פילוסוף רוחני33
Well-known member
דבורה הגננת גרה בבית קטן בחיק הטבע. הייתה לה רק ילדה אחת בת שש וחצי, בשם נורית. בגן היו לה שלושים ילדים שאהבו אותה מאוד. גם היא אהבה את הילדים בגן. הייתה מלמדת אותם משחקים, שירים ומנגינות ואפילו קרוא וכתוב. כשלילד הייתה בעיה, הקשיבה לו ועזרה לו גם אם היה צריך בשביל זה להקדיש הרבה זמן.
מחוץ לבית דבורה הייתה גינה מטופחת. בחורף הייתה דבורה אוספת את נורית ילדתה מבית הספר, מוקדם ככל האפשר, למכונית החיפושית שלה ונוסעת אתה בחלונות סגורים בין טיפות הגשם המציקות.
צבי, בעלה של דבורה, היה רוב היום בעבודה ולכן כמעט לא יכול להיות עם דבורה ולטפל ביחד אתה בנורית. הוא היה מלח. היה חוזר מהים מאוחר בערב, מנשק את נורית ונשכב לישון ליד דבורה. כל הזמן היה אומר להן שהוא מאוד מצטער שאין לו זמן להיות אתן יותר, רב החובל מאוד מעסיק אותם ואין רגע פנוי.
דבורה נכנסה להיריון. בחודשים האחרונים להיריון, חלתה דבורה קשה. צבי בקושי יכול לבוא לטפל בה אבל השתדל לעזור ככל שיכול. הרופא היה בא אליה כל בוקר ונשאר אתה רוב היום, ואחר כך היה חוזר הביתה מיואש. היו לה כאבים והקאות. הילד הבא היה קרוב לצאת. היא התפללה לאלוהים, שאם תמות יהיה מי שיטפל היטב בנורית ובילד החדש.
היא חשבה איך תנצל את הזמן הנותר לחייה. בוקר אחד קראה לנורית בתה ואמרה לה לקחת את צבעי המים שהיו על השולחן לידה, ולצייר את הבית שלהם. גשם התחיל פתאום לרדת בחוץ. נורית ציירה בית, ודבורה הסתכלה וחשבה: איזה יופי.
הרופא הוציא את התינוק החדש של דבורה. היא הייתה מאושרת וחייכה. באותו לילה, דבורה מתה. צבי שכר מטפלת לנורית ולילד החדש שלו הם קראו אושר, והיה פחות לחץ בעבודה. בבקרים היה לוקח את נורית לכיתה, ואחר כך נוסע להפליג בים. היה חוזר הביתה מוקדם ומטפל בנורית ובאושר.
מחוץ לבית דבורה הייתה גינה מטופחת. בחורף הייתה דבורה אוספת את נורית ילדתה מבית הספר, מוקדם ככל האפשר, למכונית החיפושית שלה ונוסעת אתה בחלונות סגורים בין טיפות הגשם המציקות.
צבי, בעלה של דבורה, היה רוב היום בעבודה ולכן כמעט לא יכול להיות עם דבורה ולטפל ביחד אתה בנורית. הוא היה מלח. היה חוזר מהים מאוחר בערב, מנשק את נורית ונשכב לישון ליד דבורה. כל הזמן היה אומר להן שהוא מאוד מצטער שאין לו זמן להיות אתן יותר, רב החובל מאוד מעסיק אותם ואין רגע פנוי.
דבורה נכנסה להיריון. בחודשים האחרונים להיריון, חלתה דבורה קשה. צבי בקושי יכול לבוא לטפל בה אבל השתדל לעזור ככל שיכול. הרופא היה בא אליה כל בוקר ונשאר אתה רוב היום, ואחר כך היה חוזר הביתה מיואש. היו לה כאבים והקאות. הילד הבא היה קרוב לצאת. היא התפללה לאלוהים, שאם תמות יהיה מי שיטפל היטב בנורית ובילד החדש.
היא חשבה איך תנצל את הזמן הנותר לחייה. בוקר אחד קראה לנורית בתה ואמרה לה לקחת את צבעי המים שהיו על השולחן לידה, ולצייר את הבית שלהם. גשם התחיל פתאום לרדת בחוץ. נורית ציירה בית, ודבורה הסתכלה וחשבה: איזה יופי.
הרופא הוציא את התינוק החדש של דבורה. היא הייתה מאושרת וחייכה. באותו לילה, דבורה מתה. צבי שכר מטפלת לנורית ולילד החדש שלו הם קראו אושר, והיה פחות לחץ בעבודה. בבקרים היה לוקח את נורית לכיתה, ואחר כך נוסע להפליג בים. היה חוזר הביתה מוקדם ומטפל בנורית ובאושר.