סיפור?

[סתם אני...]

סיפור?

סיפור?

בחיים לא חשבתי שאני אפרסם את זה .. אבל הנה זה לשיפוטכם ... ...................... לוקחת שאיפה ארוכה … שומרת את זה עמוק בפנים , כמו הכל… אבל מה שאני שואפת… זה לא אויר מצמרר וקר , אני לוקחת עוד שאיפה מהסיגריה .. משאירה את העשן כמה שיותר בפנים .. כי זה מה שנשאר .. הדבר היחיד שנשאר קבוע ולא משתנה והעשן יוצא .. ויש מן תחושת הקלה … מוזר אך קבוע, קבוע לשם שינוי… ואני שוב חושבת על העולם מנסה להפסיק אבל אני לא יכולה מרגישה את הגוף שלי , הגוף המגושם שלי , המכוער שלי אבל הגוף שלי ורק שלי .. שבתוכו יש כ``כ הרבה … והוא פתאום מתחיל לזוז ואני , אני חסרת שליטה ולא יכולה להפסיק קדימה אחורה .. תנועה מתמדת ומדודה ואני.. אני רגועה לפחות כך נדמה לי … אני רגילה כבר לתנועה ..לא מרגישה אותה בתוכי .. משהו עומד למות ..ואני יודעת זה .. והגוף נאבק מנסה להפסיק את זה … אבל הוא לא יצליח… ואני גם לא אעזור לו.. אני פשוט אשב לי שם במקום המבודד שמצאתי לעצמי.. גינה קטנה או חוף בודד ואחכה.. למה אני מחכה? זה לא משנה .. למשהו … שהתזוזה תפסיק .. שאני לא ארגיש כ``כ רע … שחפיסת הסיגריות תגמר ואני אצטרך ללכת לקנות עוד ואשפוט את עצמי ``כמה את מעשנת ??`` ואז אדליק לי עוד סיגריה .. שאמא תתקשר תצרח עלי לחזור הביתה, למקום האפור ההוא שבכל פעם שאני נמצאת בו אני מרגישה שתאי המוח שלי מתים אחת אחרי השני במן גסיסה איטית שכזו .. מחכה למשהו .. אבל כלום לא קורה .. קופסאת הסיגריות עוד מלאה … היר קניתי אותה לפני 5 דקות … ואני על הספסל שלי בוהה בכלום ובהרבה.. בוהה בשחור השחור הזה .. החושך שמסביבי ומקיף אותי .. ויש הרגשת שייכות לכמה שניות ואז פתאום אני נתקפת קור בלתי מוסבר .. ולא מובן .. ואני מפחדת .. מתקפלת למן כדור קטן שאם רק הייתי נותנת לו היה נופל על הריצפה ומתחיל להתגלגל לו עד האין סוף אבל לא .. אני נשארת במקומי וממשיכה לחכות אבל אני כבר חסרת מנוחה .. רוצה לזוז ולא יכולה .. ואני נרדמת לכמה שניות .. ומתעוררת .. והתמונות חולפות מול עיניי והצבעים … ואני … אני ישנה . וכך התעוררתי לי .. על הדרגש שלי .. שהוא המיטה שלי בתוך חדר קטן ולבן וסגור … אם תרצו לבקר תחפשו אותי .. איפה שהו בין חולון לבת ים במדור המבודד תשאלו לשמי .. יעל.

 

[Dovsha]

מזל שפרסמת



את הסיפור בסופו של דבר מזל שיש לי עיניים לקרוא אותו מזל שיש לי את הנשמה והלב להבין אותו [אני חושבת...] מזל שאת כותבת כך ומצליחה להעביר הכל בצורה הזו סיפור מדהים. תודה.

 

[רותי ב.]

וואו, זה באמת סיפור, בלי שום



סימני שאלה, אבל סיפור נורא קשה, ועצוב וקר, ומנוכר, ואני לא יודעת איפה החדר הלבן הקטן והסגור בין בת-ים לחולון, אין לי מושג איפה המדור המבודד ההוא, יעל יקרה, אבל את מוזמנת לכתוב פה כל פעם שלוחץ לך וקשה לך ומחניק לך, ואפילו הכי כדאי במקום סיגריה, איך שאת רוצה, איך שבא לך. ולא הבנתי מה מושך אותך למקום ההוא, כי כתבת שאמא מתקשרת וקוראת לך לחזור הביתה, אז למה בעצם לא לחזור למקום ששם תמיד יש מישהו - אפילו אם זה אמא, בינתיים, שמחכה. סימן שאת חשובה למישהו, וזה כבר המון. אחשוב עלייך המון, יעל יקרה.

 

[סתם אני...]

המדור המבודד



הזה ששאלת אותי עליו .. הוא החיים שלי .. וכל אזור המחייה שלי ושל אנשים שכמוני (אני מתארת לעצמי שיש עוד כאלו ..) אני מודה לכם מאוד על התגובה .. והמקום ההוא מושך אותי מעצם קיומי .. אני שייכת אליו ... ולתחושת החוסר אונים שבאה איתו .. אם הייתי יודעת להעלים אותי באמת שהייתי מנסה .. אבל בינתיים זה מה שיש .. דרך אגב .. שמי האמיתי הוא לינדה .. חתמתי בשם יעל בי ברגע שכתבתי את זה הוא פשוט השלים את המסר משום מה .. תודה לך רותי על הפורום הזה ועל שנתתם לי להתבטא פה .. אני עוד אחזור .. שלכם לינדה ..