סיפור

[מורני!]

סיפור

כשהגעתי לכאן בהתחלה.. לא זוכרת מה חשבתי. אני כזו לא מרוכזת מעבירה את החיים כבלי משים. הפורום הראשון שכתבתי בו היה הפורום הזה. הדברים שכתבתי בו .. פתחו לי חיים חדשים. באותו יום שכתבתי כאן את סיפור חיי .. נכנסו לחיי כמה וכמה אנשים. חלקם הציעו כתף.. חלקם הציעו חברות.. חלקם הנהנו בראשם ואמרו - טוב, שיהיה. היום.. חודשים לאחר מכן... אני עם אותם אנשים אולי בסטטוסים קצת שונים. אני יודעת שלכאורה התקדמתי בחיי מאותו יום שבת שבו רשמתי את חיי שחור על גבי מחשב. לכאורה.. כי אין לי מושג אם באמת.. זה תהליך שבו עד שאתה לא מגיע לסוף אתה לא רואה את הסוף. ואני? אני עוד רחוקה. האנשים האלו שסביבי... רובם הגדול לא מכיר את סיפורי. רובם הגדול לא יודע ולא קרא את שכתבתי כאן. אבל הם חברים שלי.. בכל זאת, על אף חוסר הידע... אמרה לי בחורה מדהימה שהכרתי כאן... כולם יודעים את מה שקרה לי... אין לי בעיה להגיד.. זה מלכתחילה שמכירים אותי כבר יודעים. אולי הטעות שלי שלא אמרתי מראש לכולם - תשמעו אני.... . אולי.. כי שהיא אמרה לי שהסביבה שלה יודעת ובכל זאת מקבלת אותה קינאתי בה נורא. איזה כייף זה שמישהו יודע עלייך את הדברים שהם הכי רעים בך והכי שליליים בך ובכל זאת בוחר להישאר לצידך... בכל אופן.. כרגע אני לא ממש יכולה לבוא ולהגיד לאנשים.. תשמעו אני ככה וככה. אני לא אובל להתמודד עם זה שיקומו וילכו. אף פעם לא התמודדתי טוב עם אנשים שהולכים ממני.. גם אלו שעשו לי רע. עדיין העדפתי אותם קרוב. מין חומת הגנה כזו שהם יצרו לי משאר החיים.. משאר האנשים. עכשיו אני רוצה לספר.. עכשיו אני רוצה להגיד ואני שוב מוצאת את עצמי שותקת. אפילו אלו שיודעים הכל.. לא יכולתי להגיד .. זה קורה.. עכשיו בזמן אמת. והם מסתכלים עליי.. ואני לא יודעת מה הם חושבים... מה ניראה לכם שאני לא קמה מהמיטה כל היום כי אני אוהבת לישון? שאני לא הולכת לעבודה מתוך פינוק? שהמרצים לא מכירים אותי בכלל כי אני עצלנית? אני לא קמה מהמיטה... אני לא עושה שום פעולה בסיסית. נכון לפעמים אני יוצאת מהבית אבל רק כדי להראות פרצוף שמח להורים או לחברים .. לעשות מבט כזה של הכל בסדר.. לשנות קצת אווירה.. האויירה בדירה שלי היא אווירת מוות. ואני חייבת לצאת קצת לפעמים. אבל שאני חוזרת זה משום מה נהייה יותר גרוע.. במקום שיהיה טוב נהייה יותר רע. ואני רוצה לדבר.. ואני אפילו מנסה אבל משום מה לא יוצאות לי המילים הנכונות מהפה.

 

[Dovsha]

