פילוסוף רוחני33
Well-known member
ניו יורק הענקית סאנה. מכוניות עברו מהר בכל מקום. במרכז העיר עמד מועדון. ישבו בו כבר שנים אותם אנשים, והספיקו מאוד להתיידד זה עם זה. הם היו מדברים במועדון על עתידה של ניו יורק. הם נהגו לקרוא עיתונים יומיים ושבועיים במועדון, ומהעיתונים ידעו על המתרחש בעיר הגדולה והיו מציגים תמונות שחורות על מצבה. בסוף כל ערב, הייתה השיחה נגמרת בהבעת תקווה, משהו כמו: "ניו יורק שלנו תמיד תישאר נכונה על כנה".
באחד הערבים ניסה אחד החברים במועדון להדליק סיגריה. חברו הטוב שישב לידו, נתן לו סטירה קלה בכף היד ואמר לו: "לא מעשנים. זה לא תרבותי". התחילה שיחה שהלכה והפכה סוערת. אף אחד במועדון לא עישן מעולם. הם דיברו על כך שבכל פעם שיוצאים לעיר רואים המון אנשים הולכים ברחוב ומעשנים. דיברו על הסכנות ששמעו עליהן מרופאים בקשר לעישון. "שמעתי שמאות אנשים מתים בניו יורק כל שנה מעישון", אמר מישהו. "צריך לעשות עם זה משהו!", קרא מישהו במרכז המועדון. הם שתקו לרגע וחשבו. אז מישהו אמר: "אולי נארגן הפגנה?". "קדימה", אמר מישהו. "אולי נתחיל אפילו הערב, אפילו עכשיו".
הם ניגשו להכין שלטים צעקניים ומחאתיים כיד הדמיון הטובה עליהם, נגד כל שימוש בסיגריות, בסיגרים, במקטרות או בכל דבר כזה. הם יצאו והתחילו ללכת בלילה ברחובות ולצעוק.
אחד השכנים התקשר למשטרה ואמר שמפריעים לתושבים לישון. "מיד נבוא לפזר את ההפגנה", ענה השוטר בקול רציני וסגר. תוך עשר דקות כבר נשמעו ניידות, שיצאו לחפש את המפגינים. המפגינים המשיכו ללכת ונעלמו בין הבתים הגבוהים, כשהם מחזיקים כל הזמן במפת העיר ומסתכלים בה כדי למצוא את הכיוון. ברגע מסוים אמר אחד המפגינים שהוא צריך ללכת להשתין ליד העץ, לקח אתו את המפה והלך. כשחזר, המפה לא הייתה בידו. הוא אמר שהרוח העיפה אותה אל הכביש, ומכונית עלתה עליה והרסה אותה. המפגינים נאנחו בייאוש, ושאלו איך ימצאו את הדרך עכשיו באמצע הלילה. "אולי נחפש תחנת מוניות ונשלם על כמה מוניות שיסיעו אותנו למועדון", אמר אחד מהם.
השוטרים כמעט השיגו את המפגינים, אבל פתאום הרים אחד השוטרים את ראשו וקרא: "הי, תסתכלו!". הם לא האמינו למראה עיניהם. בשמי הלילה נראתה בהתחלה נקודה יורדת אליהם, ואחר כך הנקודה הלכה וגדלה עד שהגיעה לארץ בדמות חללית. דלת החללית נפתחה, ויצאו מתוכה חייזרים. השוטרים הסתכלו בחייזרים וראו כמה גופם שרירי, מחוטב, בריא וחסון. "גם אנחנו בני האדם צריכים להיות כאלה", אמר אחד השוטרים. "צדקו המפגינים שעישון מסוכן לבריאות", אמר שוטר אחר, "זה נושא חשוב לחברה". המפגינים עברו לידם, והשוטרים נתנו להם את מפת העיר כדי שיסתדרו אבל שוטר אחד נחמד אמר להם: "בבקשה אל תפגינו בלילה, אנשים צריכים לישון. תפגינו מחר ביום".
המפגינים הגיעו לרחבת דשא גדולה בתוך העיר בין הבתים, הקימו עליה אוהלים ושכבו לישון בהם. השעה הייתה חצות. הם נרדמו וישנו מאוד חזק. בחמש בבוקר בדיוק, התעוררו כולם בבת אחת מסינוור מאד חזק של שמש. "נראה שיהיה יום חם היום", אמר אחד מהם. הם התארגנו והלכו. כשעברו במשך היום בניו יורק, ראו שאף אחד ברחוב לא מעשן עוד.
