פילוסוף רוחני33
Well-known member
דני ודנה הכירו בעבודת המפעל. דנה עבדה במשרד, ודני עבד בחלק הטכני. אחר כך למדו ביחד באוניברסיטה, דני הפך לפיזיקאי ודנה הפכה לסופרת. הם התחתנו.
דני היה אומר לדנה שלא יפה שהיא לובשת בגדים ישנים, ושתחליף אותם מיד ותקנה חדשים יפים. דנה הייתה עונה לו שחשוב מאוד לשמור על המראה, כי יופי חיצוני מציג את היופי הפנימי.
לפעמים דני נזכר בתקופה שהיה בשואה, ודנה הייתה מנחמת ומרגיעה אותו. היא למדה מהר, שהדרך לנחם אותו היא לדבר אתו על ילד. דני מאוד רצה ילד.
הם הביאו ילד וקראו לו בני. דני שכח קצת מהשואה, אבל לפעמים נזכר והשתתק. כשבני היה בן עשר, היה אומר שאף פעם לא יזכור את לוח הכפל כי הוא כל הזמן חושב על דברים אחרים. הפסיכולוג היה אומר לבני, שתמיד אפשר לזכור דברים. בני היה שותק ואחר כך אומר להוריו, שהוא לא מאמין לפסיכולוג. דני היה צועק שצריך ילד מוצלח.
בני חלה. דני שאל למה כל הדברים האלה צריכים לבוא עליהם ועכשיו צריך למהר למצוא תרופות חדישות. הוא התחיל ללכת לזונות, לעשן סמים במסיבות ולכייס אנשים. דנה הייתה אומרת לו לזכור שיפה שהוא דואג לה ולבני, ושהוא איש טוב לב שאוהב לעזור ולכן היא בטוחה שירגיש יותר טוב. הם שכבו הרבה. הכתיבה של דנה הפכה לקיטשית ובנאלית. דני לא הגיע לשום תגלית, ושוב נזכר בשואה.
הרופא הציע לקחת את בני למושב לשהות בטבע. הם נסעו למושב, ושם פגשו מושבניק. המושבניק לימד את בני לעבוד בגינה, ובני היה מאכיל ומלטף את החיות. המושבניק היה אומר לבני שצריך לעבוד כל הזמן, אבל שבגלל שבני חולה הוא מרשה לו פחות לעבוד. בני חשב שהוא מאוד מעריך את זה.
בני הבריא, ודני הפסיק לפשוע. דני ודנה עזרו הרבה זה לזה. דנה הייתה שואלת את דני אם קשה לו בעבודה ואם גילה משהו מעניין במחקר, משהו שאפשר לכתוב עליו. דני היה מתקן את כל התקלות בבית ואומר שיפה שהיא זוכרת להודות לו. הכתיבה של דנה הפכה למעניינת מאוד, מקורית ומיוחדת. דני גילה תיאוריות חדשות, ברמת מורכבות עצומה. דנה אמרה לדני שלא נורא שבני מתקשה בלימודים והעיקר שהבריא.
פרצה מלחמה. דני רצה לנסוע למילואים להילחם. דנה אמרה לו שהיא לא תעמוד בזה אם ימות אחרי שכבר היה פושע ובני היה חולה. דני אמר לה שצריך להיות לה מובן מאליו שחשוב להגן על המדינה ושתעזוב אותו. לולא הגנו על המדינה, כל הזמן היו דברים כמו השואה. הוא נסע למילואים.
המלחמה נגמרה, ודני לא חזר. דנה חשבה אם להתחתן עם המושבניק כדי שלא תצטרך לטפל לבד בבני, והחליטה שלא. תמיד התגאתה בזה שהיא אישה נאמנה שלא מסוגלת לבגוד באדם. היא התפללה לאלוהים שדני יחזור מהמלחמה. אלוהים התייעץ עם המלאכים ועם הרוחות. בלילה חלמה דנה, שאלוהים אומר לה שיעשה לה כמה ניסים בזמן הקרוב.
היא לא ידעה שדני שבר את היד. כששכב בבית חולים עם היד שבורה, נזכר שהפך לפושע בעבר. זה הציק לו, והצטער על זה. חשב על כך שזה לא מוסרי. אחר כך חשב על המלחמה וכמה הזיקה לו, נזכר כמה צרח והשתולל כשנשברה לו היד. הוא ניסה להבין למה יש מלחמות בעולם, והבין שלאדם יש יצר להילחם כדי לשרוד ולכן פרצה שואה נוראה. הוא נזכר כמה דנה השקיעה בו, ובזה שלא הצליח ולא רצה להודות לה באמת על עזרתה. הוא כעס על עצמו שתמיד היה תככן ונגד השלמה עם אנשים, והבטיח להיות כמו דנה, יותר אוהד כלפי אנשים.
דני חזר מהמלחמה. דנה שאלה אותו למה לא חזר קודם. הוא אמר לה ששבר את היד והיה בבית חולים ועכשיו הוא בסדר. הוא סיפר לה על מה שחשב בבית החולים, ונתן לה מתנה שקנה לה: ספר תנ"ך גדול ומעוטר. דנה חשבה שהיא שמחה שלא בגדה בו, כי אז כל חייה הייתה נזכרת שהוא היה טוב אליה ושהיא נהגה כלפיו ברוע.
בני התחיל לקרוא ספרים על פסיכולוגיה ועל נפש האדם. הוא גילה עניין רב בכל הקשור לרגשות ולחברויות בין אנשים. הוא שוחח יותר ויותר טוב ובעניין עם תלמידים בכיתה ומצא הרבה חברים חדשים. אז התחיל לצייר כדי להביע את הרגשות העצומים שהצטברו בו. הוא יצר ציור שמתאר את כל הרגשות הקיימים. בגיל מאוחר הפך לפסיכולוג וטיפל באנשים בחוכמה.
