סכיזופרניה
- פותח הנושא popo123
- פורסם בתאריך
וודאי שאפשר...
אני סטודנטית לפסיכיאטריה...ונכון שיש חומרים אשר מסבירים על תסמיני המחלה ...אך אני מעוניינת לשמוע מעבר..איזה תסמינים שכיחים ..איזה דווקא לא ..ממש ביום יום..המידע על המחלה הזאת דיי ריתק אותי באופן אישי לכן אני רוצה לשמוע מעבר מפי אנשים שחוווים זאת ביום יום ושהמחלה הזאת היא חלק בילתי נפרד מחייהם ..תוכל לעשות עם הודעתי כרצונך..למחוק או מה שתחליט אתה הוא מנהל הפורום מה חשוב הוא שציינתי שרק המעוניינים יכולים להגיב תודה מראש !
אני סטודנטית לפסיכיאטריה...ונכון שיש חומרים אשר מסבירים על תסמיני המחלה ...אך אני מעוניינת לשמוע מעבר..איזה תסמינים שכיחים ..איזה דווקא לא ..ממש ביום יום..המידע על המחלה הזאת דיי ריתק אותי באופן אישי לכן אני רוצה לשמוע מעבר מפי אנשים שחוווים זאת ביום יום ושהמחלה הזאת היא חלק בילתי נפרד מחייהם ..תוכל לעשות עם הודעתי כרצונך..למחוק או מה שתחליט אתה הוא מנהל הפורום מה חשוב הוא שציינתי שרק המעוניינים יכולים להגיב תודה מראש !
מטרת שאלותיי...
התעניינות...סקרנות...ככל שאני מעמיקה בלימודי האקדמאים על המחלה אני מתעניינת יותר אודות המחלה בסך הכל רציתי לשמוע מפי אדם שמותמודד עם המחלה כיצד הוא מתמודד איתה או כיצד המטפל מתמודד במחלה של מכרו, מה תסמיני הלוקה במחלה שלו באופן אינוידואלי ובמידה וזה אישי מידי ואינכם מעוניינים לשתף צויין בהודעתי שרק אדם שמעוניין לענות להודעתי שישיב לה...איני עושה עם זה משהו מסחרי או משהו מסוג זה ...ראוי לציין שאתם בפורום מאוד תוקפניים,חשדנים ואף נראה ש"אין כניסה" לחברים חדשים וחבל מאוד...גם אני יכולה לסייע ולתמוך בכל בחינה במחינה הריגשית וכמובן שבבחינת הידע אך נראה שאתם לא נותנים צ'אנס ..וחבל!
התעניינות...סקרנות...ככל שאני מעמיקה בלימודי האקדמאים על המחלה אני מתעניינת יותר אודות המחלה בסך הכל רציתי לשמוע מפי אדם שמותמודד עם המחלה כיצד הוא מתמודד איתה או כיצד המטפל מתמודד במחלה של מכרו, מה תסמיני הלוקה במחלה שלו באופן אינוידואלי ובמידה וזה אישי מידי ואינכם מעוניינים לשתף צויין בהודעתי שרק אדם שמעוניין לענות להודעתי שישיב לה...איני עושה עם זה משהו מסחרי או משהו מסוג זה ...ראוי לציין שאתם בפורום מאוד תוקפניים,חשדנים ואף נראה ש"אין כניסה" לחברים חדשים וחבל מאוד...גם אני יכולה לסייע ולתמוך בכל בחינה במחינה הריגשית וכמובן שבבחינת הידע אך נראה שאתם לא נותנים צ'אנס ..וחבל!
