סיקור ספציפי לניהול זמן (וגם תחרות הפורום...)
אצלנו היתה סופה, ומעבר לאוקיינוס אחד השבועות המשוגעים בליגה, למרות שהמגרשים לא היו מושלגים כמו בפילדלפיה או בבולטימור בשבוע שחלף...
את ירייית הפתיחה קיבלנו כבר במופע של דנבר. אמנם התחלה היתה סטנדרטית עם TD נוסף של מספר 18 4 דקות לאחר הפתיחה והובלה של המקומיים. מכאן התדרדרות טוטאלית ומופע אימים של מאתיוס עם 127 יארד בריצה ו-TD מדהים בחיתוך של ההגנה בכתום. דווקא וודהאד היה צנוע ורשם רק 29 יארדים ב-9 ריצות. האינטרשפסן של פייטון 5 דקות לסיום סימנו את המהפך בהפסד שלישי של הברונקוס העונה.
באוהיו עלה קאטלר לאחר החלמה והעדרות מארבעה משחקים לפתיחה שנראית איומה. עוד לפני המחצית קוטלת ההגנה החומה מסירה גבוהה ולא מדוייקת וההחזרה עד ל-EZ. הקבוצות יורדות להפסקה בשיוויון 10-10. אוסף שגיאות ברבע השלישי מביא לנקודות שמקבלות קבוצות ההגנה בשני הצדדים: הראשון מביניהם בעקבות INT של הדובים. לאחר שהתוצאה מגיעה לשיוון 17, שיקגו בהתקפה אולם פאמבל וריצה הביתה של קליבנד מחזירים את היתרון לביתיים ומצב הרוח בעיר הרוחות דועך. ריצה של 21-7 ברבע הרביעי (כולל פעמיים מסירות ארוכות ל-TD בנסיון שלישי של קאטלר) מבטיחות לשיקגו כי יש להם עדיין סיכוי כלשהו מול דטרויט במירוץ לפליאוף. עכשיו נראה מה השם שווים מול האיגלס הבוערים.
לפי שריקת הפתיחה, רוב המצלמות במינוסטה מתרכזות ב-AP הלבוש אזרחית וצופה בחברים מהצד. בלעדיו כולם צופים להמשך התצוגה הפושרת של הויקינגים. אמנם בתחילה קאסל מפציץ במסירה ל-TD ממצית המגרש, אבל זה לא מה שישבור אל קלי וחניכיו המוכנים אלי קרב. את תחילת הערב הקשה של האיגלס מסמן הארוע המוזר נסיון רביעי (!) בתוך –REDZONE. פילדלפיה לא מכניסים את קבוצת הבעיטה אלא מבצעים תרגיל רברס מבריק עם מסירה לקופר שלאחריה ריצה של ג'קסון לתוך ה-EZ. אין קפיצות השמחה במחנה הירוק לאחר שהדגל שנזרק מבטל את הנקודות בעקבות חסימה לא חוקית של.... לא פחות ולא יותר : פולס ! אותו בחור מוסיף מסירה לסגולים בתחילת הרבע השלישי במצב של 24-9 למינסוטה. הכל נראה גמור..... שתי מסירות נהדרות ל-TD (אחת לג'קסון והשניה שאפשר ורצוי לשמור בפנתאון של התפיסות המדהימות של ארץ) מפיחות תקווה אצל האיגלס, אבל הגנה רעועה ברבע הרביעי סופגת 21 נקודות ומותירה את המאבק לראשות הבית ב-NFC EAST פתוח (להזכירכם –המשחקים של שיקגו ופילדלפיה התקיימו לפני המשחק של דאלאס-גרין ביי אליו נגיע עוד מעט..)
על הבושה של הג'יאטנס שנכנעים בבית בלי לשים אפילו נקודה אחת על הלוח מיותר להוסיף מילים. הרי יש בין גולשי הפורום כמה חברים יקרים שמצהירים על עצמם כאוהדי הענקים בכחול – אז למה לזרות מלח על הפצעים (ולא משנה כמה מוצלחת הקבוצה של קארול..).
הסיפור במיאמי מצדיק העמקה מיוחדת במרכיב חשוב ביותר בספורט שלנו: ניהול הזמן. אמנם, אפקט הזמן חשוב בהרבה מאוד אספקטים של החיים – בכל מה שקשור להפיכת הפסד לנצחון במשחק הפוטבול מדובר על עניין מהותי שחייבים להתייחס אליו בכל כובד המשקל ולהבטיח שליטה מלאה כדי לנצל את מלוא האפשרויות עד תום.
