יש פורום לסי ולא יידעו אותי?!...
אוקיי... רק היום, בפרספקטיבה לאחור, אני יכול באמת להבין איזה חלק ענק לקחו סי היימן והתקליטים שלה בחיים שלי. היום אני (קצת) פחות מעודכן, אבל חסד נעורים זה דבר שאי אפשר לשכוח. דרך התקליט הראשון והשני, המילים שנגעו, עולם תעשייתי, יורים ובוכים, עד אליך, זמן אחר, ההופעה שהלכתי אליה ברוקסן (פעם עם אבא שלי, פעם עם עוד שני חברים), חולצת "עובדים בכביש" ששמורה אצלי עד היום (וואו! איזה זכרונות מהממים!) ועד "צא מהארון" שהשלים סופית את הטיפול העמוק בנפש שלי... בתקופה מסויימת (אם זכור לי זה היה עם צאת התקליט השלישי) טענה סי בראיונות, שחלק מההתבגרות וההתפכחות שלה היה ההכרה בכך ששירים לא יכולים באמת לשנות. אח... אין לה מושג עד כמה היא טעתה... ובכלל, עד כמה השירים שלה שמרו על רלוונטיות נדירה במהלך השנים. לפעמים, סי, כך הבנתי עם השנים, כל המידע הנחוץ כדי להתגבר על קשיים נמצא כבר בראש, אבל בבלגן נוראי. וכל מה שצריך, זה שיר חזק במקום ובזמן הנכון, כדי לסדר את הדברים. והשירים של סי עשו לי את זה. אחד אחד. אז זהו, אחרי ההשתפכות הזו, אני מודיע: הצטרפתי לפורום. וד"ש חם ונשיקה לסי. מגיע לה.