סיפור

[פילוסוף רוחני33]

השלג ירד. דלתו של דן הייתה סגורה על בריח. כל רגע היו הקומוניסטים עלולים לבוא. הם לא אהבו יהודים כמוהו. הם הסתובבו באזור, במוסקבה. אשתו של דן הייתה יפה ומקסימה ונקראה סוניה. היו לו כמה ילדים חמודים להפליא, שאתם היה משחק במשך כל החורף במשחקים שאהבו. הם חטפו משפחות ולקחו אנשים לעבודות פרך. דן ידע על המתרחש והיה מעודכן, ולכן ידע שיגיע גם יומו. בסוף, נשמעה דפיקה בדלת. דן התחבא ולא פתח, אבל הקומוניסטים פרצו את הדלת בגרזן, נכנסו לבית בריצה ולקחו את סוניה ואת הילדים. דן נשאר לבד. הוא חשב על כך שעוד מעט יבואו ויפגעו גם בו, אולי אף בגופו. אולי אף יהרגו אותו. הוא החליט לברוח. באותו רגע קם והתחיל לארוז את כל חפציו. הוא ידע איך מזייפים דרכון, את זה למד מסרטים בנערותו. בלילה קם וברח, ותוך זמן קצר כבר ישב במטוס לישראל. הוא נמנם כל הנסיעה.

הטייס הודיע שהגיעו לישראל. דן ירד עם המזוודה ומיהר לשכור לעצמו חדר במלון. אח"כ לקח מונית ונסע לבנק לאומי לפתוח חשבון. למחרת קנה עיתון ועלעל בו רגע קטן, עד שמצא הודעה למכירת בית והתקשר. זה היה צריף במושב. דן לקח מונית ונסע למושב. הוא ציפה למצוא חורבה, אבל הצריף נראה לו סביר ולכן קנה אותו. הוא נכנס והתארגן. ליד הצריף היה משק של האנשים שגרו בו קודם. דן רכש טרקטור והתחיל לעבוד בחקלאות במרץ. העבודה חיזקה אותו נפשית.

יום אחד, נסע דן בטרקטור מהר ובחיפזון בלי להסתכל מה מסביבו. רצה כבר לגמור את העבודה, כי היה מאוחר בערב. לכן גם היה חושך ולא ראה היטב. פתאום הרגיש מכה חזקה וצרח. הטרקטור נתקל באבן גדולה. דן נפצע קשה בגופו והגיע לבית חולים.

דן שכב בבית החולים. הוא היה פצוע וחלש וחשב מחשבות הזויות. כך היה כמה חודשים בבית החולים וכמעט איבד את הכרתו. כמעט הפך לצמח. פתאום עברו במוחו כל חייו. הוא נזכר במשפחה הנהדרת שהייתה לו ברוסיה, לפני שהקומוניסטים לקחו אותה. נזכר איך שיחק עם הילדים והקריא להם שירים וסיפורים, איך היה מחבק ומנשק את אשתו האהובה סוניה כל הזמן, ואיך הייתה כל משפחתו יושבת ביחד סביב האח ואוכלת ערמונים. דן הבין, שבעקבות התאונה והפציעה שעברו עליו בזמן האחרון, די שכח את המשפחה האהובה כל כך שהייתה לו בעבר, ואת החוויות שהיו לו אתה. הוא הרהר בזה, וחזר והרהר. אז נרדם. בסוף שוחרר מבית החולים בריא וחזר למשק. אז הוא כבר היה אדם אחר.