הסיפור:
הוא אימת אויביו בעיני עשרות אלפי חייליו, שמו, היה מילה נרדפת לנצחון באוזני אויביו הוא צלצל כמו מזמורי המתים. גופו הענק הכיל מספיק מקום ליותר מדי צלקות ועורו הבהיר לא הסתיר ולו אחת מהן אבל יותר מהגרזן הענקית שנשא, יותר משאגת הקרב שלו, שהרעידה את האדמה, יותר מקולו הכריזמתי והאיתן, וחכמת הקרב שלו היו עיניו - מקור עוצמתו. דרך העיניים הכחולות העמוקות, רשפה עצמה שרק האלים יכלו לתת לבן אנוש. אבל האלים מעולם לא שאלו אותו והוא מעולם לא ביקש עוצמה מעין זאת. והרבה אחרי שחלף הזמן שעמו הזדקק למנהיג כמותו שבע קרבות, שבע עצמה ושבע אהבת אישה, ביקש לראשונה דבר אחד בשביל עצמו מהאלים ביקש, שלעולם לא יחזור לעולם הזה, בדמות כמו זו. והאלים אכן נענו לו, אבל הוא לא ידע מעולם, שלא האלים הם אילה שנתנו לו את עצמתו שעניו הכחולות הן שלו ואך שלו ושם דבר בעולם לא יכול לקחת אותן ממנו גם אם יחזור בגוף של חתול רחוב פשוט...
(הסיפור בשרשור חדש)