ולהן ההסבר: בוודאי יש מבין הקוראים הותיקים כאלו שזוכרים לפני מספר שנים, רק בתחילת בניית האימפריה של בליצ'ק ובריידי בניו אינגלד, משחק עם סיומת מוזרה ומעלה תהיות (אני כבר לא זוכר מול מי התקיים המזחק – אולי מיזהו יעזור לי למצוא את הפריט הארכיוני המדובר). לקראת סוף המשחק, הפאטריוטס הובילו במשחק בהפרש של פחות מ-FG אחד. הכדור היה בידיים של הקבוצה היריבה במרחק של כמה יארדים ספורים מה-GOAL LINE של ניו אינגלנד. מה אתם מצפים שתעשה קבוצת הגנה מאומנת שרוצה לנצח? תשתדל בכל כוחה לעצור את ההתקפה כדי שלא לספור נקודות.... אבל מה עושה הגאון בקפושון הדהוי? נותן לשחקנים שלו הוראה לעמוד ללא תזוזה ולתת ל-RB היריב לרוץ לתוך ה-EZ ללא הפרעה. האם הבחור השתגע? כל מי שאינו ותיק בשטח משוכנע שצריך לאשפז את המאמן (במקרה הטוב) או להעמיד אותו לדין כי בוודאי הוא קיבל שוחד מהיריב (במקרה היותר סביר). ובכן התשובה שונה לחלוטין: הטקטיקה ההתקפתית של בליצ'ק והעובדה שהוא סומך על ההתקפה שלו שבהובלה של אחד ה-QB הדגולים בהסטוריה מביאה אותו למסקנה הבאה: במקום שהקבוצה היריסה תסחט את השעון עד לשניה האחרונה (בלי להכנס לתוך ה-EZ) ורק אז תבעט שער שדה באחוזי הצלחה גבוהים, רצוי לספוג TD ולתת להתקפה שלנו זמן הולם כדי לייצר התקפה שתביא להבקעה ולנצחון. מיותר לנחש מה היתה התוצאה בסיום אותו משחק הסטורי (שכאמור, שכחתי כבר מול מי המשחק התקיים אבל כנראה שהסיטואציה היתה מאוד מיוחדת וחריגה ועובדה שאני זוכר את המקרה).
ובכן, איך כל האמור לעיל מתקשר לארועי השבוע שלנו? תראו את הסיום במיאמי !!!!! דווקא ההימורים הראו יתרון למיאמי. מוזר, אבל זה המצב... אני מדלג על כל המהלכים שהביאו אותו לקראת סיום הרבע הרביעי (ליתר דיוק 4:07 על השעון). הדולפינס מתחילים את ההתקפה לאחר שהאורחים עלו ליתרון 20-17. מהלכים התקפיים מצויינים מביאים אותם לחצות את הפסקת שתי הדקות כשהכדור תוך כדי ההתקפה עד שהם מגיעים למרחק 14 יארד מה-GOAL LINE היריב. מסירה שמאלה להארטליין לא משולמת. השעון נעצר על 1:21 לסיום (כזכור – בפיגור של 3 נקודות). נסיון שני ות'יגפן נכנס לתוך ה-EZ. כל הקהל בירוק בהיר משתולל משמחה. הכרטיס לפליאוף מונח בכיס. 24-20 למיאמי. איפה הקאץ'? אה, נכון – יש כאן מישהו שקוראים לו טום בריידי והשארנו לו 1:15 להתקדם 80 יארד ולחזור צפונה לבוסטון הקרירה עם נצחון, כרגיל (ואפילו יש לו את כל פסקי הזמן, איזו שערוריה!)... נראה לי שברור לכל מי שצופה במשחק ברחבי הגלובוס שדי ברור איך מסיימים סרטים הוליוודים כאלו. אם לקבוצה כמו הפאטריוטס יש עשרים ושבע שניות והכדור מונח לנסיון ראשון על קו ה-19 יארד של היריבה, אין הרבה סימני שאלה לגבי התוצאה. לא ברור איזה ברק פגע בדרום פלורידה 4 שניות לסיום – אבל המסירה המדוייקת של בריידי לתומס (שדווקא לבש חולצה בצבע הלא נכון באותו יום משום מה) סימנה סיום לא שגרתי של המהלכים הצפויים.
