פילוסוף רוחני33
Well-known member
סיפור
צבי ואבנר עמדו ורבו. "אעשה אותך קטן מאד", אמר צבי. "אני אעשה אותך קטן עוד יותר ממני", אמר אבנר. ”אתה תשאף להיות גדול כמוני", אמר צבי. "למה אתה משקר?", שאל אבנר. "לא יודע, ככה", אמר צבי. "אז הפסדת", אמר אבנר, "ואני לא מאמין שיש דבר כמו לא יודע". צבי הריח ריח רע ומגעיל באוויר.
ואולי בכל-זאת אפשר להתחבר, חשב צבי, להימשך, כמו שני צדדים של מגנט, כמו חומצה ובסיס. אני לא יכול לאהוב את אבנר, חשב צבי, את מי אוהב? אולי לפחות אוהב את עצמי. הוא שתה קפה חזק וחשב.
צבי התחיל לטפל בצמחים ונקשר אליהם מאד, ובזכות העבודה עם הצמחים העדינים והרגישים הבין פתאום כמה הוא עצמו אדם אוהב, דואג ונהדר. אוויר נשב על הצמחים, והם החזירו ממנו לצבי, ונוצרה הרמוניה עם הטבע. הוא היה קוטף כל בוקר מהצמחים ומכין לו סלט רענן וטעים.
אז החליט צבי לטפל בחיות. הוא רכש כלב והתחיל לטפל בו. מהר מאד ראה כמה הכלב נחמד, רגיש, טוב לב וחכם. היה מלטף את תלתלי הכלב כמו פסיכולוג טוב שדואג למטופליו התמימים. יכול היה לשמוע מקרוב את נשימות הכלב ואף את פעימות לבו, והיה משווה בינן לבין הנשימות ופעימות הלב שלו עצמו. באופק היה הים, וצבי נזכר שטייל ליד הים והרגיש ריח חזק של דגים.
הוא יצא לטייל ופגש את אבנר. "אבנר", אמר, "אני מצטער מעומק לבי על הדרך שדיברתי אליך. בוא נשלים ונהיה חברים". אבנר הסכים. הם טיילו ביחד, שיחקו, ראו דברים יפים ודיברו עליהם ועל כל-מיני דברים מעניינים. המוח שלהם העביר ביניהם חשמל ביתר עוצמה ומהירות. פתאום התחשק לשניהם לאכול מנת בשר טובה. הם נכנסו למסעדה והזמינו ארוחה טובה.
הערב ירד והם נפרדו לדרכם, וצבי המשיך לטייל ופגש בחורה יפהפייה, שאחרי שהצליח לפנות אליה אמרה לו ששמה סנדרה. אחרי שהלכו ביחד לביתו, נכנסו ושתו תה צמחים חם, הרגיש צבי שסנדרה מלטפת בעדינות את כף ידו. הוא חייך וחיבק אותה. היא חייכה במבוכה. הוא שאל אותה "אוכל לנשק אותך?", היא הנהנה בראשה, והוא נישק אותה. מאז היו יוצאים קבוע. סנדרה אמרה שעליו למצוא את השפעת רגשותיו על מחשבותיו, וצבי אמר שהוא דווקא מאמין בהשפעת מחשבות על רגשות.
סנדרה חלתה, וצבי טיפל בה ביחד עם אבנר. צבי נדבק ממנה, ואז שניהם מתו, עלו לגן-עדן המלא שפע וכל טוב והפכו למלאכים שעוזרים לאנשים. הם כתבו ספר חוקים כזה:
הרוצח אדם יומת.
הגונב ייקנס.
האונס אדם יסורס בהרדמה.
המכה אדם ייאסר.
המטריד אדם יקבל מעצר בית.
הבועל קטינה יאושפז בכפייה.
המוסר עדות שקר תבוטל אזרחותו למשך זמן לפי חומרת השקר.
הם סגרו את הספר, והעולם כולו הלך לישון. אחרי עשר שנים, חזרו שניהם לארץ בדמות מלאכים מלאי קדושה, והפכו בחזרה לאנשים נהדרים בעלי הרבה מאד מידות תרומיות שעוזרים לעולם, והעולם נהג לפי ספר החוקים שכתבו בשמיים.
