הנדלניסט מהבקעה
New member
סכסוך בין שותפים לקרקע עליו בנוי דו משפחתי ללא פרצלציה.
רקע :
לשותפים במקרקעין ויכוח לגבי חלוקת הזכויות במקרקעין ואיך יחולקו זכויות הבניה של כל יחידת דיור, כך הסכסוך נמשך שנים רבות, עד להכרעה סופית שניתנה בתיק הנדון.
תיק אזרחי 989/02 - בית המשפט המחוזי חיפה, 6 ינואר 2008.
בפני השופטת שושנה שטמר.
התובעים : 1. אילנה ויינברג, 2. יצחק ויינברג
הנתבע : יואל תבור.
ה ח ל ט ה
1. ביום 12/12/04 נתתי תוקף של פסק דין להסכם פשרה בין הצדדים. למעשה הגיעו הצדדים להסכם הפשרה עוד ב-9/3/98, ואף ניתן לו תוקף של פסק דין על ידי השופט (בדי') דר' ביין בת"א 10253/97. בפסק דיני מיום 12/12/04 דחיתי את בקשת המבקשים כאן (להלן - "הזוג וינברג") לבטל את הסכם הפשרה ובעקבותיו את פסק הדין של השופט, דר' ביין.
עתה טוענים הזוג וינברג, כי המשיב (להלן - "תבור") ביזה את בית המשפט, שכן הוא לא עומד בתנאי הפשרה.
2. בקליפת האגוז, הרקע למחלוקת שנמשכת שנים רבות בין הצדדים ואין הם משכילים ליישבה על מנת למקסם את הניתן לבנות על מגרש שהם מחזיקים במשותף, היה כדלקמן:
הצדדים הם בעלים משותפים של זכויות החכירה במגרש הרשום כחלקה 13 בגוש 11392 בקריית טבעון. שטח המגרש 2,134 מ"ר. בנויים עליו ביתם של הזוג וינברג וביתו של תבור. שני הבתים רשומים כבית משותף אחד. לא נרשם תקנון מוסכם ולפיכך חל התקנון המצוי על פי חוק המקרקעין, התשכ"ט-1969. החלקה כוללת שתי יחידות משנה. האחת הרשומה בלשכת רישום המקרקעין על שמם של הזוג וינברג וכחלקה 13/1, היא בגודל 56.28 מ"ר. צמודים לה 56/96 חלקים ברכוש המשותף. השניה, חלקה 13/2 רשומה על שמו של תבור, היא בשטח של 40.21 מ"ר וצמודים אליה 40/96 חלקים ברכוש המשותף. יתרת החלקה, למעט שטח הבתים, הוא שטח משותף של 53 מ"ר. כל אחד מהצדדים מבקש לבנות לעצמו בית נוסף על המגרש, ומכאן המחלוקת ביניהם.
הסכם הפשרה כלל הסכם בכתב וצורף לו, כחלק בלתי נפרד ממנו, גם תשריט, המראה כיצד יחולק המגרש לשני מגרשים, כך שכל אחד יישאר עם ביתו הבנוי ויוכל לבנות בית נוסף בחלק האחורי של המגרש.
3. הזוג וינברג טוענים, כי פנו במרץ 2006 אל המועצה המקומית בטבעון עם הסכם הפשרה ועם התשריט וביקשו לקבל היתר בניה על המגרש. לטענתם, ביקשה הועדה המקומית תשריט עדכני חדש, והם אכן פעלו כך. תבור סרב לחתום על התשריט החדש. בכך, לטענתם, הפר תבור את הסכם הפשרה ויש, על כן, לחייבו בקנס או במאסר באם לא יחתום על התשריט העדכני על מנת שיוכלו לבנות בהתאם לקריטריונים שהציב הסכם הפשרה.
4. אוסיף, כי הזוג וינברג הופנו על ידי הועדה המקומית, שסרבה לאשר את התשריט העדכני, לועדת הערר, כיוון שסברה שאין הוא עולה בקנה אחד עם הסכם הפשרה ולפיכך פוגע בזכויותיו הקנייניות של המשיב.
ועדת הערר קבעה בהחלטתה מיום 15/2/07, שהתשריט החדש אינו פוגע בהסכם הפשרה ושיש לאשר את תכנית הפיצול על פיו. ההתנגדות של תבור נדחתה, הדיון בבקשה הוחזר לועדה המקומית, וזו עיכבה את מתן ההיתר על מנת שתבור יוכל לפעול בהליך משפטי. תבור אכן פנה בהליך של עמ"ן 433/07.
בינתיים פנו הזוג וינברג בבקשה שלפני.
5. תבור טען, שכמנהגם של הזוג וינברג, אשר חזרו ופנו לבית המשפט בבקשות סרק, שמטרתן היתה לשנות את הפשרה ואת התשריט על פיו, כך פעלו גם בבקשתם זו. תבור פירט שמונה עניינים שונים, שבהם שינו הזוג וינברג בתשריט העדכני את הסכם הפשרה ואת התשריט המצורף לו.
6. בחנתי את טענות הצדדים ואת שני התשריטים ואת הסכם הפשרה. שוכנעתי, כי הדין עם תבור, וכי התשריט העדכני, איננו בהתאם להסכם הפשרה ולתשריט שהווה חלק בלתי נפרד ממנו. די בכך ששוכנעתי, שעל פי הסכם הפשרה אין המבקשים מקבלים חלק מקומה ראשונה, בשטח המיועד לתבור, כפי שביקשו על פי התשריט העדכני. כתוב בהסכם הפשרה (סעיף ד') כי בקומת הקרקע בלבד יקבלו הזוג וינברג 2 מטרים לרוחב, וקומת הקרקע הוגדרה מפורשות כ"קומת החניה". מכאן שאין להסכים לכך, שהזוג וינברג יקבל את אותו השטח גם בקומה הראשונה, המתוכננת להבנות.
