סכסוך בין אחים - יותר אישי

סכסוך בין אחים - יותר אישי

אחד הדברים שהכי היה לי קשה להבין, זה מצב של אחים שלא מדברים זה עם זה ואף שונאים זה את זה (וכולנו שמענו סיפורים על סכסוכי אחים, כולל בפורום). עם זאת, מצאתי את עצמי במצב... אמנם מעודן יחסית אבל עדיין בעייתי: מדובר בבת דודה, לא באחות אבל בת דודה שגדלנו ביחד והיינו מאוד קרובות וכדי שתבינו במה מדובר, תמיד היה לי ברור שכאשר יגיע היום, היא תהיה המלווה שלי בחתונה, משהו שהיום כבר אין לי ספק שלא יקרה. למה? היו לנו ריבים בעבר, היא בחורה קצת בעייתית, טובה ביסודה אבל עקשנית ולא מתפשרת וביננו, היא לא הבחורה הכי אינטלגנטית בעבר וגם האינטלגנציה הרגשית שלה לוקה בחסר. כבר היו לנו כאמור ריבים וויכוחים שנבעו מהבעיות האלו אצלה, אבל תמיד הבלגתי. לפני כשנתיים היא עשתה משהו שגרם לי מאוד מאוד להיפגע, היא הוזהרה מראש שרצוי שתפעל אחרת כדי למנוע פגיעה בי אבל סירבה בטענה שאני סתם אנטי ומגזימה ושאין שום סיבה שאני אפגע וגם אם כן, לשנות דברים יגרום לפגיעה באנשים אחרים (מה שהתברר כשקר מוחלט לאחר מכן). היא גם הפעילה מניפולציות ואמרה כל מיני דברים שחלקם היו שקרים וחלקם היו מעוותים. מפה ולשם - התוצאה הייתה כמו שהזהרתי והיא לא רק שלא התנצלה, היא עוד באה אלי בטענות ולכלכה. אני בתגובה הפסקתי לדבר איתה. זמן קצת לאחר מכן היא טסה לחו"ל לתקופה ממושכת, לא באתי להיפרד ממנה ולא יצרתי איתה קשר בחו"ל. היא מצידה שלחה לי אימייל ביומולדת והתקשרה במיוחד לאמא שלי לשאול על דברים מסוימים שרצתה לקנות לי (באופן מפתיע, זה קשור לאותו דבר שנפגעתי ממנו). כשהיא חזרה נפגשנו באירוע משפחתי ובלחץ של ההורים שלי התנהגתי כאילו שכחתי ממה שהיה. אגב, היא לא הביאה לי שום מתנה מהטיול שלה, אפילו לא מזכרת סמלית. הקטע הוא שלא שכחתי ולא סלחתי, ועוד יותר צורם לי שהיא אפילו לא טרחה להתנצל. הקשר ביננו כבר לא יחזור להיות מה שהיה פעם וזה מוזר לי. היא מצד אחד מנסה מדי פעם ליצור שיחות, לדבר איתי על כל מיני דברים, ביומולדת קנתה לי מתנה שמאוד קלעה לטעם שלי (ואמרתי לה את זה), אבל מצד שני... למשל, היא אירגנה טיול של כמה ימים עם בן דוד אחר שלנו והזמינה את אח שלי. הבעתי נכונות להצטרף גם וכשדיברתי איתה קיבלתי את הרושם שלא מתאים לה שאני אצטרף, ובחרתי לוותר (מה גם שהיא הייתה יכולה להזמין אותי מלכתחילה, את אח שלי היא הזמינה לדעתי בעיקר בגלל שיש לו אוטו). אח שלי העביר לה את המסר בעדינות והיא טענה שזה ממש לא ככה, ואחרי זה דיברה על אפשרות לטיולים נוספים. ההרגשה שלי היא אותה הרגשה. אז מי שהצליח להבין משהו מהמגילה הזאת, אני לא יודעת איזה עצות אפשר לתת לי, אבל בכל זאת אני אשמח לשמוע...
 