popo123 כנסי בבקשה
ראשית ברוכה הבאה התוקפמית והחשדנות באה בעקבות דברים שקרו כאן כמו שצין המנהל לגבי העובדות אז בני לא נימצא בסטיסטיקת העובדות גם אני חשבתי כמוך ואני באה מהמערכת של בריאות הנפש אצל פני המחלה פרצה בגיל אפס למרות שבהתחלה חשבו שהוא סובל מהיפרקטיביות מגיל ינקות למרות שכול התסמינים הראו על כסיזופרניה אבל בזמנו של בניהידעה היתה שהמחלה פורצת רק בגיל 25 כול האי שקט והקולות ששמע והדגיאלוגים שניהל בינו לבין עצמו ולמרות שמגיל קטן מאוד הוא קיבל רטלין בשילוב של ווליום אף אחד לא היה מוכן להודות שזה כסיזופרניה כי היתה דעה חד משמעית שזה לא יכוללפרוץ בגיל 0 את מוזמנת לביתחולים גהה יש שם מראפת יום שמטפלת בילדים חוליים וראי זה פלא תמצאי שם ילדים קטנים חאוד חולים שמטופלים אז לא כול מה שלומדים תמיד הוא הקביעה הנכונה והעובדות המוחכות אודות המחלה תמיד היו יוצאים מהכלל ואני ואת יודעים שעדין לא יודעים כמעט כלום אודות בריאות הנפש ובמיוחד על מחלת הכסיזופרניה ואכן בני בגיל 5 הוכרז אחרי שעבר תצפיות ואיבחונים כחולה כסיזופרניה והוכר עי המוסד לביטוח לאומי כחולה
ראשית ברוכה הבאה התוקפמית והחשדנות באה בעקבות דברים שקרו כאן כמו שצין המנהל לגבי העובדות אז בני לא נימצא בסטיסטיקת העובדות גם אני חשבתי כמוך ואני באה מהמערכת של בריאות הנפש אצל פני המחלה פרצה בגיל אפס למרות שבהתחלה חשבו שהוא סובל מהיפרקטיביות מגיל ינקות למרות שכול התסמינים הראו על כסיזופרניה אבל בזמנו של בניהידעה היתה שהמחלה פורצת רק בגיל 25 כול האי שקט והקולות ששמע והדגיאלוגים שניהל בינו לבין עצמו ולמרות שמגיל קטן מאוד הוא קיבל רטלין בשילוב של ווליום אף אחד לא היה מוכן להודות שזה כסיזופרניה כי היתה דעה חד משמעית שזה לא יכוללפרוץ בגיל 0 את מוזמנת לביתחולים גהה יש שם מראפת יום שמטפלת בילדים חוליים וראי זה פלא תמצאי שם ילדים קטנים חאוד חולים שמטופלים אז לא כול מה שלומדים תמיד הוא הקביעה הנכונה והעובדות המוחכות אודות המחלה תמיד היו יוצאים מהכלל ואני ואת יודעים שעדין לא יודעים כמעט כלום אודות בריאות הנפש ובמיוחד על מחלת הכסיזופרניה ואכן בני בגיל 5 הוכרז אחרי שעבר תצפיות ואיבחונים כחולה כסיזופרניה והוכר עי המוסד לביטוח לאומי כחולה
בשבושונית כנסי..../images/Emo13.gif
ראשית תודה על השיתוף...והינה היום גיליתי משהו חדש...
הצגת שבנך מנהל דיאלוגים עם עצמו ..באילו נושאים אם את זוכרת? הצגת גם שהוא שמע קולות ...קולות של מה ? אני בטוחה שניהול הדיאלוג העצמי והקולות לא התסמינים היחידים ...יש עוד ? במידה ושאלותיי אינן רלוונטיות אינך חייבת לייחס חשיבות להן ופשוט הינך יכולה להתעלם פשוט יש בי התעניינות עזה..הרי לא סתם בחרתי בהתמחות זו..הרי בהתכתבות זו את חושפת את עצמך בדרך זאת או אחרת..ואינך חייבת !!
ראשית תודה על השיתוף...והינה היום גיליתי משהו חדש...
popo123 כנסי
ראית לבן שלי קוראים תומר והים תומר בן 25 וקצת תומר לאורך כול החיים שלו ניהל דיאלוגים עם אנשים אני מאז ומעולם קראתי לה ם הגמדים הקטנים של תומר הגמדים של תומר די אלימים הם לא פעם הורו לתומר לעלות על גג של מכונית ולקפוץ עד השחתה היתעללות בחיות הבית שלנו נשיכות כף היד שלו עד השחתת משיכת אבר המין שלו בלי להרגיש כאב בכלל מושג הכאב לא קיים אצל תומר איך תסבירי את זה לא פעם שלא מילאו את כול הבקשות שלו הם הורו לתומר לבעוט בויטרינה של חנות ולפוץ אותבה נישמע לך לא מהעולם