פילוסוף רוחני33
Well-known member
דנה ישבה עם דני ועזרה לו בלימודים. הוא אף פעם לא הצליח בלימודים. הם ישבו בבית של דני, כי דני לא ידע להגיע לבית של דנה.
"למה אתה תמיד שותק?", שאלה דנה. "לא יודע", אמר דני. "דני, אתה אוהב אותי?", שאלה דנה. דני חייך ושתק. "עצוב לי שאתה תמיד שותק", אמרה דנה. דני חשב ואמר: "אבא".
"מה אתה זוכר מאבא?", שאלה דנה. דני אמר: "הוא היה חכם". "חכם?", שאלה דנה. "אני לא חכם", אמר דני. "אתה חכם", אמרה דנה, "אתה האיש הכי מיוחד בעולם. במה אבא שלך היה חכם?". דני שתק.
התחיל להיות קר, ודני רעד. "קר", אמרה דנה, "בוא אחמם אותך". "די עם קר, די עם קר", אמר דני. אחר כך יצאה שוב השמש, והתחמם. דני המשיך לרעוד. "למה אתה רועד?", שאלה דנה, "עכשיו חם". "די עם קר", אמר דני. "דני, למה אתה פוחד מקור?", שאלה דנה. "אבא הלך בלילה", אמר דני פתאום. "למה?", שאלה דנה. "שכחתי", אמר דני. "תנסה להיזכר", אמרה דנה. דני חשב ואמר: "לא חזרתי, לא היה לי כסף". "אז הוא נסע להביא אותך", אמרה דנה, "ולכן קיבל דלקת ריאות". דני בכה. דנה שמה יד על שכמו ואמרה לו: "אל תהיה עצוב". דני אמר: "נזכרתי שאבא היה עצוב". "כולם לפעמים עצובים", אמרה דנה. "אבל אבא הרבה זמן", אמר דני. "למה?", שאלה דנה. "לא יודע", אמר דני. "אבא שלך היה בדיכאון ולא שאלת אותו למה?", שאלה דנה. פתאום התנפל דני על דנה בחיבוק וקרא: "אוי דנה, אני כל כך אוהב אותך. את בחורה כל כך מיוחדת ונהדרת. את כל כך רגישה, דואגת לי, מקשיבה לי, אוהבת אותי. הלוואי שכל הנשים בעולם היו כמוך". דנה אמרה שהיא שמחה.
מאז, דני הצליח בלימודים.
"למה אתה תמיד שותק?", שאלה דנה. "לא יודע", אמר דני. "דני, אתה אוהב אותי?", שאלה דנה. דני חייך ושתק. "עצוב לי שאתה תמיד שותק", אמרה דנה. דני חשב ואמר: "אבא".
"מה אתה זוכר מאבא?", שאלה דנה. דני אמר: "הוא היה חכם". "חכם?", שאלה דנה. "אני לא חכם", אמר דני. "אתה חכם", אמרה דנה, "אתה האיש הכי מיוחד בעולם. במה אבא שלך היה חכם?". דני שתק.
התחיל להיות קר, ודני רעד. "קר", אמרה דנה, "בוא אחמם אותך". "די עם קר, די עם קר", אמר דני. אחר כך יצאה שוב השמש, והתחמם. דני המשיך לרעוד. "למה אתה רועד?", שאלה דנה, "עכשיו חם". "די עם קר", אמר דני. "דני, למה אתה פוחד מקור?", שאלה דנה. "אבא הלך בלילה", אמר דני פתאום. "למה?", שאלה דנה. "שכחתי", אמר דני. "תנסה להיזכר", אמרה דנה. דני חשב ואמר: "לא חזרתי, לא היה לי כסף". "אז הוא נסע להביא אותך", אמרה דנה, "ולכן קיבל דלקת ריאות". דני בכה. דנה שמה יד על שכמו ואמרה לו: "אל תהיה עצוב". דני אמר: "נזכרתי שאבא היה עצוב". "כולם לפעמים עצובים", אמרה דנה. "אבל אבא הרבה זמן", אמר דני. "למה?", שאלה דנה. "לא יודע", אמר דני. "אבא שלך היה בדיכאון ולא שאלת אותו למה?", שאלה דנה. פתאום התנפל דני על דנה בחיבוק וקרא: "אוי דנה, אני כל כך אוהב אותך. את בחורה כל כך מיוחדת ונהדרת. את כל כך רגישה, דואגת לי, מקשיבה לי, אוהבת אותי. הלוואי שכל הנשים בעולם היו כמוך". דנה אמרה שהיא שמחה.
מאז, דני הצליח בלימודים.