צבי ואבנר עמדו ורבו. "אעשה אותך קטן מאד", אמר צבי. "אני אעשה אותך קטן עוד יותר ממני", אמר אבנר. ”אתה תשאף להיות גדול כמוני", אמר צבי. "למה אתה משקר?", שאל אבנר. "לא יודע, ככה", אמר צבי. "אז הפסדת", אמר אבנר, "ואני לא מאמין שיש דבר כמו לא יודע". צבי הריח ריח רע ומגעיל באוויר.
ואולי בכל-זאת אפשר להתחבר, חשב צבי, להימשך, כמו שני צדדים של מגנט, כמו חומצה ובסיס. אני לא יכול לאהוב את אבנר, חשב צבי, את מי אוהב? אולי לפחות אוהב את עצמי. הוא שתה קפה חזק וחשב.
צבי התחיל לטפל בצמחים ונקשר אליהם מאד, ובזכות העבודה עם הצמחים העדינים והרגישים הבין פתאום כמה הוא עצמו אדם אוהב, דואג ונהדר. אוויר נשב על הצמחים, והם החזירו ממנו לצבי, ונוצרה הרמוניה עם הטבע. הוא היה קוטף כל בוקר מהצמחים ומכין לו סלט רענן וטעים.
אז החליט צבי לטפל בחיות. הוא רכש כלב והתחיל לטפל בו. מהר מאד ראה כמה הכלב נחמד, רגיש, טוב לב וחכם. היה מלטף את תלתלי הכלב כמו פסיכולוג טוב שדואג למטופליו התמימים. יכול היה לשמוע מקרוב את נשימות הכלב ואף את פעימות לבו, והיה משווה בינן לבין הנשימות ופעימות הלב שלו עצמו. באופק היה הים, וצבי נזכר שטייל ליד הים והרגיש ריח חזק של דגים.
הוא יצא לטייל ופגש את אבנר. "אבנר", אמר, "אני מצטער מעומק לבי על הדרך שדיברתי אליך. בוא נשלים ונהיה חברים". אבנר הסכים. הם טיילו ביחד, שיחקו, ראו דברים יפים ודיברו עליהם ועל כל-מיני דברים מעניינים. המוח שלהם העביר ביניהם חשמל ביתר עוצמה ומהירות. פתאום התחשק לשניהם לאכול מנת בשר טובה. הם נכנסו למסעדה והזמינו ארוחה טובה.
הערב ירד והם נפרדו לדרכם, וצבי המשיך לטייל ופגש בחורה יפהפייה, שאחרי שהצליח לפנות אליה אמרה לו ששמה סנדרה. אחרי שהלכו ביחד לביתו, נכנסו ושתו תה צמחים חם, הרגיש צבי שסנדרה מלטפת בעדינות את כף ידו. הוא חייך וחיבק אותה. היא חייכה במבוכה. הוא שאל אותה "אוכל לנשק אותך?", היא הנהנה בראשה, והוא נישק אותה. מאז היו יוצאים קבוע. סנדרה אמרה שעליו למצוא את השפעת רגשותיו על מחשבותיו, וצבי אמר שהוא דווקא מאמין בהשפעת מחשבות על רגשות.
סנדרה חלתה, וצבי טיפל בה ביחד עם אבנר. צבי נדבק ממנה, ואז שניהם מתו, עלו לגן-עדן המלא שפע וכל טוב והפכו למלאכים שעוזרים לאנשים. הם כתבו ספר חוקים כזה:
הרוצח אדם יומת.
הגונב ייקנס.
האונס אדם יסורס בהרדמה.
המכה אדם ייאסר.
המטריד אדם יקבל מעצר בית.
הבועל קטינה יאושפז בכפייה.
המוסר עדות שקר תבוטל אזרחותו למשך זמן לפי חומרת השקר.
הם סגרו את הספר, והעולם כולו הלך לישון. אחרי עשר שנים, חזרו שניהם לארץ בדמות מלאכים מלאי קדושה, והפכו בחזרה לאנשים נהדרים בעלי הרבה מאד מידות תרומיות שעוזרים לעולם, והעולם נהג לפי ספר החוקים שכתבו בשמיים.