הזה אבל זאות האמת את לא מודעת כמה כוח יש לילד חולה נפש במיוחד ולה כסיזופרניה עד כדי כך שיש לו מסוגלות לפוצץ וטרינה של חנות ולקרוע לעצמו את נרגל ואחר כך לעלות 4 קומות ברגל עם רגל קרועה בעומק של 10 ס"מ ו להעביר אותו בדחיפו ת לבית חולים כי הוא מאבד דם בכמיות ויש קושי להרדים אותו ורק אחרי 4 גברים שמישתלטים על ילד בן 5 מצליחים להרדים אותו ולהכניס אותו לחדר ניתוח לתפור אותו לתומר היו כול התסמינים של חולה כולל אכילה מופרזת בלי הפסקה כמעט ולא היה לועס את האוכל זה משהו שקיים אצלו עד היום הוא פשוט נוגס באוכל ובולע אותו בלי ללעוס אותו כמעט התקפי זעם כולל הריסה של כול הבית בגלל שככה הורו לו הקולות ושהוא גדל יותר ואיתו גבר גם הכו ח הפיזי שלו לא פעם הוא הצליח להוציא משקוף של דלת מהקיר בתקף זעם ואף להעיףדלת מהמקום הקבוע שלה ואני מדברת איתך על זה שכול מה שאני מספרת לך כאן במעט קרה לפני שתומר בכלל הגיע לגיל 10 באחד המיקרים ם הקולות הורו לתומר לתקוף את אחיו הבכור שגדול מימנו בשנה ושמונה חודשים התקיפה אלימה עד כדי כך שאחיו איבד את ההכרה וזה הטריגר שאילץ אותי להוציא את ת ומר מהבית ולהעביר אותו למקום מוגן להגן על תומר מפני התוקפנות של עצמו ולהגן על אחיו מאחר ואני מישפחה חד הורית תומר עד היום מגלה תוקפנות אלימה עקב ההילוצינציות שלו תומר לא רק שומע קולות אלה רואה גם הוא רואה דמיות נטולות פנים שבאים להרוג אותו או לאנוס את אמא שלו אלה דמיות שרצות עם תומר כול השניםן עכשו תגידי לי את עם ילד בגיל שנה ושתנתיים שמיתעלל בחיות הבית שלו נושך את עצמו וגורם נזק לכף היד שלו או מושך את אבר המין שלו ושומע קולות ורואה עם הוא לא חולה בכסיזופרניה תאמני לי שהיתי רוצה שהילד שלייחלה בכול מחלה אחרת ולא במחלה הנוראית הזאות לא ר ק שאין לה מרפא היא גם מחלה שאני כאמא עומדת חסרת אונים ולא יכולה לעזור במאומה לבן שלי והאפסורד בכול המקרה הזה שאני עובדת בתחום הפסיכיאטרי וההפסיכו גריאטרי עם אני יתחיל לספר לך כאן את עלילות תומר והגמדים תאמני לי רק אני יציף כאן את כול הפורום
ראית לבן שלי קוראים תומר והים תומר בן 25 וקצת תומר לאורך כול החיים שלו ניהל דיאלוגים עם אנשים אני מאז ומעולם קראתי לה ם הגמדים הקטנים של תומר הגמדים של תומר די אלימים הם לא פעם הורו לתומר לעלות על גג של מכונית ולקפוץ עד השחתה היתעללות בחיות הבית שלנו נשיכות כף היד שלו עד השחתת משיכת אבר המין שלו בלי להרגיש כאב בכלל מושג הכאב לא קיים אצל תומר איך תסבירי את זה לא פעם שלא מילאו את כול הבקשות שלו הם הורו לתומר לבעוט בויטרינה של חנות ולפוץ אותבה נישמע לך לא מהעולם הזה אבל זאות האמת את לא מודעת כמה כוח יש לילד חולה נפש במיוחד ולה כסיזופרניה עד כדי כך שיש לו מסוגלות לפוצץ וטרינה של חנות ולקרוע לעצמו את נרגל ואחר כך לעלות 4 קומות ברגל עם רגל קרועה בעומק של 10 ס"מ ו להעביר אותו בדחיפו ת לבית חולים כי הוא מאבד דם בכמיות ויש קושי להרדים אותו ורק אחרי 4 גברים שמישתלטים על ילד בן 5 מצליחים להרדים אותו ולהכניס אותו לחדר ניתוח לתפור אותו לתומר היו כול התסמינים של חולה כולל אכילה מופרזת בלי הפסקה כמעט ולא היה לועס את האוכל זה משהו שקיים אצלו עד היום הוא פשוט נוגס באוכל ובולע אותו בלי ללעוס אותו כמעט התקפי זעם כולל הריסה של כול הבית בגלל שככה הורו לו הקולות ושהוא גדל יותר ואיתו גבר גם הכו ח הפיזי שלו לא פעם הוא הצליח להוציא משקוף של דלת מהקיר