פילוסוף רוחני33
Well-known member
דני בן העשרים התגורר עכשיו במושב קטן. הוא אהב את הטבע, אהב לקום בבוקר לקול הציפורים הרבות ולמראה השמיים הזכים ולצאת החוצה אל כר הדשא הגדול, ששם קטף פרחים יפים ונהנה מאור השמש המלטף. הוא הרגיש שהטבע מנגן לו, ואלוהים אומר לו תודה.
הבית היה ירוק ושקט, ותמיד היה בו חום גם של אהבה משפחתית וגם של אש בתנור. אליו הוביל שביל קצר מתפתל עם דשא ירוק בצדדיו. החלבן היה עובר כל בוקר בחמש עם פעמון קטן מצלצל, והבתים נהיו עמוסי חלב קר ומתוק.
שירה השכנה בת העשרים וחמש נראתה כל בוקר לוקחת את ילדיה לגן. היו לה ילדים חמודים. הייתה אומרת שצריך לחנך ילדים לאהוב את חיי הטבע.
אחד הילדים של שירה כבר היה קצת יותר מבוגר ולכן הלך ליסודי. עכשיו, בחופש הגדול, התחיל ללכת לקייטנה. היה חוזר מהקייטנה כל יום רטוב כולו ומספר איך נרטב בבריכה והתעצל להתנגב כי יש לו משהו נגד התנגבות. יום אחד, ירד כל היום גשם ושירה החליטה לא לשלוח את הילד לקייטנה.
סבתא בלה הייתה ניצולת שואה וידעה הרבה על היסטוריה. בסופי שבוע קטפה עגבניות בגינה עם הנכדים. פעם ניסה אחד הנכדים לגנוב עגבנייה כדי לאכול אותה, ובלה אמרה לו שלא מתאים לו להתנהג כמו אנשים רעים.
מרים הילדה התנדנדה על הנדנדה הלבנה במרכז הגינה. סבתא שמה אותה עליה בבקשתה. הנדנוד חזר שוב ושוב בלי הפסקה, קדימה ואחורה, בדיוק באותה מידה. אז האטה הנדנדה ובסוף נעצרה, ומרים נרדמה. סבתא הביטה עליה מרחוק.
דני ישב בפינת הדשא ושמע את הילדה של שירה מביתה מנסה לשיר. הצלילים עלו ועלו, והיה נדמה שהיא עומדת להיחנק או להצטרד. הוא חשב על כך שאי אפשר להבין את אלוהים, לא דרך המוזיקה ולא דרך הטבע.
הוא החליט לעבור לעיר. הוא לקח את חפציו, נכנס למכונית ונסע. נסיעה נעימה עברה עליו. אז הגיע לעיר וניגש לחפש עבודה ודירה בעיתון.
אותיות העיתון היו שחורות מאוד וקפצו אל עיניו. הוא מצא מודעה סבירה על דירה לשכירות ומודעה על עבודת משרד טובה ונוחה. כשלב ראשון שכר לו חדר באכסניה קטנה ונרדם על המיטה.
בבוקר כשקם ראה בחלון ילדים מעיפים עפיפונים לבנים. בלילה ירד גשם קל, ועכשיו נראתה קשת. מטוס קטן נעלם באופק. הוא צחצח שיניים, הסתרק, התקלח, התלבש, שם דאודורנט, התגלח, שם אפטרשייב ויצא.
אחרי שבועיים כבר גר בדירה השכורה לבד וחשב כמה כיף לגור לבד, עם השקט של עצמו, בלי שותפים. מחלונו נראה חוף הים. כל בוקר היה מסתכל בו דרך החלון לראות אלו אנשים יבואו לבלות בים, ובערבים הסתכל בשקיעה.
מוכרי ארטיקים עברו לפעמים ויצרו הרבה רעש. הוא חשב על הכיף של אכילת שלגון או גלידה, כמו בילדותו. כמו אז, גם היום הילדים והנערים עברו בין ארטיק שוקולד בננה וארטיק שוקולד וניל כמו שני להיטים עיקריים. גברים יחפים בבגדי ים באו לחפש חתיכות על החוף.
דני הלך לטייל קצת בעיר. בדרך עברו עליו המון רמזורים, וכל הזמן היו בהם אורות אדומים מפחידים ואורות ירוקים אנושיים ומרגיעים. ציפורים ישבו על חוטי החשמל. כשהתחיל להחשיך, פנה לחזור הביתה. שלא כהרגלו, שכח איפה הלך ואבד בדרך. לצערו לא הייתה לו מפה ביד, ולכן כל הזמן הסתכל בתמרורים. אבל עכשיו, שהוא בתוך הערב הפתוח של העיר בין חיצי התמרורים, הוא חופשי לגמרי.