דני היה אומר לדנה שלא יפה שהיא לובשת בגדים ישנים, ושתחליף אותם מיד ותקנה חדשים יפים. דנה הייתה עונה לו שחשוב מאוד לשמור על המראה, כי יופי חיצוני מציג את היופי הפנימי.
לפעמים דני נזכר בתקופה שהיה בשואה, ודנה הייתה מנחמת ומרגיעה אותו. היא למדה מהר, שהדרך לנחם אותו היא לדבר אתו על ילד. דני מאוד רצה ילד.
הם הביאו ילד וקראו לו בני. דני שכח קצת מהשואה, אבל לפעמים נזכר והשתתק. כשבני היה בן עשר, היה אומר שאף פעם לא יזכור את לוח הכפל כי הוא כל הזמן חושב על דברים אחרים. הפסיכולוג היה אומר לבני, שתמיד אפשר לזכור דברים. בני היה שותק ואחר כך אומר להוריו, שהוא לא מאמין לפסיכולוג. דני היה צועק שצריך ילד מוצלח.
בני חלה. דני שאל למה כל הדברים האלה צריכים לבוא עליהם ועכשיו צריך למהר למצוא תרופות חדישות. הוא התחיל ללכת לזונות, לעשן סמים במסיבות ולכייס אנשים. דנה הייתה אומרת לו לזכור שיפה שהוא דואג לה ולבני, ושהוא איש טוב לב שאוהב לעזור ולכן היא בטוחה שירגיש יותר טוב. הם שכבו הרבה. הכתיבה של דנה הפכה לקיטשית ובנאלית. דני לא הגיע לשום תגלית, ושוב נזכר בשואה.
הרופא הציע לקחת את בני למושב לשהות בטבע. הם נסעו למושב, ושם פגשו מושבניק. המושבניק לימד את בני לעבוד בגינה, ובני היה מאכיל ומלטף את החיות. המושבניק היה אומר לבני שצריך לעבוד כל הזמן, אבל שבגלל שבני חולה הוא מרשה לו פחות לעבוד. בני חשב שהוא מאוד מעריך את זה.
בני הבריא, ודני הפסיק לפשוע. דני ודנה עזרו הרבה זה לזה. דנה הייתה שואלת את דני אם קשה לו בעבודה ואם גילה משהו מעניין במחקר, משהו שאפשר לכתוב עליו. דני היה מתקן את כל התקלות בבית ואומר שיפה שהיא זוכרת להודות לו. הכתיבה של דנה הפכה למעניינת מאוד, מקורית ומיוחדת. דני גילה תיאוריות חדשות, ברמת מורכבות עצומה. דנה אמרה לדני שלא נורא שבני מתקשה בלימודים והעיקר שהבריא.
פרצה מלחמה. דני רצה לנסוע למילואים להילחם. דנה אמרה לו שהיא לא תעמוד בזה אם ימות אחרי שכבר היה פושע ובני היה חולה. דני אמר לה שצריך להיות לה מובן מאליו שחשוב להגן על המדינה ושתעזוב אותו. לולא הגנו על המדינה, כל הזמן היו דברים כמו השואה. הוא נסע למילואים.
המלחמה נגמרה, ודני לא חזר. דנה חשבה אם להתחתן עם המושבניק כדי שלא תצטרך לטפל לבד בבני, והחליטה שלא. תמיד התגאתה בזה שהיא אישה נאמנה שלא מסוגלת לבגוד באדם. היא התפללה לאלוהים שדני יחזור מהמלחמה. אלוהים התייעץ עם המלאכים ועם הרוחות. בלילה חלמה דנה, שאלוהים אומר לה שיעשה לה כמה ניסים בזמן הקרוב.
היא לא ידעה שדני שבר את היד. כששכב בבית חולים עם היד שבורה, נזכר שהפך לפושע בעבר. זה הציק לו, והצטער על זה. חשב על כך שזה לא מוסרי. אחר כך חשב על המלחמה וכמה הזיקה לו, נזכר כמה צרח והשתולל כשנשברה לו היד. הוא ניסה להבין למה יש מלחמות בעולם, והבין שלאדם יש יצר להילחם כדי לשרוד ולכן פרצה שואה נוראה. הוא נזכר כמה דנה השקיעה בו, ובזה שלא הצליח ולא רצה להודות לה באמת על עזרתה. הוא כעס על עצמו שתמיד היה תככן ונגד השלמה עם אנשים, והבטיח להיות כמו דנה, יותר אוהד כלפי אנשים.
דני חזר מהמלחמה. דנה שאלה אותו למה לא חזר קודם. הוא אמר לה ששבר את היד והיה בבית חולים ועכשיו הוא בסדר. הוא סיפר לה על מה שחשב בבית החולים, ונתן לה מתנה שקנה לה: ספר תנ"ך גדול ומעוטר. דנה חשבה שהיא שמחה שלא בגדה בו, כי אז כל חייה הייתה נזכרת שהוא היה טוב אליה ושהיא נהגה כלפיו ברוע.
בני התחיל לקרוא ספרים על פסיכולוגיה ועל נפש האדם. הוא גילה עניין רב בכל הקשור לרגשות ולחברויות בין אנשים. הוא שוחח יותר ויותר טוב ובעניין עם תלמידים בכיתה ומצא הרבה חברים חדשים. אז התחיל לצייר כדי להביע את הרגשות העצומים שהצטברו בו. הוא יצר ציור שמתאר את כל הרגשות הקיימים. בגיל מאוחר הפך לפסיכולוג וטיפל באנשים בחוכמה.
נערך לאחרונה ב: