סיפו חיים עם סוף רע... עזרה
היי חברה,
אני בן 26 והקשר הראשון שהיה לי התחיל לפני שלוש שנים, ונמשך שנתיים.
שנה מהיום אני לבד, מרגיש ממש לבד, בתקופה ההיא של שנתיים הבחורה היתה לי כל עולמי ולא טרחתי לעשות חברים. ולכן היום אני לבד בלי אף חבר שירים טלפון וןיתקשר ויגיד לי בוא נצא לאן שהוא, ואפילו אני מפנטז על חו"ל כבר הרבה זמן ולא מישהו לצאת איתו.
זאת עוד לא הבעיה הרצינית, בעניין היותר רציני שאני אהבתי אותה והערצתי אותה, ובאיזשהו שלב הקשר נכנס להרבה בעיות, ולעניין מי שולט ומי אומר ומי עושה וכו', בשלב הזה הרגשתי מאוד רע עם עצמי והזדמן שדיברתי עם בחורה אחרת (שלא הכרתי לפני) וסתם רציתי להכיר אותה והיה קצת דיבור מעבר והרגשתי שהדיבור עם הבחורה החדשה היה יותר טוב יותר מעים ושהיא מבינה אותי יותר טוב, הדיבור הזה באינטרנט נמשך כמה ימים בודדים. ואז נכנסתי למצב שממש התחרטתי על מה שעשיתי וסבלתי כמה ימים ממה שעשיתי עד שאמרתי לאקסית שלי מה עשיתי, ואז היא לא קיבלה את זה ולא הבינה את זה, היא לא הבינה שהייתי צריך מישהו לדבר איתו כשהיא לא שם בשבילי, ואז היא ניתקה את הקשר, חזרנו אחרי חודש שהחזיקו לכמה ימים נוספים וזהו, נתק...
היום אני ברגשתו אשם על מה שעשיתי, מרגיש זבל, ומרגיש שלא מגיע לי כלום.
משהו שעוד יותר סיבך את העניינים הוא ששלחתי את החבר הכי טוב שלי בשביל שידבר איתה וינסה לגשר, ולא הצליח, ואז אחרי חצי שנה הוא ניגש אלי ואומר לי שהוא הולך להתארס איתה, ברגע הזה בכיתי לו מול העיניים וחיבקתי אותו ואמרתי לו בהצלחה והלכתי. חברה אני לא יודע אבל אולי הייתי צריך להרוג אותו במקום.
עוד סיבוך קטן לסיפור, הם הולכים להיות שכנים שלי!!!
אני מרגיש בוגד, נבגד, אשם, מסכן, מרגיש שאני לא יכול לבטוח באף אחד, אף אחת, מרגיש שאף אחד לא מבין אותי, ותאמינו לי אין רגש שלא הרגשתי בשנה הזאת.
השנה האחרונה היתה שנה שקשה לתאר אותה, פוטרתי מהעבודה, חודשיים אחרי הפרידה הכואבת, ופוטרתי בגלל שנעדרתי מהעבודה, אח"כ שלושה חודשים ישבתי בבית מחפש עבודה ועד שהתקבלתי הייתי שם חודשיים ושוב פוטרתי בגלל שלא הייתי עצבני ולא סבלתי את המנהל, ומאז אני בבית, מה שאומר שאני חצי שנה בבית מחפש עבודה.
קשה לי לתאר לכם מה אני מרגיש, ואיך כל הלימודים הקשים והתואר שעשיתי אולי לזבל.
לא יודע מה עוד לספר לכם, אבל חברה זה לא סרט זה סיפור אמיתי שהיה לי.
מרגיש בודד ואפילו שקלתי לתלות את עצמי, כי באמת אין מישהו מבין אותי שעדיין חי, ומי שהבינה אותי כבר לא בחיים שלי, והמשפחה לא מצליחה להבין מה עובר עלי, ומנסה להיות לצידי למרות שהם לא מבינים אותי.
אני בוכה מילל ועוברים עלי לילות לבנים רק בלחשוב ולהיזכר במה שקרה ואיך, ועל המחשבות שאם לא הייתי צריך לעשות את הטעות האיומה הזאת, איפה הייתי היום ומה היה קורה!!!
אני לא יודע איך החיים שלי הולכים להיראות אבל עד כה רק כשלונות.
בבקשה שתפו אותי ועזרו לי לצאת מזה!!!
היי חברה,
אני בן 26 והקשר הראשון שהיה לי התחיל לפני שלוש שנים, ונמשך שנתיים.
שנה מהיום אני לבד, מרגיש ממש לבד, בתקופה ההיא של שנתיים הבחורה היתה לי כל עולמי ולא טרחתי לעשות חברים. ולכן היום אני לבד בלי אף חבר שירים טלפון וןיתקשר ויגיד לי בוא נצא לאן שהוא, ואפילו אני מפנטז על חו"ל כבר הרבה זמן ולא מישהו לצאת איתו.
זאת עוד לא הבעיה הרצינית, בעניין היותר רציני שאני אהבתי אותה והערצתי אותה, ובאיזשהו שלב הקשר נכנס להרבה בעיות, ולעניין מי שולט ומי אומר ומי עושה וכו', בשלב הזה הרגשתי מאוד רע עם עצמי והזדמן שדיברתי עם בחורה אחרת (שלא הכרתי לפני) וסתם רציתי להכיר אותה והיה קצת דיבור מעבר והרגשתי שהדיבור עם הבחורה החדשה היה יותר טוב יותר מעים ושהיא מבינה אותי יותר טוב, הדיבור הזה באינטרנט נמשך כמה ימים בודדים. ואז נכנסתי למצב שממש התחרטתי על מה שעשיתי וסבלתי כמה ימים ממה שעשיתי עד שאמרתי לאקסית שלי מה עשיתי, ואז היא לא קיבלה את זה ולא הבינה את זה, היא לא הבינה שהייתי צריך מישהו לדבר איתו כשהיא לא שם בשבילי, ואז היא ניתקה את הקשר, חזרנו אחרי חודש שהחזיקו לכמה ימים נוספים וזהו, נתק...
היום אני ברגשתו אשם על מה שעשיתי, מרגיש זבל, ומרגיש שלא מגיע לי כלום.
משהו שעוד יותר סיבך את העניינים הוא ששלחתי את החבר הכי טוב שלי בשביל שידבר איתה וינסה לגשר, ולא הצליח, ואז אחרי חצי שנה הוא ניגש אלי ואומר לי שהוא הולך להתארס איתה, ברגע הזה בכיתי לו מול העיניים וחיבקתי אותו ואמרתי לו בהצלחה והלכתי. חברה אני לא יודע אבל אולי הייתי צריך להרוג אותו במקום.
עוד סיבוך קטן לסיפור, הם הולכים להיות שכנים שלי!!!
אני מרגיש בוגד, נבגד, אשם, מסכן, מרגיש שאני לא יכול לבטוח באף אחד, אף אחת, מרגיש שאף אחד לא מבין אותי, ותאמינו לי אין רגש שלא הרגשתי בשנה הזאת.
השנה האחרונה היתה שנה שקשה לתאר אותה, פוטרתי מהעבודה, חודשיים אחרי הפרידה הכואבת, ופוטרתי בגלל שנעדרתי מהעבודה, אח"כ שלושה חודשים ישבתי בבית מחפש עבודה ועד שהתקבלתי הייתי שם חודשיים ושוב פוטרתי בגלל שלא הייתי עצבני ולא סבלתי את המנהל, ומאז אני בבית, מה שאומר שאני חצי שנה בבית מחפש עבודה.
קשה לי לתאר לכם מה אני מרגיש, ואיך כל הלימודים הקשים והתואר שעשיתי אולי לזבל.
לא יודע מה עוד לספר לכם, אבל חברה זה לא סרט זה סיפור אמיתי שהיה לי.
מרגיש בודד ואפילו שקלתי לתלות את עצמי, כי באמת אין מישהו מבין אותי שעדיין חי, ומי שהבינה אותי כבר לא בחיים שלי, והמשפחה לא מצליחה להבין מה עובר עלי, ומנסה להיות לצידי למרות שהם לא מבינים אותי.
אני בוכה מילל ועוברים עלי לילות לבנים רק בלחשוב ולהיזכר במה שקרה ואיך, ועל המחשבות שאם לא הייתי צריך לעשות את הטעות האיומה הזאת, איפה הייתי היום ומה היה קורה!!!
אני לא יודע איך החיים שלי הולכים להיראות אבל עד כה רק כשלונות.
בבקשה שתפו אותי ועזרו לי לצאת מזה!!!