Russet

New member
עד כמה קריטי לך להיות איתה בקשר טוב?

בכנות? אני האדם הכי פחות טוב לייעץ על קשרים, אני נוטה לשכוח לשמור על קשר ורוב המשפחה והחברים שלי יודעים את זה ולכן משתדלים לא להיעלב אלא להעמיד אותי במקומי. אם זה ממש חשוב לך ולא בא לך נתק ביניכן כי היא חשובה לך תארגני משהו ותזמיני אותה גם כן. אם היא לא חשובה או דורשת יותר מדי אנרגיות שאין לך תשמרי על קשר מנומס ומרוחק- משפחה לצערי לא בוחרים ואפילו אני מבינה שא"א בכוח להישאר חברים טובים. אני גרועה בימים אלה בלהסביר את עצמי אז אני אספר לך מה קורה בצד של אמא שלי- אנחנו די הרבה בני דודים באותו טווח גילאים, יצא שאמא שלי הייתה קשורה מאוד לחלק מהאחים שלה ובדיעבד יש לי בנדוד שכשגדלנו הוא היה כמו אחי הגדול ולא בצחוק בכלל. עם השאר הייתי פחות בקשר. בשנים האחרונות בקשר איתו התמוסס לגמרי, הבנתי שבניתי לעצמי תדמית מאוד יפה ונוצצת של אותו בנדוד והוא לא עומד בציפיות שלי, התרחקנו מאוד. במקביל התקרבתי לשני בני דודים שאני מאוד אוהבת, אחת הבינה שהתחלתי להתקרב ועשתה צעד יותר גדול ומשתפת אותי ואדרבה- כל הזמן מתקשרת להתייעץ, הפכתי לאחות הגדולה שלה וזו בחורה שחושבת שהיא תמיד צודקת ויודעת הכל, כרגע אני הגורו שלה. השני גדול ממני ב9 חודשים וממש כיף לי לדבר איתו, אני שמחה כרגע בשמחתו- הוא מתחתן אחריי וכיף לי מאוד שמצא לו כלה שווה. את אותו בנדוד שלא טרח לשמור על קשר גם כשאני ניסיתי אני רואה אחת ל... אמא שלו עשתה משהו שמאוד פגע בכל הדודים שלי וכמובן באמא שעדיין באבל ולכן לא טרחתי להגיע לחתונה שלו או לדבר איתו. לי באופן אישי אין אנרגיות להוציא על אדם שלא מכבד את המש' שלו ומתעלם ממני, לצערי הפסדתי אותו אבל כמו שציינתי- לא בחרתי בו כאח\בנדוד\ידיד, ככה זה היה פשוט, נולדתי למציאות הזו. ובחזרה אלייך- אם היא חשובה לך, תתאמצי, אין ברירה, אחרת בטוח שתפסידי אותה. אם לא- יש לך מספיק חברים אני מאמינה ומשפחה אוהבת וקרובה- זה אמור להספיק. בהצלחה =)
 