ליד העיר היה אזור גדול של טבע יפה. הייתה שם גבעה ועליה מדשאה ענקית. השעה הייתה שבע בבוקר. מרחוק נראה אדם הולך לכיוון הגבעה. הוא היה מדען. בדרכו חשב איזה ניסוי חדש יעשה במעבדה שלו בזמן הקרוב. אז הגיע לגבעה קצת עייף ונשכב לנוח עליה, כשהוא מתבונן בנוף היפהפה הפרוש לעברו. הוא חשב על כך שהעצים כל כך גבוהים, ובשביל מה הם צריכים להיות כל כך גבוהים. חשב למה צריך כל כך הרבה עלים לעצים. חשב למה צריך כל כך הרבה צבעים לפרחים השונים. היו שם המון פרחים בכל מיני צבעים. אז החליט לעשות ניסוי במעבדה על הטבע. הוא קם, קטף כמה פרחים ושתילי עצים, שם אותם בתיק שלו והלך לעיר. בדרך במורד הגבעה ראה איש אוכל בתאווה רבה פירות מאחד העצים. "הי, בן אדם!", קרא האיש, "בוא תטעם פרי אקזוטי ורענן, פרי העונה!". "מצטער, אני ממהר", אמר המדען והלך. האיש שאכל מהפירות, חייך והתחיל לרוץ במורד הגבעה עם פירות בידיו, לשיר שירים שמחים, לדלג ולצחוק.
המדען הגיע לעיר, נכנס למכונית שלו ונסע. בדרך עצר שוטר את נסיעתו לבקש רישיונות. הם עמדו ודיברו. השוטר סיפר למדען שהוא והשוטרים ראו חללית עם חייזרים, ושהוא והשוטרים עזרו לחבורת מפגינים נגד עישון ולכן הרבה פחות אנשים מעשנים עכשיו בניו יורק. המדען אמר: "לא ייתכן שהייתה חללית עם חייזרים, אני לא מאמין. זה נשמע כמו שטויות. אבל מסכים שעישון מסוכן לבריאות. אני שמח מאוד לשמוע שאנשים הפסיקו לעשן. עכשיו יהיו פחות מחלות ומיתות". השוטר שחרר את המדען, והמדען נסע כשהוא מחייך ומאושר.
באחד הערבים ניסה אחד החברים במועדון להדליק סיגריה. חברו הטוב שישב לידו, נתן לו סטירה קלה בכף היד ואמר לו: "לא מעשנים. זה לא תרבותי". התחילה שיחה שהלכה והפכה סוערת. אף אחד במועדון לא עישן מעולם. הם דיברו על כך שבכל פעם שיוצאים לעיר רואים המון אנשים הולכים ברחוב ומעשנים. דיברו על הסכנות ששמעו עליהן מרופאים בקשר לעישון. "שמעתי שמאות אנשים מתים בניו יורק כל שנה מעישון", אמר מישהו. "צריך לעשות עם זה משהו!", קרא מישהו במרכז המועדון. הם שתקו לרגע וחשבו. אז מישהו אמר: "אולי נארגן הפגנה?". "קדימה", אמר מישהו. "אולי נתחיל אפילו הערב, אפילו עכשיו".
הם ניגשו להכין שלטים צעקניים ומחאתיים כיד הדמיון הטובה עליהם, נגד כל שימוש בסיגריות, בסיגרים, במקטרות או בכל דבר כזה. הם יצאו והתחילו ללכת בלילה ברחובות ולצעוק.
אחד השכנים התקשר למשטרה ואמר שמפריעים לתושבים לישון. "מיד נבוא לפזר את ההפגנה", ענה השוטר בקול רציני וסגר. תוך עשר דקות כבר נשמעו ניידות, שיצאו לחפש את המפגינים. המפגינים המשיכו ללכת ונעלמו בין הבתים הגבוהים, כשהם מחזיקים כל הזמן במפת העיר ומסתכלים בה כדי למצוא את הכיוון. ברגע מסוים אמר אחד המפגינים שהוא צריך ללכת להשתין ליד העץ, לקח אתו את המפה והלך. כשחזר, המפה לא הייתה בידו. הוא אמר שהרוח העיפה אותה אל הכביש, ומכונית עלתה עליה והרסה אותה. המפגינים נאנחו בייאוש, ושאלו איך ימצאו את הדרך עכשיו באמצע הלילה. "אולי נחפש תחנת מוניות ונשלם על כמה מוניות שיסיעו אותנו למועדון", אמר אחד מהם.