בתקף זעם ואף להעיףדלת מהמקום הקבוע שלה ואני מדברת איתך על זה שכול מה שאני מספרת לך כאן במעט קרה לפני שתומר בכלל הגיע לגיל 10 באחד המיקרים ם הקולות הורו לתומר לתקוף את אחיו הבכור שגדול מימנו בשנה ושמונה חודשים התקיפה אלימה עד כדי כך שאחיו איבד את ההכרה וזה הטריגר שאילץ אותי להוציא את ת ומר מהבית ולהעביר אותו למקום מוגן להגן על תומר מפני התוקפנות של עצמו ולהגן על אחיו מאחר ואני מישפחה חד הורית תומר עד היום מגלה תוקפנות אלימה עקב ההילוצינציות שלו תומר לא רק שומע קולות אלה רואה גם הוא רואה דמיות נטולות פנים שבאים להרוג אותו או לאנוס את אמא שלו אלה דמיות שרצות עם תומר כול השניםן עכשו תגידי לי את עם ילד בגיל שנה ושתנתיים שמיתעלל בחיות הבית שלו נושך את עצמו וגורם נזק לכף היד שלו או מושך את אבר המין שלו ושומע קולות ורואה עם הוא לא חולה בכסיזופרניה תאמני לי שהיתי רוצה שהילד שלייחלה בכול מחלה אחרת ולא במחלה הנוראית הזאות לא ר ק שאין לה מרפא היא גם מחלה שאני כאמא עומדת חסרת אונים ולא יכולה לעזור במאומה לבן שלי והאפסורד בכול המקרה הזה שאני עובדת בתחום הפסיכיאטרי וההפסיכו גריאטרי עם אני יתחיל לספר לך כאן את עלילות תומר והגמדים תאמני לי רק אני יציף כאן את כול הפורום
ממש ריתקת אותי../images/Emo24.gif
את ממש ריתקת אותי עם הסיפור של בנך-תומר כששומעים זאת מאדם שחווה את המחלה ושהוא מספר זאת זה שונה מאוד מקראית החומר העובדתי והקר.. ממש עושה לי חשק להיפגש איתך ולדון על זה ...או אפילו לכתוב ספר...על כל פנים תודה על הפתיחות וגילוי הלב...אשמח אם תהווי דוגמא לאחרים ושגם הם יפתחו בנוגע לסיפרם האישי בצורה זו או אחרת ..
את ממש ריתקת אותי עם הסיפור של בנך-תומר כששומעים זאת מאדם שחווה את המחלה ושהוא מספר זאת זה שונה מאוד מקראית החומר העובדתי והקר.. ממש עושה לי חשק להיפגש איתך ולדון על זה ...או אפילו לכתוב ספר...על כל פנים תודה על הפתיחות וגילוי הלב...אשמח אם תהווי דוגמא לאחרים ושגם הם יפתחו בנוגע לסיפרם האישי בצורה זו או אחרת ..
הייתי מעוניינת להחליף...
אני כאן תמיד בכול שאלה ובקשה
לפעמים אני לא עונה ישר כמו היום אבל את מוזמנת תמיד לשאול אותי דרך הפורום או במסר אישי עם תדפדפי בפורום אז אני מאמינה שתימצאי הרבה דברים שיענינו אותך על דברים שאנחכנו האמהות או האחים או הנשים של בן מישפחה חולה כותבים או שואלים או סתם פורקים עוול שתהיה לךא חלה של שנה טובה
לפעמים אני לא עונה ישר כמו היום אבל את מוזמנת תמיד לשאול אותי דרך הפורום או במסר אישי עם תדפדפי בפורום אז אני מאמינה שתימצאי הרבה דברים שיענינו אותך על דברים שאנחכנו האמהות או האחים או הנשים של בן מישפחה חולה כותבים או שואלים או סתם פורקים עוול שתהיה לךא חלה של שנה טובה
כנסי...
אם זה כל כך מעניין אותך, את יכולה לקרוא על התסמינים החיוביים של המחלה ב אתר שלי למרות שאין לי סכיזופרניה, הפסיכוזה זהה לחלוטין... חוץ מזה, אם זה ממש ממש מעניין אותך, את מוזמנת לקרוא את הספר שלי שמתאר איך נראית פסיכוזה מנקודת מבטו של מי שחווה אותה. ניתן לרכוש אותו, שוב דרך ה אתר שלי
אם זה כל כך מעניין אותך, את יכולה לקרוא על התסמינים החיוביים של המחלה ב אתר שלי למרות שאין לי סכיזופרניה, הפסיכוזה זהה לחלוטין... חוץ מזה, אם זה ממש ממש מעניין אותך, את מוזמנת לקרוא את הספר שלי שמתאר איך נראית פסיכוזה מנקודת מבטו של מי שחווה אותה. ניתן לרכוש אותו, שוב דרך ה אתר שלי