מורן

כשהכרתי אותך בפעם הראשונה [יותר נכון כשקראתי אותך בפעם הראשונה ] לא שמתי לב אפילו שמשהו לא בסדר. ת`אמת ``קראתי`` אותך בפורום 20 אז בכלל לא היה לי שמץ שמשהו לא בסדר... לאט לאט קראתי בעוד מקומות, ולאט לאט גם את נפתחת יותר ויותר ושיתפת ביותר פרטים... יש בך כ``כ הרבה עצב וכאב ואני חסרת יכולת לעזור - כי חוץ מלהציע אוזן קשבת וחיבוק וירטואלי אין לי כ``כ הרבה מה לעשות... אני חושבת שאני יודעת מה קורה אבל אני לא בטוחה פעמים אני יודעת יותר ופעמים את משנה את דעתי ואינני יודעת כלום. מורני - אף אחד לא צריך לעבור שום דבר לבד, בטח ובטח כשאת סוחבת אתך משא כ-ל- -כ- -ך כבד ועצום וכואב. אני אדבר בשם עצמי אך בטוחני שעוד הרבה אנשים מרגישים כך - אני לא אברח ולא אקום ואלך [לא משנה שזה דרך מסך מחשב ], לא משנה מה קרה ומה עשית, ומה עשו לך, אני פה. אי.מייל אם את רוצה טלפון, אני פה. תדעי - אם את רוצה לספר ומפחדת - אני פה ואני לא הולכת.

 

[מורני!]

דובש

מעטים הם האנשים אשר גורמים לי להתרגש עד דמעות. תודה.

 

[Dovsha]

אין על מה

רק תזכורת שאני פה. שאת יכולה לקחת צ`אנס - תמיד.

 

[חול]

אף אחד

את חייבת לדבר לספר לצעוק את זה אף אחד אף אחד בעולם לא יכול לדבר במקומך אף אחד לא יכול לדעת על מה צוחקת אף אחד לא יכול לדעת על מה בוכה אף אחד לא יכול להרגיש אז מורני אל תחכי לאף אחד קומי ותצעקי את זה באמת ואם כ.כ קשה לך עם הגילוי המעורבות האישית ההכרות של או עם שמך אז תחליפי שם..חכי יום או יומיים ותספרי את סיפורך אם לא פה אז בפורום אחר שיהיה לך רק טוב

 

[מורני!]

לא תמיד זה אפשרי

וכרגע ניראה שזה בלתי אפשרי יותר מתמיד..

 

[חול]

מצטער אבל..

תראי מורני את אהדתי קבלת באמת אבל לא לעשות כלום. כזו אזלת יד באמת חבל קומי ותלחמי על שלך! רחמים עצמיים זה נחמד להתחלה אבל לא עושים איתם כלום נהפוך הוא רק מזיקים יאללה קומי תפתחי חלון,תדפקי חיוך,ולכי לאכול את העולם. כי העולם לעולם לא מחכה..(משפט המחץ שלי) אז יאללה מספיק עם הבכי תעשי משהו.

 

[מורני!]

זה לא קשור

לרחמים עצמיים, או לקבלת אהדה. אני מצטערת שזה מה שאתה חושב. זו המציאות שלי.. לא שלך ואני משתדלת להתמודד איתה כמה שאני יכולה. לפעמים... כן זה קורה... גם אני לא יכולה.

 

[חול]

אני מתנצל. הכוונה היתה טובה

 

[מורני!]

אני יודעת.. זה בסדר

 

[il]

some response to your words

Hi Morani, First I would like to appologize for writing in English, it just that I don`t have Hebrew support on my pc. I can read your text but can`t write Hebrew. Your story is very touching and sad. You don`t sound lazy, it seems that you have not found a reason to live. If you had some one to love and ne loved everything was very different. You sound very lonly.Try to change your way of life, go abroad, have fun and try also to feel happy not only `look` happy.I know that it is easy to say , and hard to implement, but still, this is the truth. Bye, Israel

 

[alona..]

מלחמות החיים

``אם תגידי כי תיפלי- כבר נפלת. אם תהיני בלי היסוס- ויכולת. אם תרצי לנצח אך תאמרי לא אוכל- הן ברור שבחרת בקל שבקל. כי כל איש בעולם התוסס והחי הרוצה להגיע לתרועת ניצחון, לא יגיע אליה ללא תרועת הרצון. החליטי כי תוכלי- רצונך אז מושל, עלייך יגן חוק איתן מברזל: מלחמות החיים לא תמיד מבקשות את האיש החזק וכתפיו הנוקשות. *אך תמיד ינצח בכל רק אותו אדם החושב כי יכול*

 

[רותי ב.]

