שנקרא ישראל בגלל שככה כתוב באיזשהו ספר? ואמונתו? שלחימה היא הפתרון? שכל בני האדם שווים אבל ערבים הם לא בני אדם? שדרך ארץ קדמה לתורה אבל קנאות דתית באה עוד קודם? עם עקרונות כאלו כבר עדיף להיות בודהיסט, או אתאיסט... כן, אני חושב שאני יכול להגדיר את עצמי כאתאיסט גאה, כופר דת, בוגד בעמו... ואת יודעת מה, עם אנשים כמוך זה רק משמח אותי.
 

oren z

New member
עיוות המציאות

הסיפור שלך הוא פשוט דמגוגיה. ניתן לשנות בסוף את התשובה שבסוף לכל מילה שמתארת קבוצת אנשים. ברור שיותר נוח לחשוב שפציפיסטים הם אנשים ונשים האדישים לסביבתם ורואים סבל ומתעלמים ממנו. אבל אני יכול לומר, לפחות לגבי עצמי והאנשים שאנימ כיר אישית - פציפיסטים דווקא רגישים ומודעים מאוד לסבל של אחרים- לכן אנחנו מסרבים לגרום סבל ולהשתתף במנגנון אלים כמו הצבא. לפי הספיור, לגבי אותו נער אלים וחזק, לא נראה לי שאלימות נגדית היתה עוזרת או מצליחה. יש הבדל בין לפעול באלימות לבין לא לפעול כלל ויש הרבה דרכים לפעולה בלתי אלימה (אפשר לקחת דוגמאות אפילו ממחאות פוליטיות שנות שהן ישרות ובלתי אלימות). מבחינתי, דווקא הרבה אנשים אחרים סביבי, שהם לא פציפיסטים, הם אדשים לסבלם של אחרים - בתור דוגמה ניתן לראות את האדישות בחברה שלנו לסבל של נשים, של בעלי החיים הנרצחים מידי יום בתעשיית המזון, בסבלם של הפלסטינים (שבלי קשר לוויכוח על הכיבוש אין ספק שהם סובלים), בסבלם של מהגרי העבודה... לכמה מכל העוולות הללו ולסבל הנגרם אנשים שמים לב???
 
אני ממליצה לך לקרוא את הכתבה ב-

7 ימים. עם רודולף ג'וליאני. לפעמים האדישות עושה רק טוב. (ע"ע מקרה NYC וג'וליאני..)
 

סמסרה1

New member
מה היו עושים הנערים...

אבנר שלום איך היה מסתיים סיפורך עם הילד המוכה היה ערבי????????????? (המבין יבין) סמסרה
 

סֵג

New member
המשך

משנעמדו אל הקיר, הוציאה שלומית רובה צייד ארוך קנה וכיוונה אותו לעבר פניו של דן. בבת אחת, אישוני כל התמידים הורחבו עד שהחדר היה התמלא בנקודות שחורות גדולות. "למה עשית את זה?" שאלה שלומית, בעוד היא מצמידה את הקנה אל אפו של דן "עכשיו תלמד איך משלמים על התפלספות מטומטמטת". המורה דחפה את הרובה אל תוך נחירו של דן ולחצה על ההדק. הקיר עליו נשען לפני רגע התמלא בדם. דן נפל ואבריו רפוים לחלוטין. עכשיו התקדמה שלומית אל נמרוד. היא תפסה בקצה הקנה והניעה את הרובה קדימה ואחורה כמטוטלת. "תשמע, אני כבר מכירה בני זונות כמוכם, מתייפיפים לי מול הפרצוף כמו נקבות..". שלומית תפסה בצידו הכבד של הרובה, הניפה אותו מעל לזרועה, וירתה שתי כדורים אל תוך מצחו של נמרוד. היא פנתה בעשרים מעלות ופוצצה לשימי את בת החזה. עכשיו הייתה עוד גופה על הרצפה. שימי דימם לידה, מנסה להוציא משפט מפיו המנוון. כמות אדירה של דם כיסתה עכשיו את הריצפה. השלולית גדלה וגדלה. בתוכה שכבו שלושה גופים דקים, בגדיהם דבוקים אל עורם. בכל הכיתה היו ילדים מתחת לשולחנות. אף אחד לא העיז לנסות לברוח. כמה בנות שצרחו בהתחלה נשמו בכבדות דרך גרון ניחר בקצה החדר. רן ואיתי הציצו מבעד לשולחן העץ ופניהם היו מנומשים בנקודות אדומות. עכשיו היא כבר לא הייתה רגועה. בעיניי נימי דם מיאנו להתפקע ונשימותיה הדהדו בחדר. שטנית כולה, פניה אדום מכעס ודם. שלומית עמדה באמצע החדר מתנשפת. היא עצמה עיניה.. אחר כיוונה את האקדח אל דב בעיניים עצומות, ירתה, ליפפה ידה סביב הרובה והוציאה את הכדור האחרון אל החלל שבין עיניה.
 
למעלה