קשה לי לענות על זה

קשר טוב? זה לא שאנחנו בקשר "לא טוב", אני מדברת איתה אבל לא יותר מדי ולא כמו שהיינו קודם. האמת שחזרתי לדבר איתה מאותה סיבה שהחלקתי על דברים שעשתה לפני כן, וזה בגלל לחץ מצד אמא שלי. כבר היו פעמים שהיא עשתה דברים לא ענייניים ושכנעו אותי לוותר ואפילו לא להעיר לה בטענה שהיא תיעלב (וחס וחלילה שהיא תיעלב, שאני איעלב ואפגע זה זניח אבל היא...). זה מעצבן משהו שמצפים רק ממני להיות הבוגרת והמבינה בצד הזה, כשהיא בעצמה כבר לא ילדה קטנה (כרונולוגית לפחות) מה גם שהיא עושה דברים מאוד לא עניינים שחוזרים על עצמם ואני לא מבינה למה "אוסרים" עלי להעיר לה, אולי היא תיפגע פעם או פעמיים אבל זה יחסוך פגיעות נוספות בעתיד. אגב, מה שכתבת על הדודה שעשתה משהו פוגע שבגללו לא באת לחתונה של הבן שלה זה מתחבר אלי, בת דודה שלי כועסת מאוד על אחד הדודים שלנו ובגלל זה גם "מחרימה" את הילדים שלו באופן ממש לא ענייני, שלא לדבר על הלכלוכים שהיא שופכת ועל חוסר ההתחשבות גם בו וגם בילדים שלו שלא עשו לה שום רע. כמו שאומרים, משפחה לא בוחרים ובגלל זה למשפחה מקובל לסלוח על דברים שלחברים לא היינו בהכרח סולחים, אבל עדיין...
 

Russet

New member
כן- הציפיה מהגדולים יותר, מעצבן לאללה

שנים הרגשתי חרא כי אני הייתי צריכה לוותר לכולם. את יכולה להסביר לאמא שלך שהיא פגעה בך ואין לה טאקט לכן את רוצה להשאיר אותה רחוק ומתוק- קשר ידידותי ותו לא. אני מניחה שכואב לאמא שלך לראות אותך מתרחקת ממנה והיא לא כ"כ מבינה את המצב, זה בסדר, היא לא חייבת להבין ב100%. תסבירי לה שלא נוח לך עם הבתדודה ולצורך העניין אם היא לא תעשה גם צעד כדי לשמור על יחסים תקינים את לא יכולה לעשות הכל לבד- צריך שניים לטנגו. ת'כלס? אם זה היה קורה לי? הייתי עושה דברים, מספרת לכל העולם על נגיד המציאות החדשות שלי, על הלימודים שלי ובמפגשים מש' הייתי יושבת ומדברת על החדשות האחרונות בחייך עם קרובים אחרים ולא איתה- אם היא לא תבין שכדי לקבל אינפורמציה ולהיות חלק מחייך אז באסה לה. היא מפסידה אותך. *בקשר לבנדוד- אני לא מחרימה אותו ח"ו, הוא פשוט מאוד כבד ולא מגיע לכל מיני מפגשים משפחתיים אז אני לא טורחת ללכת לבקר אותו במיוחד או להרים אליו טל'. אני כן מחרימה את אמא שלו שמזמן כבר גרמה לדוד שלי להתנתק מהאחים שלו. זה אח של אמא שלי שהיה מאוד קרוב אליה ומאוד אוהב אותה, אני משתדלת להיות בסדר, לא מלכלכלת בשום פנים ואופן אבל גם לא נחמדה יתר על המידה.
 
לדעתי, הכעס שלך עליה הוא כעס מצטבר...

מאירוע לאירוע, מסיטואציה לסיטואציה. ואולי אם את באמת רוצה להכניס אותה לחייך ולהיות חלק מחייה- שווה לפתוח את הקלפים ולפתור את מה שהיה בעבר. האמת שהיא נשמעת אדם די אינטרסנטי ולא ממש נחמדה, אז אולי לא כדאי בכלל לבזבז את המאמצים עליה ולשמור על קשר מרוחק יותר.
 
זו בעיה

כאמור, אחרי שהיא עשתה משהו באמת לא ענייני שמאוד מאוד פגע בי, משהו שנבע מאגואיסטיות והיא לא בחלה בשקרים ומניפולציות לצד ההתנהגות האגואיסטית שלה, ולא רק שהיא לא התנצלה אלא היא באה אלי בטענות והמשיכה לשקר (היא ישבה חצי שעה עם אמא שלי ולכלכה עלי, עד שלא יכולתי יותר והתפרצתי אליה, והיא טענה אחר כך שהיא "רק באה לדבר ולפתור את הבעיה" ואני ישר התנפלתי עלי), אז אחרי זה לא נראה לי שקיימת בכלל אפשרות לפתוח את הקלפים ולפתור, אם מייד אחרי זה היא התנהגה ככה... והכי מעצבן שאני לא זוכה לתמיכה מהמשפחה וככל שהזמן עובר זה רק הולך ופוחת, מכירה את אלו שאומרים "זה היה ממזמן, מה את עדיין מחשבנת"? זה נורא מכעיס, מה גם שכאמור יש דברים שחוזרים על עצמם ואם לא מאפשרים לי להעיר לה ולהסביר לה שמה שהיא עושה מאוד לא לעניין, אני לא רואה יותר מדי תקווה לעתיד.
 

Russet

New member
תצאי בסדר!

אל 'תחשבני', תחייכי אליה, תשאלי מה שלומה במתק שפתיים ולכי לצד. תראי שהעסקים כרגיל, שהכל תקין אבל שאת פשוט בוחרת לא לשתף אותה ברמות אישיות כאלה ואחרות- אם את בוחרת ההיפך וזו זכותך, שבי איתה להסביר לה שהיא חשובה לך מאוד ושנפגעת ממנה זה הכל.
 
זה בערך מה שקורה

בחגים היינו בכמה ארוחות משותפות, אמא שלי כל פעם ביקשה ממני לפני שיצאנו שאני אהיה נחמדה אליה, וגם כשהיא באה אלי עם יציאות מפגרות שהיה ברור שנועדו "לפתח שיחה" הייתי סבלנית ועניתי לה בסבלנות ולא ירדתי עליה גם כשהיה מגיע לה. כשהיה את הקטע של הטיול, אח שלי אמר לה משהו על זה והיא כמובן הכחישה מכל וכל (טקטיקה מאוד מוכרת), אבל לא שינתה יותר מדי. ברמות אישיות אני כבר שנים לא משתפת אותה מכמה סיבות, בין היתר כי היא לא הכי חכמה ולא מבינה דברים וכבר קרה שאמרתי לה משהו והיא הפכה אותו בצורה מעוותת שגרמה אחר כך לסכסוכים עם אחרים, וגם היו פעמים שהיא בחרה לפרסם כל מיני דברים שאמרתי לה בצורה מאוד לא עניינית. קטע ישן אבל מאוד אופייני לה: כשהייתי בתיכון היא שאלה אם היה לי פעם חבר, סיפרתי לה על מישהי שיצאתי איתו ובאותה תקופה שדיברנו זה היה לא מעט זמן אחרי שזה נגמר. אחרי זה הסתבר שהיא סיפרה להורים שלה על "החבר שלי", כולל מידע מאוד לא רלוונטי, ובכל הזדמנות העלתה את הנושא הזה. נכון שהיא הייתה אז יותר צעירה, אבל כבר אז זה היה לא ענייני וזה נמשך ונמשך וקטעים דומים מתרחשים גם היום. גם אז אגב היא לא הבינה מה היא עשתה לא בסדר.
 

Russet

New member
זה כבר לצערי לא עניינך

הסיפור האחרון שהוספת מראה לדעתי עד כמה ההורים שלה לא באמת דאגו לחנך אותה להבין שמדי פעם צריך להיות יפה ושתוקה ויש מקרים בהם לא רק שהשתיקה יפה להם אלא שצריך אשכרה לסתום את הפה. נשמע שאת עושה בשכל ואני מעריכה אותך מאוד על הכוחות הנפשיים ועל הסייגים שהצבת לעצמך- לא להעמיד אותה במקום בצורה לא נעימה ולא ללכלך עליה בחזרהץ אישית אני מעריכה מאוד ומכבדת אנשים שאומרים מה דעתם ומעיזים- אבל לא אנשים טיפשים שלא מבחינים בין ביקורת ראויה לביקורת קטלנית ומיותרת להחריד וכמובן לא סובלת אנשים שמשתפים את כל הסביבה שלהם במעשיי. קשה נפשית להיפרד מאדם שעדיין חי ונמצא בסביבה קרובה אבל אין ברירה- לו כולם היו בראש שלנו ומביני עניין היה מאוד משעמם בעולם.
 
כשהייתן ילדות/נערות הייתן חברות. עכשיו בגרתן

וטבעי שכל אחת מכן התפתחה לכוון אחר. אנחנו משתנים בלי להרגיש. השנים, הלימודים, הנסיון, הנסיבות. משנים אותנו. מי שהיה חבר ילדות לא בהכרח ישאר חבר בבגרות גם אם הוא בן משפחה. תביני שכמו שאת לא אותה נערה/בחורה מלפני כמה שנים כך גם היא. לכן, אין לך מה לסחוב כעס משנים. תשכחי ממה שהיה תמשיכי הלאה ותחפשי לך חברות חדשות.
 
לא מדובר במשהו מלפני כמה שנים

מדובר על התקופה האחרונה, ומדובר באירוע אחד משמעותי שדפק את הכל, אחרי שויתרתי והחלקתי כמה דברים בגלל הקשר המיוחד שהיה ביננו. אני ממש לא חושבת שיש קשר לזה שבגרנו (מה גם שהיא עצמה לא ממש התבגרה...). ולגבי "תחפשי לך חברות חדשות", כל הקטע זה שהיא לא סתם חברה אלא משפחה, אם זו הייתה חברה הייתי ממזמן מנתקת איתה מגע לחלוטין אבל עם משפחה, ככה אני מאמינה, צריך לעשות יותר מאמצים.
 
מרציפן מאחלת לך הצלחה באיחוי הקרע.

קשר משפחתי צריך להיות ברצון שני הצדדים, כמו חברות לא משפחתית.
 
יש בזה משהו

אבל לא הייתי אומרת שהיא לא מעוניינת בקשר, הבעיה העיקרית איתה זה שהיא פשוט לא מודעת לכך שהיא לא מתנהגת כראוי, יש אנשים כאלו.
 

די נו

New member
כמי שהיה במצב דומה, אני יכול להגיד לך

שזו לחלוטין בחירה שלך איך להגיב למה שקורה. כתבת כמה דברים שקפצו לי לעין: "לא הביאה לי מתנה מהטיול שלה, אפילו לא מזכרת..." "לא שכחתי ולא סלחתי...", "היא לא טרחה להתנצל", ועוד. אם את מרגישה רע עם המצב, תשאלי את עצמך איך תרגישי יותר טוב: האם לקבל אותה כמו שהיא, ולשנות את התגובות שלך - ללא קשר לאיך שהיא מתנהגת? או שמא את מעדיפה להרגיש לפי איך שהיא מתנהגת כלפיך, ואם היא מתנהגת בצורה מסוימת, את בוחרת להפגע ולהרגיש רע מכך. שתי הדרכים הן "בסדר", אבל לדעתי הדרך השניה תגרום לך לצבור עוד ועוד כעסים, דבר שבהחלט יתן את אותותיו גם בדברים אחרים בחיים שלך. אם נחזור למה שכתבתי בהתחלה, אז כתבת לגבי המתנה מהטיול שזה הפריע לך. למה? "היא לא טרחה להתנצל" - אז מה? האם את דיברת איתה? ניסית לפייס? להמשיך הלאה? בקיצור - מה שאני מנסה להגיד פה, זה שיש שתי דרכים. הדרך האחת היא להמשיך ולשמור על רגשות שליליים כלפיה, ללבות את להבת ה"היא לא בסדר כלפיי ולכן אני מרגישה ככה", או להחליט לעשות סוויץ' בראש ולשנות את העניינים. הכל בידיים שלך, זה לא תלוי בה. שיהיה בהצלחה, ושתהיי שלמה עם ההחלטה שלך.
 