מורני,

אנחנו מכירות וירטואלית לא מהיום, ובטח לא רק מהפורום הזה. גם פה וגם בפורומים אחרים (בתים שקופים, אקרא להם), כתבת קטעי דברים, הבאת חלקים של פאזל ענק, שהוא את עצמך, ואנחנו, מנסים לצרף את החלקים שנתת לנו לשלם, לחשוב על הדמות האמיתית שמאחורי ההודעות. על הנשמה. חלקנו מנסים לדמיין את השלם, למרות שחסרים לנו כל כך הרבה חלקים, חלקנו מתיאשים ועוזבים, כי אולי מתסכל לנחש את מה שלא רשום. אני יודעת רק מעט, מנחשת יותר, אבל תמיד מוכנה להקשיב, משתדלת לעזור, ולא תמיד מצליחה. אני חושבת שאת לא צריכה להכריח את עצמך לספר את התמונה השלמה, לפתור לנו חידות, אם את לא מוכנה באמת. אני בטוחה שכאשר תרגישי מספיק חזקה, את תמצאי את המילים הנכונות. אל תתרגשי אם אנשים חושבים שאת עצלה, את תתקפלי בפני אנשים שאומרים לך שאת מרחמת על עצמך, ושינסו לצבוע לך את העולם בצבעים שאת באמת לא רואה, עדיין. הצבעים אולי קיימים, הם אולי נהדרים, אבל רק כשאת תהיי מוכנה לראות אותם, הם ייראו לך. אז נדמה לי שגם זה צריך לבוא ממך, מבפנים. אני מקווה שאת נעזרת באנשים שיודעים הרבה יותר ממני, שיכולים לתמוך ברגעים הכי קשים. אני גם מקווה שאנשים שנתקלת בהם פה בפורום ובפורומים אחרים לא הרעו לך עוד, לא ניצלו חולשות. ומאחלת שתהיי חזקה, ואם תזדקקי לעזרה כל שהיא, את יודעת, ספרי לי, אשתדל. ותודה ששיתפת אותנו בעוד חלקים של השלם, של עצמך. אוהבת, רותי.

 

[אינה]

זדהות

מורני תקראי את המילים האלא טוב אני פעם ראשונה נכנסתי לפורום וכשקראתי את הסיפור שלך הייתי פשוט חייבת לענות לך.אני בדיוק כמוך יש לי כל כך הרבה דברים על הלב שאם אני אתחיל לספר אותם לאנשים הם פשוט לא ירצו לדבר איתי יותר.אפילו עשיתי ניסוי קטן על הורים שלי(לאמא)במקרה הזה,פשוט ביום אחב באתי אליה וסיפרתי לה מה קורה בתוכי היא הייתה בהלם והגיבה מאוד לא טוב במקום להקשיב לי עד הסוף היא הלכה ואני נאלצת עדיין כמוך כשאני יוצאת לרחוב לתת חיוך ולהגיד לכולם שהכול בסדר כי אני יודעת שאם אני אתחיל לדבר אז לאנשים לא יהיה טובוהם לא יוכלו בחיים לעזור לי

 

[קליות]

תנשמי עמוק.

בס``ד אני חושבת שלא טוב שכל האנשים סביב חברתך יודעים עליה ``משהו`` לא שזה לא טוב אבל זה לא מוסיף לה הרבה,אם תספרי את סיפורך לאדם אחר ויעבור הלאה מפה לאוזן יתכן שגם הפוך שלא ירצו בקרבתך בשל אותו סיפור. לפעמים טוב לשמור דברים בבטן אבל וכאן אבל גדול לא להדחיק אותם אל מעבר לתהום החיות אלא להתמודד איתם לבד,לא כולם צריכים לדעת מה עובר עליי אולי זה ממש ``אין`` לספר הכל על שגעונות על משברים וכו` אבל לכתוב במחשב תמיד אפשר ולעניות דעתי אף רצוי,כאן אף לא אחד יודע מי/מה מסתתר אחרי השורה הנראית/לא נראית. אפשר לפעמים כשמרגישים בדידות ויאוש והכל שחור פשוט לכתוב את זה על לא חשוב היכן גם בסתם יומן ואחרי שהדברים יצאו מספיק שיצאו מהפנים אל חוץ חצי או יותר מהסיפור נפתר ולעיתים כבר לא נראה גרוע יותר,כי הגרוע ביותר כבר קרה במציאות הריי. לפעמים גם אפשר פשוט לשמוח סתם כך וברור במשבר שזה גם ללא סיבה מוצדקת אך מכך שנראה שאני שמחה אני גם יכנס לתחושה הזאת לאט ויאמין בה(ידוע שמשקר שגרתי מאמין בשקריו). ואולי אם נשכב בבית כל היום סתם כך(במקרה שלך) אז זה תרוץ מעולה להשאר במצב סטטי שהיה ונשאר גרוע,אפשר לנסות ליצור משהו חדש כמו לצייר,לכתוב, לאהוב(את עצמך,החברה,את זה שבגללו המשבר,נסיך דמיוני). אפשר הרבה. אם רק תרצי. זאת לא ססמא. אלו החיים. להתמודד! לראות את היופי. אם אין יופי אז את הנסתר אחרי המכוער. אפשר הרבה. קודם להאמין!! מקווה שעזרתי ולו במקצת. תוכלי לכתוב לי גם למייל. שלך ובשבילך! שיין.