השוטרים כמעט השיגו את המפגינים, אבל פתאום הרים אחד השוטרים את ראשו וקרא: "הי, תסתכלו!". הם לא האמינו למראה עיניהם. בשמי הלילה נראתה בהתחלה נקודה יורדת אליהם, ואחר כך הנקודה הלכה וגדלה עד שהגיעה לארץ בדמות חללית. דלת החללית נפתחה, ויצאו מתוכה חייזרים. השוטרים הסתכלו בחייזרים וראו כמה גופם שרירי, מחוטב, בריא וחסון. "גם אנחנו בני האדם צריכים להיות כאלה", אמר אחד השוטרים. "צדקו המפגינים שעישון מסוכן לבריאות", אמר שוטר אחר, "זה נושא חשוב לחברה". המפגינים עברו לידם, והשוטרים נתנו להם את מפת העיר כדי שיסתדרו אבל שוטר אחד נחמד אמר להם: "בבקשה אל תפגינו בלילה, אנשים צריכים לישון. תפגינו מחר ביום".
המפגינים הגיעו לרחבת דשא גדולה בתוך העיר בין הבתים, הקימו עליה אוהלים ושכבו לישון בהם. השעה הייתה חצות. הם נרדמו וישנו מאוד חזק. בחמש בבוקר בדיוק, התעוררו כולם בבת אחת מסינוור מאד חזק של שמש. "נראה שיהיה יום חם היום", אמר אחד מהם. הם התארגנו והלכו. כשעברו במשך היום בניו יורק, ראו שאף אחד ברחוב לא מעשן עוד.
ליד העיר היה אזור גדול של טבע יפה. הייתה שם גבעה ועליה מדשאה ענקית. השעה הייתה שבע בבוקר. מרחוק נראה אדם הולך לכיוון הגבעה. הוא היה מדען. בדרכו חשב איזה ניסוי חדש יעשה במעבדה שלו בזמן הקרוב. אז הגיע לגבעה קצת עייף ונשכב לנוח עליה, כשהוא מתבונן בנוף היפהפה הפרוש לעברו. הוא חשב על כך שהעצים כל כך גבוהים, ובשביל מה הם צריכים להיות כל כך גבוהים. חשב למה צריך כל כך הרבה עלים לעצים. חשב למה צריך כל כך הרבה צבעים לפרחים השונים. היו שם המון פרחים בכל מיני צבעים. אז החליט לעשות ניסוי במעבדה על הטבע. הוא קם, קטף כמה פרחים ושתילי עצים, שם אותם בתיק שלו והלך לעיר. בדרך במורד הגבעה ראה איש אוכל בתאווה רבה פירות מאחד העצים. "הי, בן אדם!", קרא האיש, "בוא תטעם פרי אקזוטי ורענן, פרי העונה!". "מצטער, אני ממהר", אמר המדען והלך. האיש שאכל מהפירות, חייך והתחיל לרוץ במורד הגבעה עם פירות בידיו, לשיר שירים שמחים, לדלג ולצחוק.
המדען הגיע לעיר, נכנס למכונית שלו ונסע. בדרך עצר שוטר את נסיעתו לבקש רישיונות. הם עמדו ודיברו. השוטר סיפר למדען שהוא והשוטרים ראו חללית עם חייזרים, ושהוא והשוטרים עזרו לחבורת מפגינים נגד עישון ולכן הרבה פחות אנשים מעשנים עכשיו בניו יורק. המדען אמר: "לא ייתכן שהייתה חללית עם חייזרים, אני לא מאמין. זה נשמע כמו שטויות. אבל מסכים שעישון מסוכן לבריאות. אני שמח מאוד לשמוע שאנשים הפסיקו לעשן. עכשיו יהיו פחות מחלות ומיתות". השוטר שחרר את המדען, והמדען נסע כשהוא מחייך ומאושר.