ההשלכה של ניהול הזמן וארועי הדקות האחרונות אינם מסתיימים במיאמי. ניתוח הארועים בדאלאס מביאים אותנו לאותה מסקנה בדיוק לגבי הקריטיות בניהול השעון בדקות האחרונות ואופן קבלת החלטות. פתיחת משחק קטסטרופלית (וזה בלשון המעטה) הוריד את מפלס הציפיות בגרין ביי כאשר הקבוצות יורדות להפסקה כשהלוח מראה 26:3 (ואם ההפרש היה יותר גבוה זה לא היה מפתיע בכלל לפי הארועים על המגרש). כנראה שיש בפאקרס מן משקה כזה שלוקחים במחצית ורוחו של ארון רוג'רס נכנסת לגופו של פלין (299 יארדים ו-4 TD !!). הקאם בק של גרין מתחיל ברבע השלישי אולם תפיסה עיוורת של דז בראינט על הקו האחורי של ה-EZ מסמנת 36-24 לקאובויס כשנותרו בדיוק 8 דקות על השעון. בקיצור – סיפור גמור. הדמיון המושלם בין ארועי מיאמי למשחק בארמון של ג'רי ג'ונס מתחיל על קו המחצית כשנותרו 2:50 לסיום והמתנה של טוני רומו מעלה את ההתקפה של גרין ביי לפעולה. לפאקרס יש מאמן מנוסה שכבר פעיל בליגה כמה שנים טובות. לכן – אם הקבוצה שלך מקבלת נסיון ראשון במרחק שני יארד – האם אתה נותן ל-RB הוראה להבקיע כבר באותו נסיון או שאתה מושך זמן כדי לא להעביר את הכדור להתקפה של דאלאס כשנותרו 1:30 לשחק? לא ברור... בקיצור – זה מה שקרה בפועל. לייסי נכנס בכל הכוחות (יכול להיות שההנחיות של הגנה דאלאס היו דומות לאלו של בליצ'ק מההסטוריה? לא בטוח, כי ההפרש היה יותר מ-FG...). מקארתי מודה לאלוהים שמולו שיחק רומו שנוהג לבעוט בדלי כמו קאובוי מסור (ולא בריידי). כמו כן היה צריך עזרה קטנה של השופטים בטלוויזיה כדי שההחלטה על מסירה לא מושלמת תתוקן לאינטספשן... עכשיו יש לגרין ביי חלון הזדמנויות להעפיל לפליאוף (עם טיפה עזרה מבולטימור השבוע ופילדלפיה בשבוע הבא...)
הפרק השלישי בטרילוגיה של ניהול הזמן בסיום הרבע הרביעי מתרחש במישיגן. האולם צבוע כולו בחלוצות תכלת ומייחל לכיבוד פסגת הבית, למרות משחקי זוועה של הליונס במהלך העונה (הרבה מאוד בגלל החלטות גרועות לקראת סיום המשחק. אצטט גדולים וחשובים: רן עצמון מכנה אותם "קבוצה מטומטמת"). משחק התקפה בינוני ומטה של הרייבנס מתאזן בזכות מתנות שמחלקים המארחים, מסירות טובות של סטאפורד נופלות מהידים הבטוחות של מגאטרון ומהלכי ריצה שבכלל לא קיימים. משחק שאינו מתעלה לשום מקום (בלשון המעטה) אבל נותר אורכו – וכל זאת בלי שהאלופים מבקיעים אפילו TD אחד לרפואה. לאחר הבעיטה החמישית של טאקר (53 יארד!!) הכדור בידיים של סטאפורד עם 8 דקות לסיום ובפיגור של 5 נקודות. כמו כל המשחק, כמעט כל המהלים באויר (בוש רץ רק פעמיים בדרייב הזה ללא הישגים נאותים).אנחת הרווהחה בקהל נשמעת כשהשעון מראה 2:27 בתפיסה מוצלחת של פוריה. שוורץ מסמך נסיון לשתי נקודות (בצדק רב), אולם גם הפעם מספר 81 לא במיטבו. מה למדנו בשני השעורים הקודמים, תלמידים יקרים? האם חכם לתת להתקפת היריב את הכדור כשאתה ביתרון מזערי ועל השעון בערך 2 דקות? לעומת הפאטריוטס, לרייבנס יש רק פסק זמן אחד לנצל, וכמו שנאמר כבר, לאורך כל המשחק ההתקפה לא תפקדה באופן כזה מה לספר לחבר'ה.... ובכל זאת, כשה
אצלנו היתה סופה, ומעבר לאוקיינוס אחד השבועות המשוגעים בליגה, למרות שהמגרשים לא היו מושלגים כמו בפילדלפיה או בבולטימור בשבוע שחלף...