 

[קרני]

חשיבה...

שמחה שמצאת כאן אנשים שהיו לצידך בימים קשים, למרות ועל אף המצבים הקשים אליהם הגעת... חברות, גם אם היא וירטואלית, היא בהחלט אבן טווח שיכולה לסייע בהרגשה הפנימית... ואני מוצאת את עצמי תוהה... אני לא מבינה למה את חושבת שאנשים צריכים לדעת עלייך ה כ ל ? האם את חושבת שאנשים חייבים לדעת מה עבר עלייך כדי להיות חברים שלך או להסתכל עלייך בדרך מסויימת שהיית רוצה שיסתכלו עלייך? האם את מרגישה חובה לספר, ולא להסתיר משהו שיכול להיות קשור אליהם? למרות שאני מכירה אותך, ואני לא יודעת בדיוק מה עבר עלייך, ואילו שינויים עברת, אני לא חושבת שזה יהפוך את הקערה על פיה אם לא אדע עלייך ``פרטים אפלים`` מעברך, או שכן אדע עלייך פרטים אלו או אחרים. כפי שכתבת, עברת שינויים והתקדמת עם עצמך ואת בן-אדם קצת אחר. למה לא תחיי עם התחושה זאת במקום לחזור לעבר (אלא אם כן את עדיין מרגישה צורך להתעמת איתו, לדבר עליו, לספר אותו....) מורני יקרה... אני לא יודעת מה עבר עלייך, וזה נשמע כמו חוויה קשה מאוד שאת עדיין צריכה להתמודד איתה... את יודעת מה המייל שלי ואם תרצי אשמח לשמוע ממך גם שם. בכל מקרה, רק שתדעי, לפעמים, צריך לפנות גם לאנשים בעלי נסיון מקצועי שיוכלו לעזור לך הרבה יותר מאיתנו (מבלי לפגוע ולזלזל באף אחד מהנוכחים...) יקירה, שיהיה לך טוב... שלך, קרני

 

[nasty-]

מורני!

היי לפי דעתי...לא שאני בכלל צריכה להביע אותה... שמי שבאת אוהב ישאר גם ברגעים קשים מי שבאמת אוהב יעמוד לצידך גם כשעשית משהו רע מי שבאת אוהב לא יעביר ביקורת עליך מי שבאמת אוהב לא יקום ולא ילך כאשר ידע מי את באמת כי את זו את ומי שאוהב אותך יקבל אותך איך שאת כי שאוהבים...צריך גם לדעת לקבל את הרע מה לעשות אף אחד לא ``מושלם`` וכדי לדעת מה הוא הטוב בחיים צריך גם לראות את הרע אחרת איך נדע שהטוב הוא טוב?? ובך יש כל כך הרבה טוב. ואם, אם יש ``רע`` כל מי שאוהב אותך ב א מ ת יקבל גם אותך כחלק ממך ואם לא אז כנראה שזה לא הפסד כל כך גדול כי מי שקם והולך לא באמת אוהב אז זה הפסד שלו הפסד של בחורה מקסימה תומכת ואוהבת ואם את מצליחה למצוא בחיים 3-2 חברים אמיתים שלא יקומו ושלא ילכו שיגידו לך את כל האמת שהם חושבים ושתמיד יאהבו אותך אז את בן אדם מאושר כי זה הרבה ויש לך אותם ולא כל אחד מצליח למצוא אותם. מורני...אוהבת אותך נשמה

 

[מורני!]

ואת..

את מאלו שישארו... אני אוהבת אותך.