ל- popo123
שלום, לפני כשלוש שנים, הבן שלי אובחן כלוקה במחלת הסכיזופרנייה, הוא היה בגיל 25 שנים בערך. מדובר בבחור, שהיה כריזמטי, מסביבו תמיד מלא חבר'ה (בנים ובנות), יפה תואר, בנוי היטב, שרת (ועדיין משרת במילואים) ביחידה מובחרת (באחד מהפלס"רים). זה התחיל קודם, אפילו מלפני 3 שנים. החל לדבר על דברים לא מקובלים. בעלי חי אז בהכחשה, שזו פילוסופיית חיים... שזה מהספרים הרבים והמוזרים שהוא מרבה לקרוא. אחר כך, היתה תקופה שהיה נראה כמו איש המערות, מוזנח כמו הומלס, הסתובב עם ילקוט על גבו, נסע בטרמפים, ישן בחוצות............................., כשהגיע הביתה נהג להתווכח בהתלהמות על החיים, על הממסד, על הממשלות.....................................כשבדרך כלל הוא אדם נעים הליכות, מנומס......אך זה פתאום נעלם. בשלב מאוחר יותר, הוא התנתק לחלוטין מכל החבר'ה, הסתגר בבית. מאוחר יותר, ישן כשכובע לראשו, כשהברית החדשה על חזהו, לפעמים עם משקפי שמש, רוב הזמן זיפזפ בין התחנות בטלויזייה, נעצר רבות בתחנה בשפה הרוסית, כשהוא כלל לא דובר רוסית. באיזה שהוא שלב, אני הבחנתי שהוא משוחח עם דמויות שאינן קיימות.....אפילו החלה אצלו עווית באחת הידיים......... וכו' וכו' וכו', גיהנום גיהנום גיהנום. אני כבר לא כל כך זוכרת............. אולי לא רוצה להזכר. ואז, פתאום, ערב אחד, הוא קרא לי לחדרו ואמר: "אמא, הפנים המבוהלות שלך מפחידות אותי. אמא, אנחנו צריכים עזרה". תביני, שלפני זה, ניסיתי לשוחח איתו רבות ולשכנע אותו לקבל עזרה, אך אז הוא טען, שכולנווווווווווווווו לא בסדר ושהוא בסדר גמור............ לאחר שהוא פנה אליי, מיידית צלצלתי לפסיכיאטר שקבלתי המלצה עליו וקבעתי ללמחרת. אבל, למחרת הערתי את הבן והוא סרב ללכת וטען שהוא לא זקוק לעזרה. ואין לי שמץ של מושג, מהיכן שאבתי כוחות אדיריםםםםםםםםםםםםםםםם והצלחתי להביאו, הוא ואני לאותו פסיכיאטר. כמובן שאפילו מחוץ לדלת המרפאה היו צעקות ביני לבינו כי הוא אף סרב להיכנס. טוב, הבן סרב לקבל זריקה שהפסיכיאטר הציע. איך שהוא, (וזה לא היה קל) הפסיכיאטר ואני הצלחנו לתת לבן שלי כדורים. דאגתי בהתחלה שהוא יקח וראינו למזלו ולמזלנו שזה עוזר. אבל, פתאום, כעבור זמן מה, ראיתי נסיגה. אינני מתעכבת לתאר בפנייך איזו תחושה היתה כשהחלה נסיגה, חוסר אונים משווע. הסתבר לי שלמרות שאני עומדת לידו ומקפידה שהוא יקח התרופות, הוא למד להדביקן לחך ובאיזה שהוא שלב הוא זרק אותן לפח. טוב, בסופו של דבר, הוא השתכנע והסכים לקבל זריקות אחת לשבועיים. ריספרידל קונסטה. וראו זה פלא. הזריקות האלה החזירו אותו לחיים. תודה לאל. הבן אדם חזר לכל החבר'ה, לכולם, כולם חזרו אליו, הבן אדם נרשם לאוניברסיטה ועכשו הוא לומד, הבן אדם חזר ליחידה בצבא, הוא התעקש על כך והצליח לחזור לשרת בה במילואים (האמת, לא היה לי איכפת אם הוא לא היה חוזר לשם), הוא יוצא, הוא מקסים, הוא מעניין, הוא נחמד, נעים הליכות.... הוא לא עובד ובת זוג ממש אין לו. נקווה שגם זה יגיע. עכשו הוא מקבל הזריקות במינון הנמוך ביותר. ואם את צריכה החומר לצורך לימודים, עלייך לדעת, שקופת החולים לא מוכנה להשתתף בהוצאות עבור הזריקות במצילות את הבן שלנו, בטענה שהוא לא מספקי חולה עבורם, כי הוא לא היה מאושפז. כלומר, הם רוצים כנראה שלא ניתן לו טיפול, שמצבו יתדרדר לגמרי או אז יאשפזו אותו ואו אז אולי הם יעזרו לנו. זה מאוד יקר. אך כמובן זה כלל לא שיקול אצלנו.