דני הבין שלא ימצא רגיעה גם בעיר. הוא הלך לחוף הים ושכר לעצמו סירה קטנה. בה שט עד שהגיע לאי בודד קטן, ושם גר בשקט כל חייו.
הבית היה ירוק ושקט, ותמיד היה בו חום גם של אהבה משפחתית וגם של אש בתנור. אליו הוביל שביל קצר מתפתל עם דשא ירוק בצדדיו. החלבן היה עובר כל בוקר בחמש עם פעמון קטן מצלצל, והבתים נהיו עמוסי חלב קר ומתוק.
שירה השכנה בת העשרים וחמש נראתה כל בוקר לוקחת את ילדיה לגן. היו לה ילדים חמודים. הייתה אומרת שצריך לחנך ילדים לאהוב את חיי הטבע.
אחד הילדים של שירה כבר היה קצת יותר מבוגר ולכן הלך ליסודי. עכשיו, בחופש הגדול, התחיל ללכת לקייטנה. היה חוזר מהקייטנה כל יום רטוב כולו ומספר איך נרטב בבריכה והתעצל להתנגב כי יש לו משהו נגד התנגבות. יום אחד, ירד כל היום גשם ושירה החליטה לא לשלוח את הילד לקייטנה.
סבתא בלה הייתה ניצולת שואה וידעה הרבה על היסטוריה. בסופי שבוע קטפה עגבניות בגינה עם הנכדים. פעם ניסה אחד הנכדים לגנוב עגבנייה כדי לאכול אותה, ובלה אמרה לו שלא מתאים לו להתנהג כמו אנשים רעים.
מרים הילדה התנדנדה על הנדנדה הלבנה במרכז הגינה. סבתא שמה אותה עליה בבקשתה. הנדנוד חזר שוב ושוב בלי הפסקה, קדימה ואחורה, בדיוק באותה מידה. אז האטה הנדנדה ובסוף נעצרה, ומרים נרדמה. סבתא הביטה עליה מרחוק.
דני ישב בפינת הדשא ושמע את הילדה של שירה מביתה מנסה לשיר. הצלילים עלו ועלו, והיה נדמה שהיא עומדת להיחנק או להצטרד. הוא חשב על כך שאי אפשר להבין את אלוהים, לא דרך המוזיקה ולא דרך הטבע.
הוא החליט לעבור לעיר. הוא לקח את חפציו, נכנס למכונית ונסע. נסיעה נעימה עברה עליו. אז הגיע לעיר וניגש לחפש עבודה ודירה בעיתון.
אותיות העיתון היו שחורות מאוד וקפצו אל עיניו. הוא מצא מודעה סבירה על דירה לשכירות ומודעה על עבודת משרד טובה ונוחה. כשלב ראשון שכר לו חדר באכסניה קטנה ונרדם על המיטה.
בבוקר כשקם ראה בחלון ילדים מעיפים עפיפונים לבנים. בלילה ירד גשם קל, ועכשיו נראתה קשת. מטוס קטן נעלם באופק. הוא צחצח שיניים, הסתרק, התקלח, התלבש, שם דאודורנט, התגלח, שם אפטרשייב ויצא.
אחרי שבועיים כבר גר בדירה השכורה לבד וחשב כמה כיף לגור לבד, עם השקט של עצמו, בלי שותפים. מחלונו נראה חוף הים. כל בוקר היה מסתכל בו דרך החלון לראות אלו אנשים יבואו לבלות בים, ובערבים הסתכל בשקיעה.
מוכרי ארטיקים עברו לפעמים ויצרו הרבה רעש. הוא חשב על הכיף של אכילת שלגון או גלידה, כמו בילדותו. כמו אז, גם היום הילדים והנערים עברו בין ארטיק שוקולד בננה וארטיק שוקולד וניל כמו שני להיטים עיקריים. גברים יחפים בבגדי ים באו לחפש חתיכות על החוף.
דני הלך לטייל קצת בעיר. בדרך עברו עליו המון רמזורים, וכל הזמן היו בהם אורות אדומים מפחידים ואורות ירוקים אנושיים ומרגיעים. ציפורים ישבו על חוטי החשמל. כשהתחיל להחשיך, פנה לחזור הביתה. שלא כהרגלו, שכח איפה הלך ואבד בדרך. לצערו לא הייתה לו מפה ביד, ולכן כל הזמן הסתכל בתמרורים. אבל עכשיו, שהוא בתוך הערב הפתוח של העיר בין חיצי התמרורים, הוא חופשי לגמרי.
דני הבין שלא ימצא רגיעה גם בעיר. הוא הלך לחוף הים ושכר לעצמו סירה קטנה. בה שט עד שהגיע לאי בודד קטן, ושם גר בשקט כל חייו.