סיפור

next25

New member
סיפור

שבת אחד בצהורים היה לי משעמם מוות חשבתי שאני הופך למאובן והזמן עבר ל---א---ט----=---ל---א---ט ואז עשיתי מעשה סידרתי לוח שחמט על השטיח ועשיתי את תורי וחיכיתי וממש רציתי בכל ליבי שה' יבא לעשות את המהלך שלו אבל שמעתי רק את נשיפות הרוח מהחלון כך חיכיתי בערך חצי שעה וכל הזמן אמרתי לה' במחשבה שיבוא לעשות את תורו ואז פתאום מהחלון נכנס משב רוח ממש חזק - מתתי מפחד שהו באמת יגיע? מגיע לי שהו יגיע לשחק איתי ?! - ניסיתי לישמור על קור רוח אבל לא הצלחתי - ואז פתאום מרוב פחד לקחתי את הרגלים וברחתי לחדר חשבתי לעצמי למה ברחתה אתה הרי יודע שאף אחד לא יגיע אבל עניתי לעצמי הפעם זה היה ממש באמת הוא כמעט הגיע אבל איזה מעשה טיפשי זה לשחק שחמט עם בורא כל העולמות חסר לו מה לעשות -חוץ בלבוא לשחק איתי ילד פשוט מקהל העם שחמט אני איזה משה צדיק יסוד עולם? ואז ניזכרתי באימרה "אם אדם הי יודע כמה ה' אוהב אותו היה שמח ורוקד 70 שנה" של ה' יש יחס אישי לכל אדם ואדם. סוף אם אתם חושבים שזה לא מתאים לפורום מיצי תימחקו את זה אבל לי היה חשוב לפרוק קצת מחשבות בתודה אבישי
 
למעלה