שלום, לפני כשלוש שנים, הבן שלי אובחן כלוקה במחלת הסכיזופרנייה, הוא היה בגיל 25 שנים בערך. מדובר בבחור, שהיה כריזמטי, מסביבו תמיד מלא חבר'ה (בנים ובנות), יפה תואר, בנוי היטב, שרת (ועדיין משרת במילואים) ביחידה מובחרת (באחד מהפלס"רים). זה התחיל קודם, אפילו מלפני 3 שנים. החל לדבר על דברים לא מקובלים. בעלי חי אז בהכחשה, שזו פילוסופיית חיים... שזה מהספרים הרבים והמוזרים שהוא מרבה לקרוא. אחר כך, היתה תקופה שהיה נראה כמו איש המערות, מוזנח כמו הומלס, הסתובב עם ילקוט על גבו, נסע בטרמפים, ישן בחוצות............................., כשהגיע הביתה נהג להתווכח בהתלהמות על החיים, על הממסד, על הממשלות.....................................כשבדרך כלל הוא אדם נעים הליכות, מנומס......אך זה פתאום נעלם. בשלב מאוחר יותר, הוא התנתק לחלוטין מכל החבר'ה, הסתגר בבית. מאוחר יותר, ישן כשכובע לראשו, כשהברית החדשה על חזהו, לפעמים עם משקפי שמש, רוב הזמן זיפזפ בין התחנות בטלויזייה, נעצר רבות בתחנה בשפה הרוסית, כשהוא כלל לא דובר רוסית. באיזה שהוא שלב, אני הבחנתי שהוא משוחח עם דמויות שאינן קיימות.....אפילו החלה אצלו עווית באחת הידיים......... וכו' וכו' וכו', גיהנום גיהנום גיהנום. אני כבר לא כל כך זוכרת............. אולי לא רוצה להזכר. ואז, פתאום, ערב אחד, הוא קרא לי לחדרו ואמר: "אמא, הפנים המבוהלות שלך מפחידות אותי. אמא, אנחנו צריכים עזרה". תביני, שלפני זה, ניסיתי לשוחח איתו רבות ולשכנע אותו לקבל עזרה, אך אז הוא טען, שכולנווווווווווווווו לא בסדר ושהוא בסדר גמור............ לאחר שהוא פנה אליי, מיידית צלצלתי לפסיכיאטר שקבלתי המלצה עליו וקבעתי ללמחרת. אבל, למחרת הערתי את הבן והוא סרב ללכת וטען שהוא לא זקוק לעזרה. ואין לי שמץ של מושג, מהיכן שאבתי כוחות אדיריםםםםםםםםםםםםםםםם והצלחתי להביאו, הוא ואני לאותו פסיכיאטר. כמובן שאפילו מחוץ לדלת המרפאה היו צעקות ביני לבינו כי הוא אף סרב להיכנס. טוב, הבן סרב לקבל זריקה שהפסיכיאטר הציע. איך שהוא, (וזה לא היה קל) הפסיכיאטר ואני הצלחנו לתת לבן שלי כדורים. דאגתי בהתחלה שהוא יקח וראינו למזלו ולמזלנו שזה עוזר. אבל, פתאום, כעבור זמן מה, ראיתי נסיגה. אינני מתעכבת לתאר בפנייך איזו תחושה היתה כשהחלה נסיגה, חוסר אונים משווע. הסתבר לי שלמרות שאני עומדת לידו ומקפידה שהוא יקח התרופות, הוא למד להדביקן לחך ובאיזה שהוא שלב הוא זרק אותן לפח. טוב, בסופו של דבר, הוא השתכנע והסכים לקבל זריקות אחת לשבועיים. ריספרידל קונסטה. וראו זה פלא. הזריקות האלה החזירו אותו לחיים. תודה לאל. הבן אדם חזר לכל החבר'ה, לכולם, כולם חזרו אליו, הבן אדם נרשם לאוניברסיטה ועכשו הוא לומד, הבן אדם חזר ליחידה בצבא, הוא התעקש על כך והצליח לחזור לשרת בה במילואים (האמת, לא היה לי איכפת אם הוא לא היה חוזר לשם), הוא יוצא, הוא מקסים, הוא מעניין, הוא נחמד, נעים הליכות.... הוא לא עובד ובת זוג ממש אין לו. נקווה שגם זה יגיע. עכשו הוא מקבל הזריקות במינון הנמוך ביותר. ואם את צריכה החומר לצורך לימודים, עלייך לדעת, שקופת החולים לא מוכנה להשתתף בהוצאות עבור הזריקות במצילות את הבן שלנו, בטענה שהוא לא מספקי חולה עבורם, כי הוא לא היה מאושפז. כלומר, הם רוצים כנראה שלא ניתן לו טיפול, שמצבו יתדרדר לגמרי או אז יאשפזו אותו ואו אז אולי הם יעזרו לנו. זה מאוד יקר. אך כמובן זה כלל לא שיקול אצלנו.