נראה לי שעשית פה סלט

ולא הכי הבנת במה מדובר. בקשר למתנה מהטיול - לא הבנתי מה הבעיה בהגדרת הטיול כ"שלה", הטיול באמת היה שלה, היא טיילה בעולם, מה לא בסדר בזה? היא קנתה מתנות לקרובים האחרים, בזמן שהיא טיילה גם אחותי וגם אני חגגנו יומולדת, לאחותי היא שלחה מתנה בדואר (מתנה מאוד לא הולמת וחסרת טאקט דרך אגב, אחותי העירה לה על זה) ולי היא הסתפקה במייל שהשבתי עליו, למרות שעד אז לא דיברתי איתה. היא חזרה כאמור עם מתנות ומזכרות למשפחה ולחברים ולי לא הביאה כלום. היא שאלה את אמא שלי ואחר כך גם אותי במייל אם להביא לי מוצרי מזון מסוימים שניתן להשיג רק במדינה שהייתה בה, העדפתי לוותר כי מדובר במוצרים ממש יקרים וגם לא סמכתי עליה שתקנה את המוצרים הנכונים ובקיצור, ידעתי שזה פתח לבלאגן שיכול לכלול בזבוז סכומי כסף גדולים שאין לי (הרי היא לא התכוונה לקנות לי את המוצרים על חשבונה אלא רק לשמש בלדרית). גם אם היא הייתה מביאה לי את המוצרים האלו, לא נראה לי שאפשר להחשיב את זה כמתנה כאמור, והעובדה שהיא לא כללה אותי במקבלי המתנות ואפילו סתם שוקולד לא הביאה לי אומרת משהו לדעתי. בקשר להתנצלות, אם היית קורא את הודעתי בעיון היית רואה שהבהירו לה טרם האירוע שאני צפויה להיפגע והיא המשיכה להתעקש, וגם אחרי האירוע היא עדיין באה בהאשמות ולא חשבה לשניה להתנצל. אתה מציג את זה כאילו היא לא מודעת לכך שנפגעתי והמציאות היא שהיא מאוד מודעת וגם הוסבר לה מספר פעמים למה ולמה היא הייתה לא בסדר, בהתחלה היא לא הבינה בעיקר כי היא לא בחורה חכמה וכי האינטלגנציה הרגשית שלה לוקה בחסר (זה התבטא בעוד תחומים, כמו למשל במתנה שקנתה לאחותי שהוזכרה לעיל), אבל הנקודה היא שהובהר לה שהיא עשתה לי עוול ופגעה בי. אני לא רואה שום סיבה שאני אנסה לפייס, נעשה לי עוול אז למה שאני אפייס? היא גם המשיכה עם השקרים לאחר מכן, אחרי חצי שעה ששמעתי אותה מלכלכת עלי צעקתי עליה והיא טענה שאיך שהיא הגיעה "במטרה לפתור את הבעיה" אני ישר התנפלתי עליה, כאילו היא לא הייתה שם כל הזמן הזה שלכלכה עלי. וזה מאוד תלוי בה, כי כל הקטע זה שמדובר בדפוס אצלה, אם היא לא תבין שהיא לא בסדר היא תמשיך להתנהג באותו אופן ואני אפגע שוב ושוב (זו לא הייתה הפעם הראשונה שנפגעתי ממנה כפי שציינתי, זה פשוט היה מקרה חזק יותר מקודמיו). חזרתי לדבר איתה אבל לא יותר מדי, זה בעיקר קטע של נימוס וכי אמא שלי לוחצת, לפעמים היא אומרת כאלו שטויות מפגרות שאני משתגעת אבל לא אומרת לה כלום. מקווה שקראת את כל המגילה והבנת.
 

די נו

New member
יפה, הוכחת שצדקתי...