את ירייית הפתיחה קיבלנו כבר במופע של דנבר. אמנם התחלה היתה סטנדרטית עם TD נוסף של מספר 18 4 דקות לאחר הפתיחה והובלה של המקומיים. מכאן התדרדרות טוטאלית ומופע אימים של מאתיוס עם 127 יארד בריצה ו-TD מדהים בחיתוך של ההגנה בכתום. דווקא וודהאד היה צנוע ורשם רק 29 יארדים ב-9 ריצות. האינטרשפסן של פייטון 5 דקות לסיום סימנו את המהפך בהפסד שלישי של הברונקוס העונה.
באוהיו עלה קאטלר לאחר החלמה והעדרות מארבעה משחקים לפתיחה שנראית איומה. עוד לפני המחצית קוטלת ההגנה החומה מסירה גבוהה ולא מדוייקת וההחזרה עד ל-EZ. הקבוצות יורדות להפסקה בשיוויון 10-10. אוסף שגיאות ברבע השלישי מביא לנקודות שמקבלות קבוצות ההגנה בשני הצדדים: הראשון מביניהם בעקבות INT של הדובים. לאחר שהתוצאה מגיעה לשיוון 17, שיקגו בהתקפה אולם פאמבל וריצה הביתה של קליבנד מחזירים את היתרון לביתיים ומצב הרוח בעיר הרוחות דועך. ריצה של 21-7 ברבע הרביעי (כולל פעמיים מסירות ארוכות ל-TD בנסיון שלישי של קאטלר) מבטיחות לשיקגו כי יש להם עדיין סיכוי כלשהו מול דטרויט במירוץ לפליאוף. עכשיו נראה מה השם שווים מול האיגלס הבוערים.
לפי שריקת הפתיחה, רוב המצלמות במינוסטה מתרכזות ב-AP הלבוש אזרחית וצופה בחברים מהצד. בלעדיו כולם צופים להמשך התצוגה הפושרת של הויקינגים. אמנם בתחילה קאסל מפציץ במסירה ל-TD ממצית המגרש, אבל זה לא מה שישבור אל קלי וחניכיו המוכנים אלי קרב. את תחילת הערב הקשה של האיגלס מסמן הארוע המוזר נסיון רביעי (!) בתוך –REDZONE. פילדלפיה לא מכניסים את קבוצת הבעיטה אלא מבצעים תרגיל רברס מבריק עם מסירה לקופר שלאחריה ריצה של ג'קסון לתוך ה-EZ. אין קפיצות השמחה במחנה הירוק לאחר שהדגל שנזרק מבטל את הנקודות בעקבות חסימה לא חוקית של.... לא פחות ולא יותר : פולס ! אותו בחור מוסיף מסירה לסגולים בתחילת הרבע השלישי במצב של 24-9 למינסוטה. הכל נראה גמור..... שתי מסירות נהדרות ל-TD (אחת לג'קסון והשניה שאפשר ורצוי לשמור בפנתאון של התפיסות המדהימות של ארץ) מפיחות תקווה אצל האיגלס, אבל הגנה רעועה ברבע הרביעי סופגת 21 נקודות ומותירה את המאבק לראשות הבית ב-NFC EAST פתוח (להזכירכם –המשחקים של שיקגו ופילדלפיה התקיימו לפני המשחק של דאלאס-גרין ביי אליו נגיע עוד מעט..)
על הבושה של הג'יאטנס שנכנעים בבית בלי לשים אפילו נקודה אחת על הלוח מיותר להוסיף מילים. הרי יש בין גולשי הפורום כמה חברים יקרים שמצהירים על עצמם כאוהדי הענקים בכחול – אז למה לזרות מלח על הפצעים (ולא משנה כמה מוצלחת הקבוצה של קארול..).
הסיפור במיאמי מצדיק העמקה מיוחדת במרכיב חשוב ביותר בספורט שלנו: ניהול הזמן. אמנם, אפקט הזמן חשוב בהרבה מאוד אספקטים של החיים – בכל מה שקשור להפיכת הפסד לנצחון במשחק הפוטבול מדובר על עניין מהותי שחייבים להתייחס אליו בכל כובד המשקל ולהבטיח שליטה מלאה כדי לנצל את מלוא האפשרויות עד תום.