../images/Emo24.gifסמסרה1 היקרה../images/Emo24.gif
אני ממש מודה לך על גילוי הלב!! רק מלקרוא את קמצוץ דברייך אני מבינה שתקופה זו עברוך הייתה כרוכה בכאב רב. אני מאודדדד שמחה ומאושרת לדעת שמצבו של בנך השתפר כפי שתארת ממש מקצה לקצה..ובנוגע לאי השתתפותם של קופת החולים -שימי את בנך ואת צרכיו בראש מעיינך וכפי שנראה כך את עושה. כל הכבוד לך ולעוד רבים שמתמודדים עם המחלה...לך אני נתתי חיבוק שמח מכוון שלא כולם מצליחים להרפא מהמחלה הזאת! -רציתי לדעת אם לבנך עכשיו בתקופה זו שהוא בריא אם עדיין יש לו "פה ושם" סימפטומים של המחלה ...או שלא? -ציינת שהוא החל לדבר על דברים לא מקובלים ..כמו מה למשל ? -בשבושונית ציינה שבנה שומע קולות ותארה אותם כגמדים חסרי פנים...האם גם לבנך היה את סימפטום שמיעת הקולות ? ואם כן אשמח אם תשתפי אותי כיצד דמויותיו של בנך נראו וכ'... תודה רבה רבה סמסרה1 שאת משתפת אותי בנושא רגיש זה..!
אני ממש מודה לך על גילוי הלב!! רק מלקרוא את קמצוץ דברייך אני מבינה שתקופה זו עברוך הייתה כרוכה בכאב רב. אני מאודדדד שמחה ומאושרת לדעת שמצבו של בנך השתפר כפי שתארת ממש מקצה לקצה..ובנוגע לאי השתתפותם של קופת החולים -שימי את בנך ואת צרכיו בראש מעיינך וכפי שנראה כך את עושה. כל הכבוד לך ולעוד רבים שמתמודדים עם המחלה...לך אני נתתי חיבוק שמח מכוון שלא כולם מצליחים להרפא מהמחלה הזאת! -רציתי לדעת אם לבנך עכשיו בתקופה זו שהוא בריא אם עדיין יש לו "פה ושם" סימפטומים של המחלה ...או שלא? -ציינת שהוא החל לדבר על דברים לא מקובלים ..כמו מה למשל ? -בשבושונית ציינה שבנה שומע קולות ותארה אותם כגמדים חסרי פנים...האם גם לבנך היה את סימפטום שמיעת הקולות ? ואם כן אשמח אם תשתפי אותי כיצד דמויותיו של בנך נראו וכ'... תודה רבה רבה סמסרה1 שאת משתפת אותי בנושא רגיש זה..!
To Popo123
היי, לשאלתך, האם עדיין יש לו פה ושם סימפטומים של המחלה אז ככה, היות והוא מטופל, כל שבועיים או שלושה הוא מקבל זריקת ריספרידל קונסטה 25 מ"ג, והוא בסדר. לפני כמה חודשים אני עשיתי מעשה שטות ויכול היה להיגמר בטרגדייה עבורנו. אני חשבתי לתומי, שאני, שמכירה את הבן שלי טוב מכולם, חשבתי להתחיל על דעת עצמי לעשות מרווחים גדולים יותר בקבלת הזריקה. בהתחלה זה היה אחת לשלושה שבועות במקום אחת לשבועיים. אבל, יש לציין, שהפסיכיאטר הסכים לכך, בטענה שאכן המצב מצויין. אבל, אני לא הסתפקתי בכך, והתחלנו להגיע אחת לחודש תקופה די ארוכה ואחר כך העזתי בשיא טפשותי להגיע אחת לחודש וחצי. פשוט חשבתי שהוא בסדר ואפשר להיגמל מהזריקות ככה בהדרגה ואולי רק לקבל זריקה אחת לתקופה ארוכה. ו א ז פ ת א ו ם, אחרי תקופה נהדרת הבחנתי שתופעות מסויימות שהיו לפני כשלוש שנים חוזרות. והשיא היה בתחילת תקופת הבחינות באוניברסיטה. התקשרתי לפסיכיאטר וטסנו לשם לקבל זריקה אך אז כבר הפסיכיאטר נתן לו במינון גבוה יותר 37.5 מ"ג, והגענו כל שבועיים והוא קיבל כארבע או חמש זריקות במינון זה אחת לשבועיים ואז, תודה לאל, המציב התייחצב ונעשה טוב שוב. ואני הפנמתי, שכפי שיש חולה סכרת שעליו לחיות עם הזרקת אינסולין יום יום, וכמו שישנן כל מיני מחלות שאנשים חיים על תרופות אז הבן שלי יצטרך כל חייו כנראה לקבל הזריקות. אגב, כשחלה הנסיגה הנ"ל הוא לא היה מסוגל כלל להתכונן לבחינות והגיע לבחינות והגיש בשתי בחינות דפים ריקים. וכשהמצב החל להשתפר והוא חזר לעצמו אז הציונים נעו בין 85 ל- 95 . (כפי שהיה בסמסטר א', שאז גם היה 100 ). בקשר למה שהיה לפני כשלוש שנים, כנראה שהוא חשב שיש לו כוחות, ואחר כך הוא רצה להיות נזיר באיזה מנזר בניו יורק-כנראה הושפע מהספר אטלנטיס (משהו כזה) , ואחר כך לא הסכים שתהייה לו תעודת זהות כדי שהמוסדות והממשלות לא ימספרו אותו והוא רצה עולם ללא גבולות וטען שהפוליטיקאים עושים הבלגן בעולם...... ואני לא ממש זוכרת, מצטערת. אגב, יום לפני שהוא פנה אליי ברמיזה לבקשת עזרה וגם באותו ערב, אני הבחנתי שהוא מדבר עם מישהו, שהוא משאיר בקבוק מים פתוח עבור מישהו או מישהם, נדמה לי שאפילו הוא התחבא מאחורי הוילון כשהטלויזיה היתה פתוחה וניסה לגרש מישהו..... פופו123 , זה נשמע כל כך רחוק עכשו מאיתנו. כי עכשו הוא חי חיים רגילים כמו אדם בריא. טפו... טפו...טפו...