עד הפסקה האחרונה חשבתי שטעיתי. אבל: "זה מאוד תלוי בה, כי כל הקטע זה שמדובר בדפוס אצלה, אם היא לא תבין שהיא לא בסדר היא תמשיך להתנהג באותו אופן ואני אפגע שוב ושוב" מוכיח שאת בתפיסה שזו "אשמתה" ושהיא "צריכה" להפסיק להתנהג ככה כדי שאת תרגישי יותר טוב. זו בדיוק הנקודה שניסיתי להעביר, את יכולה לבחור להפגע או לא. אם תמשיכי לסחוב את זה איתך, זה ימשיך להקשות עלייך. בהצלחה.
 
עונה לך קצת באיחור

נתעלם מהעבודה שלא ענית על מה ששאלתי וננסה לענות לך: ברור שזו אשמתה, ואנשים כמוך שטוענים שזו הבחירה של אנשים אם להיעלב או לא מצחיקה אותי - אתה היית מסוגל לבלות הרבה שעות עם מישהו שכל הזמן פוגע בך? הרי זו בחירה שלך אם להיעלב או לא והוא לא ישתנה, וזו אשמתך שאתה נעלב מזה שהוא צוחק כל הזמן על צבע השיער שלך למשל. רוב האנשים יעדיפו להימנע ממצב כזה ואפילו שזו "בחירה שלהם", הם יעדיפו להתרחק מאדם כזה כל עוד הוא מתנהג ככה. במקרה הזה אין ספק שמדובר במישהי בעייתית וזה לא שאני רגישה מדי, היא באמת עושה דברים שפוגעים! ולא רק בי. אני אתן דוגמה נוספת: להורים שלי יש כמה עצי פרי. יום אחד הגברת מופיעה עם שקית גדולה, מספרת שיש לה חברה חדשה שמאוד אוהבת פומלות והיא ישר אמרה לה שלא תקנה כי לנו יש עץ. כל שבוע היא הגיעה וקטפה כמויות עצומות בשביל החברה שלה ומהר מאוד נוצר מצב שלהורים שלי לא נשארו פומלות לעצמם (וגם הם מאוד אוהבים פומלות). האם גם כאן ההורים שלי אשמים בכך שהעירו לה שזה לא מתאים? הרי הם בחרו להתעצבן מכך שלמרות שיש להם עץ שלם הם מצאו את עצמם בלי פומלות, אולי בכלל הם היו צריכים לשתוק וללכת לקנות לעצמם ובדרך גם לקנות עוד כמה בשביל החברה של בת דודה שלי?
 

די נו

New member
זה קצת מפספס את הכוונה שלי

הרעיון הוא לבחור אם להעלב או לא, ולא לבחור אם להשאר לידה או לא. מבחינתי - תנתקי איתה את הקשר, אבל כל עוד את סוחבת איתך מטענים רגשיים ממנה, את בעצם מזיקה לעצמך. את נעלבת? תדעי שזו בחירה שלך. קחי אחריות על החיים שלך ועל מה שאת עושה איתם. אל תבזבזי אותם בהרגשה נעלבת וחסרת אונים. אל תתני לה את הכוח עליך.
 
ואתה פספסת את כל הקטע בענק

אם הייתה לי האפשרות, הייתי מנתקת איתה את הקשר ממזמן, אבל היות שזו לא חברה אלא בת דודה שהיא חלק מהמשפחה, האפשרות לא קיימת עבורי! אנחנו עדיין נתראה באירועים משפחתיים ואני עדיין בקשר טוב עם ההורים שלה והאחים שלה וזה לא כזה פשוט.
 

די נו

New member
"האפשרות לא קיימת עבורי" זה משפט יפה.

האפשרות קיימת, נקודה. אם את מאפשרת את זה או לא, זה כבר עניין אחר. אני רואה שאני לא מצליח להעביר את המסר. לא משנה. מאחל לך בהצלחה בכל מקרה.
 
למעלה