ולהן ההסבר: בוודאי יש מבין הקוראים הותיקים כאלו שזוכרים לפני מספר שנים, רק בתחילת בניית האימפריה של בליצ'ק ובריידי בניו אינגלד, משחק עם סיומת מוזרה ומעלה תהיות (אני כבר לא זוכר מול מי התקיים המזחק – אולי מיזהו יעזור לי למצוא את הפריט הארכיוני המדובר). לקראת סוף המשחק, הפאטריוטס הובילו במשחק בהפרש של פחות מ-FG אחד. הכדור היה בידיים של הקבוצה היריבה במרחק של כמה יארדים ספורים מה-GOAL LINE של ניו אינגלנד. מה אתם מצפים שתעשה קבוצת הגנה מאומנת שרוצה לנצח? תשתדל בכל כוחה לעצור את ההתקפה כדי שלא לספור נקודות.... אבל מה עושה הגאון בקפושון הדהוי? נותן לשחקנים שלו הוראה לעמוד ללא תזוזה ולתת ל-RB היריב לרוץ לתוך ה-EZ ללא הפרעה. האם הבחור השתגע? כל מי שאינו ותיק בשטח משוכנע שצריך לאשפז את המאמן (במקרה הטוב) או להעמיד אותו לדין כי בוודאי הוא קיבל שוחד מהיריב (במקרה היותר סביר). ובכן התשובה שונה לחלוטין: הטקטיקה ההתקפתית של בליצ'ק והעובדה שהוא סומך על ההתקפה שלו שבהובלה של אחד ה-QB הדגולים בהסטוריה מביאה אותו למסקנה הבאה: במקום שהקבוצה היריסה תסחט את השעון עד לשניה האחרונה (בלי להכנס לתוך ה-EZ) ורק אז תבעט שער שדה באחוזי הצלחה גבוהים, רצוי לספוג TD ולתת להתקפה שלנו זמן הולם כדי לייצר התקפה שתביא להבקעה ולנצחון. מיותר לנחש מה היתה התוצאה בסיום אותו משחק הסטורי (שכאמור, שכחתי כבר מול מי המשחק התקיים אבל כנראה שהסיטואציה היתה מאוד מיוחדת וחריגה ועובדה שאני זוכר את המקרה).
ובכן, איך כל האמור לעיל מתקשר לארועי השבוע שלנו? תראו את הסיום במיאמי !!!!! דווקא ההימורים הראו יתרון למיאמי. מוזר, אבל זה המצב... אני מדלג על כל המהלכים שהביאו אותו לקראת סיום הרבע הרביעי (ליתר דיוק 4:07 על השעון). הדולפינס מתחילים את ההתקפה לאחר שהאורחים עלו ליתרון 20-17. מהלכים התקפיים מצויינים מביאים אותם לחצות את הפסקת שתי הדקות כשהכדור תוך כדי ההתקפה עד שהם מגיעים למרחק 14 יארד מה-GOAL LINE היריב. מסירה שמאלה להארטליין לא משולמת. השעון נעצר על 1:21 לסיום (כזכור – בפיגור של 3 נקודות). נסיון שני ות'יגפן נכנס לתוך ה-EZ. כל הקהל בירוק בהיר משתולל משמחה. הכרטיס לפליאוף מונח בכיס. 24-20 למיאמי. איפה הקאץ'? אה, נכון – יש כאן מישהו שקוראים לו טום בריידי והשארנו לו 1:15 להתקדם 80 יארד ולחזור צפונה לבוסטון הקרירה עם נצחון, כרגיל (ואפילו יש לו את כל פסקי הזמן, איזו שערוריה!)... נראה לי שברור לכל מי שצופה במשחק ברחבי הגלובוס שדי ברור איך מסיימים סרטים הוליוודים כאלו. אם לקבוצה כמו הפאטריוטס יש עשרים ושבע שניות והכדור מונח לנסיון ראשון על קו ה-19 יארד של היריבה, אין הרבה סימני שאלה לגבי התוצאה. לא ברור איזה ברק פגע בדרום פלורידה 4 שניות לסיום – אבל המסירה המדוייקת של בריידי לתומס (שדווקא לבש חולצה בצבע הלא נכון באותו יום משום מה) סימנה סיום לא שגרתי של המהלכים הצפויים.