היי, לשאלתך, האם עדיין יש לו פה ושם סימפטומים של המחלה אז ככה, היות והוא מטופל, כל שבועיים או שלושה הוא מקבל זריקת ריספרידל קונסטה 25 מ"ג, והוא בסדר. לפני כמה חודשים אני עשיתי מעשה שטות ויכול היה להיגמר בטרגדייה עבורנו. אני חשבתי לתומי, שאני, שמכירה את הבן שלי טוב מכולם, חשבתי להתחיל על דעת עצמי לעשות מרווחים גדולים יותר בקבלת הזריקה. בהתחלה זה היה אחת לשלושה שבועות במקום אחת לשבועיים. אבל, יש לציין, שהפסיכיאטר הסכים לכך, בטענה שאכן המצב מצויין. אבל, אני לא הסתפקתי בכך, והתחלנו להגיע אחת לחודש תקופה די ארוכה ואחר כך העזתי בשיא טפשותי להגיע אחת לחודש וחצי. פשוט חשבתי שהוא בסדר ואפשר להיגמל מהזריקות ככה בהדרגה ואולי רק לקבל זריקה אחת לתקופה ארוכה. ו א ז פ ת א ו ם, אחרי תקופה נהדרת הבחנתי שתופעות מסויימות שהיו לפני כשלוש שנים חוזרות. והשיא היה בתחילת תקופת הבחינות באוניברסיטה. התקשרתי לפסיכיאטר וטסנו לשם לקבל זריקה אך אז כבר הפסיכיאטר נתן לו במינון גבוה יותר 37.5 מ"ג, והגענו כל שבועיים והוא קיבל כארבע או חמש זריקות במינון זה אחת לשבועיים ואז, תודה לאל, המציב התייחצב ונעשה טוב שוב. ואני הפנמתי, שכפי שיש חולה סכרת שעליו לחיות עם הזרקת אינסולין יום יום, וכמו שישנן כל מיני מחלות שאנשים חיים על תרופות אז הבן שלי יצטרך כל חייו כנראה לקבל הזריקות. אגב, כשחלה הנסיגה הנ"ל הוא לא היה מסוגל כלל להתכונן לבחינות והגיע לבחינות והגיש בשתי בחינות דפים ריקים. וכשהמצב החל להשתפר והוא חזר לעצמו אז הציונים נעו בין 85 ל- 95 . (כפי שהיה בסמסטר א', שאז גם היה 100 ). בקשר למה שהיה לפני כשלוש שנים, כנראה שהוא חשב שיש לו כוחות, ואחר כך הוא רצה להיות נזיר באיזה מנזר בניו יורק-כנראה הושפע מהספר אטלנטיס (משהו כזה) , ואחר כך לא הסכים שתהייה לו תעודת זהות כדי שהמוסדות והממשלות לא ימספרו אותו והוא רצה עולם ללא גבולות וטען שהפוליטיקאים עושים הבלגן בעולם...... ואני לא ממש זוכרת, מצטערת. אגב, יום לפני שהוא פנה אליי ברמיזה לבקשת עזרה וגם באותו ערב, אני הבחנתי שהוא מדבר עם מישהו, שהוא משאיר בקבוק מים פתוח עבור מישהו או מישהם, נדמה לי שאפילו הוא התחבא מאחורי הוילון כשהטלויזיה היתה פתוחה וניסה לגרש מישהו..... פופו123 , זה נשמע כל כך רחוק עכשו מאיתנו. כי עכשו הוא חי חיים רגילים כמו אדם בריא. טפו... טפו...טפו...
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.