סיפור

alphadelta

New member
סיפור

הייתי אתמול בספריה הציבורית להתכונן לחופשת החורף. כלומר - לקחת ה מ ו ן ספרים כדי שלא אצטרך לשמוע ״ משעמם לי״ ;) הספריה שוקקת חיים גם בשעות הבוקר שזה נחמד תמיד. היה שם ילדון חמוד כבן 4 עם אמא שלו. במשך כל ה20 דקות שהייתי באיזור לידם בוחרת ספרים, היא ניסתה ללמד אותו לקרוא שעון. והקטנצ׳יק פשוט לא הבין. אולי כי זה לא עניין אותו, אולי כי הוא רק בן 4, אולי כי היא עשתה את זה בדרכים משעממות אולי כל הסיבות יחד. לקראת הסוף ממש כמעט נבחה עליו. הלב שלי יצא אליו. הייתי צריכה לעצור את עצמי לא להתערב.
 
קשה לראות סיטואציות כאלה


וזה כל כך קשה לא להיות במקום הזה של ביקורת.
לי למשל מאוד קשה לראות את המטפלות שלא מתייחסות לילדים, עומדות מדברות אחת עם השנייה ומתעלמות מהילדים- לא יכולה לראות את זה
 
באמת קשה לא להיות שיפוטיים,

כל אחד מאיתנו הוא שונה ולכל אחד מאיתנו יש את החוזקות והחולשות שלו. בישראל מאוד נהוג להתערב, להציעה הצעות, בחו"ל ממש לא.
 
למעלה