ההשלכה של ניהול הזמן וארועי הדקות האחרונות אינם מסתיימים במיאמי. ניתוח הארועים בדאלאס מביאים אותנו לאותה מסקנה בדיוק לגבי הקריטיות בניהול השעון בדקות האחרונות ואופן קבלת החלטות. פתיחת משחק קטסטרופלית (וזה בלשון המעטה) הוריד את מפלס הציפיות בגרין ביי כאשר הקבוצות יורדות להפסקה כשהלוח מראה 26:3 (ואם ההפרש היה יותר גבוה זה לא היה מפתיע בכלל לפי הארועים על המגרש). כנראה שיש בפאקרס מן משקה כזה שלוקחים במחצית ורוחו של ארון רוג'רס נכנסת לגופו של פלין (299 יארדים ו-4 TD !!). הקאם בק של גרין מתחיל ברבע השלישי אולם תפיסה עיוורת של דז בראינט על הקו האחורי של ה-EZ מסמנת 36-24 לקאובויס כשנותרו בדיוק 8 דקות על השעון. בקיצור – סיפור גמור. הדמיון המושלם בין ארועי מיאמי למשחק בארמון של ג'רי ג'ונס מתחיל על קו המחצית כשנותרו 2:50 לסיום והמתנה של טוני רומו מעלה את ההתקפה של גרין ביי לפעולה. לפאקרס יש מאמן מנוסה שכבר פעיל בליגה כמה שנים טובות. לכן – אם הקבוצה שלך מקבלת נסיון ראשון במרחק שני יארד – האם אתה נותן ל-RB הוראה להבקיע כבר באותו נסיון או שאתה מושך זמן כדי לא להעביר את הכדור להתקפה של דאלאס כשנותרו 1:30 לשחק? לא ברור... בקיצור – זה מה שקרה בפועל. לייסי נכנס בכל הכוחות (יכול להיות שההנחיות של הגנה דאלאס היו דומות לאלו של בליצ'ק מההסטוריה? לא בטוח, כי ההפרש היה יותר מ-FG...). מקארתי מודה לאלוהים שמולו שיחק רומו שנוהג לבעוט בדלי כמו קאובוי מסור (ולא בריידי). כמו כן היה צריך עזרה קטנה של השופטים בטלוויזיה כדי שההחלטה על מסירה לא מושלמת תתוקן לאינטספשן... עכשיו יש לגרין ביי חלון הזדמנויות להעפיל לפליאוף (עם טיפה עזרה מבולטימור השבוע ופילדלפיה בשבוע הבא...)
הפרק השלישי בטרילוגיה של ניהול הזמן בסיום הרבע הרביעי מתרחש במישיגן. האולם צבוע כולו בחלוצות תכלת ומייחל לכיבוד פסגת הבית, למרות משחקי זוועה של הליונס במהלך העונה (הרבה מאוד בגלל החלטות גרועות לקראת סיום המשחק. אצטט גדולים וחשובים: רן עצמון מכנה אותם "קבוצה מטומטמת"). משחק התקפה בינוני ומטה של הרייבנס מתאזן בזכות מתנות שמחלקים המארחים, מסירות טובות של סטאפורד נופלות מהידים הבטוחות של מגאטרון ומהלכי ריצה שבכלל לא קיימים. משחק שאינו מתעלה לשום מקום (בלשון המעטה) אבל נותר אורכו – וכל זאת בלי שהאלופים מבקיעים אפילו TD אחד לרפואה. לאחר הבעיטה החמישית של טאקר (53 יארד!!) הכדור בידיים של סטאפורד עם 8 דקות לסיום ובפיגור של 5 נקודות. כמו כל המשחק, כמעט כל המהלים באויר (בוש רץ רק פעמיים בדרייב הזה ללא הישגים נאותים).אנחת הרווהחה בקהל נשמעת כשהשעון מראה 2:27 בתפיסה מוצלחת של פוריה. שוורץ מסמך נסיון לשתי נקודות (בצדק רב), אולם גם הפעם מספר 81 לא במיטבו. מה למדנו בשני השעורים הקודמים, תלמידים יקרים? האם חכם לתת להתקפת היריב את הכדור כשאתה ביתרון מזערי ועל השעון בערך 2 דקות? לעומת הפאטריוטס, לרייבנס יש רק פסק זמן אחד לנצל, וכמו שנאמר כבר, לאורך כל המשחק ההתקפה לא תפקדה באופן כזה מה לספר לחבר'ה.... ובכל זאת, כשה
