פילוסוף רוחני33
Well-known member
מירה אהבה את עדי, כי היה עדין, חכם וטוב לב, והייתה מחבקת אותו, עוזרת לו ונותנת לו מתנות. האהבה מילאה אותה בטוהר, ביופי ובהתרגשות. אהבה היא הצורך הכי ערכי של האדם והחיים, כי היא צורך בהטבה. היא חיזרה אחריו. הם נהנו ביחד וליטפו זה את הגוף של זה. ההנאה זרמה בהם באנינות. הנאות החיים טובות לרוח ומשפרות את מצב הרוח. נולד להם בן שי, יפה וחמוד. הם שמחו וצחקו. השמחה פרצה מהם אל העולם אדירה וקלילה. שמחה ואושר הם מצבו הטוב של האדם כי הם מבטאים את קבלת הטוב, המוצלח והיפה. מירה שנאה את אבנר, כי היה אדם מנוכר, קיצוני ועצבני, והייתה שולחת בו מבטים מאיימים. השנאה רוקנה אותה מכל אנושיות, פעמה בה במחשבות נוראות ואכזריות והפכה את אישיותה למתומצתת, מעשית ומופנמת. גם אבנר שנא את מירה. השנאה אסורה ומביאה צרות על אנשים. מירה פחדה שאבנר יהרוג את שי, ורעדה. להרוג אדם זו פגימה בנשמת הקיום כולו, כמו הפרת שבועה חזקה. הפחד החליש אותה ודחה אותה ואת מהות חיותה מתוך העולם. הפחד מגן על האדם מפני סכנות, כמו שכאב פיזי מגן מסכנות גופניות. אבנר חטף את שי, התעלל בו והכאיב לו קשה עד ששי צרח והשתולל. הסבל מוחשי ומעוות את הנפש בתוך חומריות קשה שאי אפשר להתמודד אתה. אבנר הרג את שי. נקמת ילד קטן עוד לא ברא השטן. מירה נעצבה ובכתה. העצב דילל את נפשה והשאיר בה נוגות שלווה. עצב הוא המצב הרע והשלילי של האדם שעלול לייאש אותו, אבל יכולה גם להיות בו חביבות. מירה כעסה על אבנר, צעקה עליו וניסתה להכותו. הכעס דלק בה בעוצמות והצטבר בה מאוד מהר עד שמילא אותה ופרץ ממנה, ולא יכלה לשלוט בו. כעס הוא תכונה שלילית שמערערת את הנפש ואת יחסי האנוש, אבל הוא טוב להענשה והרתעה כשהוא מתון. היא רצתה לנקום ולהרוג את אבנר, אבל עדי בעלה התחנן בפניה שלא תעשה מעשה פשע מכוער. מירה נענתה לעדי, ובמקום להרוג את אבנר כרעה על ברכיה והתפללה בלחישה לאלוהים שיעזור לה איכשהו. למחרת בבוקר, קמה ומצאה לפניה את בנה שי שחזר לחיות.