סיפור
היה או לא היה אחר הצוהריים של יום יפה אחד לפני זמן מה ישבתי על שובר הגלים בעירי לדוג. לא שיש לי הצלחה גדולה, אבל השקט והשלווה הם שמושכים אותי לכאן. החכה בידי והשמש עומדת לשקוע, גלים קטנים רודפים זה את זה באופק אוניה מתקרבת לנמל, ואני בוהה בחוט הניילון המתוח לתוך הים ריח הים המוכר נישא באוויר, במרחק מה מימני שולף דיג חובב דג ושוב משליך את חכתו למים ואני שוב נועץ מבטי במים ומחכה לרטט המוכר שמבשר שיש דג בחכתי. מחשבותיי נודדות למרחקים ומדמיין לי הרפתקאות שונות על פירטים ושודדים וכמובן שאני הגיבור. לפתע עולה מתוך הים אד קל ולבן ומתקרב אליי אני משפשף את עייני אך הוא לא נעלם אני מביט לצדדים לראות האם גם שאר הדייגים רואים אך לא. האד מתקרב אליי ומקבל צורה של אישה בשמלה לבנה וארוכת שובל,שקופה ועדינה הדמות מסתכלת בי ושואלת אותי למה קולה היה כקול הקצף הנמס בין הגלים למה היא חוזרת ושואלת, ואני שואל למה מה, למה אתה דג כאן דגים מה אכפת לה בכלל אני חושב ומתעשת מהר הריי זה רק פרי דמיוני זה לא יכול להיות, ושוב היא שואלת למה אני מתחיל להתרגז שהיא הוציאה אותי מחלומות הגבורה שלי. אני גרה כאן ואתה מפר את שלוות ביתי כאן? איפה? אני שואל ומביט סביב כאן בים אני חושב שדעתי התבלעה עלי בגלל השמש.אך היא מוסיפה כאן בתוך הים עכשיו אני בטוח שהשתגעתי אני מביט מסביב אבל כולם עסוקים עכשיו בחכתם בוא אראה לך את ביתי אומרת היא ואוחזת בידי אני מיד נסוג בפחד ובבהלת מה אבל היא מושכת בידי ואני מוצא את עצמי במים וכאשיוצא מתברר שקפצתי לים בבגדי שאר הדייגים אשר ישבו מסביב צוחקים ממני לא נותר לי אלה לצחוק יחד אתם מה היה ואיך או לא היה עד היום אני לא יודע
היה או לא היה אחר הצוהריים של יום יפה אחד לפני זמן מה ישבתי על שובר הגלים בעירי לדוג. לא שיש לי הצלחה גדולה, אבל השקט והשלווה הם שמושכים אותי לכאן. החכה בידי והשמש עומדת לשקוע, גלים קטנים רודפים זה את זה באופק אוניה מתקרבת לנמל, ואני בוהה בחוט הניילון המתוח לתוך הים ריח הים המוכר נישא באוויר, במרחק מה מימני שולף דיג חובב דג ושוב משליך את חכתו למים ואני שוב נועץ מבטי במים ומחכה לרטט המוכר שמבשר שיש דג בחכתי. מחשבותיי נודדות למרחקים ומדמיין לי הרפתקאות שונות על פירטים ושודדים וכמובן שאני הגיבור. לפתע עולה מתוך הים אד קל ולבן ומתקרב אליי אני משפשף את עייני אך הוא לא נעלם אני מביט לצדדים לראות האם גם שאר הדייגים רואים אך לא. האד מתקרב אליי ומקבל צורה של אישה בשמלה לבנה וארוכת שובל,שקופה ועדינה הדמות מסתכלת בי ושואלת אותי למה קולה היה כקול הקצף הנמס בין הגלים למה היא חוזרת ושואלת, ואני שואל למה מה, למה אתה דג כאן דגים מה אכפת לה בכלל אני חושב ומתעשת מהר הריי זה רק פרי דמיוני זה לא יכול להיות, ושוב היא שואלת למה אני מתחיל להתרגז שהיא הוציאה אותי מחלומות הגבורה שלי. אני גרה כאן ואתה מפר את שלוות ביתי כאן? איפה? אני שואל ומביט סביב כאן בים אני חושב שדעתי התבלעה עלי בגלל השמש.אך היא מוסיפה כאן בתוך הים עכשיו אני בטוח שהשתגעתי אני מביט מסביב אבל כולם עסוקים עכשיו בחכתם בוא אראה לך את ביתי אומרת היא ואוחזת בידי אני מיד נסוג בפחד ובבהלת מה אבל היא מושכת בידי ואני מוצא את עצמי במים וכאשיוצא מתברר שקפצתי לים בבגדי שאר הדייגים אשר ישבו מסביב צוחקים ממני לא נותר לי אלה לצחוק יחד אתם מה היה ואיך או לא היה עד היום אני לא יודע