שוכנעתי, אם כן, שאין התשריט העדכני עולה בקנה אחד עם הסכם הפשרה.
7. לפיכך דין הבקשה להדחות.
אעיר, שהצדדים, באוחזם זה בגרונו של זה מבלי יכולת להנתק, גורמים לעצמם הפסדים על גבי הפסדים. יש להצר על כך, שהצדדים אינם משכילים להגיע להסכמה, לפיה ימונה אדם אמין על שניהם, מודד מוסמך או אדריכל, אשר ימונה כבורר שהכרעתו סופית ושישרטט להם את החלוקה לפי הסכם הפשרה, כך שהתוכנית תמלא אחר דרישת הרשויות המתכננות לצורך קבלת היתר בניה וחלוקת המקרקעין ביניהם או רישמום כבית משותף, וזאת על מנת ליישב סוף סוף את המחלוקת הנמשכת לאורך שנים רבות ביניהם.
8. אני מחייבת את המבקשים, הזוג וינברג, בהוצאות הבקשה ושכ"ט עורך דינו של המשיב, בסכום של 4,000 ש"ח + מע"מ. סכום זה יישא ריבית חוקית והפרשי הצמדה החל מהיום.
המזכירות תמציא עותק מהחלטה זו לב"כ הצדדים.
ניתנה היום כ"ח בטבת, תשס"ח (6 בינואר 2008) בהעדר הצדדים.
====================================================
קדמה להחלטה זו הליכים מוקדמים הנוגעים להסכם פשרה שנחתם בין הצדדים וגם שם התובעים הפסידו בתביעתם .
ראו הפניה לפסה"ד שבנדון - http://www.lawyer-lawyer.co.il/lawyers124469.html
רקע :
לשותפים במקרקעין ויכוח לגבי חלוקת הזכויות במקרקעין ואיך יחולקו זכויות הבניה של כל יחידת דיור, כך הסכסוך נמשך שנים רבות, עד להכרעה סופית שניתנה בתיק הנדון.
תיק אזרחי 989/02 - בית המשפט המחוזי חיפה, 6 ינואר 2008.
בפני השופטת שושנה שטמר.
התובעים : 1. אילנה ויינברג, 2. יצחק ויינברג
הנתבע : יואל תבור.
ה ח ל ט ה
1. ביום 12/12/04 נתתי תוקף של פסק דין להסכם פשרה בין הצדדים. למעשה הגיעו הצדדים להסכם הפשרה עוד ב-9/3/98, ואף ניתן לו תוקף של פסק דין על ידי השופט (בדי') דר' ביין בת"א 10253/97. בפסק דיני מיום 12/12/04 דחיתי את בקשת המבקשים כאן (להלן - "הזוג וינברג") לבטל את הסכם הפשרה ובעקבותיו את פסק הדין של השופט, דר' ביין.
עתה טוענים הזוג וינברג, כי המשיב (להלן - "תבור") ביזה את בית המשפט, שכן הוא לא עומד בתנאי הפשרה.
2. בקליפת האגוז, הרקע למחלוקת שנמשכת שנים רבות בין הצדדים ואין הם משכילים ליישבה על מנת למקסם את הניתן לבנות על מגרש שהם מחזיקים במשותף, היה כדלקמן:
הצדדים הם בעלים משותפים של זכויות החכירה במגרש הרשום כחלקה 13 בגוש 11392 בקריית טבעון. שטח המגרש 2,134 מ"ר. בנויים עליו ביתם של הזוג וינברג וביתו של תבור. שני הבתים רשומים כבית משותף אחד. לא נרשם תקנון מוסכם ולפיכך חל התקנון המצוי על פי חוק המקרקעין, התשכ"ט-1969. החלקה כוללת שתי יחידות משנה. האחת הרשומה בלשכת רישום המקרקעין על שמם של הזוג וינברג וכחלקה 13/1, היא בגודל 56.28 מ"ר. צמודים לה 56/96 חלקים ברכוש המשותף. השניה, חלקה 13/2 רשומה על שמו של תבור, היא בשטח של 40.21 מ"ר וצמודים אליה 40/96 חלקים ברכוש המשותף. יתרת החלקה, למעט שטח הבתים, הוא שטח משותף של 53 מ"ר. כל אחד מהצדדים מבקש לבנות לעצמו בית נוסף על המגרש, ומכאן המחלוקת ביניהם.
הסכם הפשרה כלל הסכם בכתב וצורף לו, כחלק בלתי נפרד ממנו, גם תשריט, המראה כיצד יחולק המגרש לשני מגרשים, כך שכל אחד יישאר עם ביתו הבנוי ויוכל לבנות בית נוסף בחלק האחורי של המגרש.
3. הזוג וינברג טוענים, כי פנו במרץ 2006 אל המועצה המקומית בטבעון עם הסכם הפשרה ועם התשריט וביקשו לקבל היתר בניה על המגרש. לטענתם, ביקשה הועדה המקומית תשריט עדכני חדש, והם אכן פעלו כך. תבור סרב לחתום על התשריט החדש. בכך, לטענתם, הפר תבור את הסכם הפשרה ויש, על כן, לחייבו בקנס או במאסר באם לא יחתום על התשריט העדכני על מנת שיוכלו לבנות בהתאם לקריטריונים שהציב הסכם הפשרה.
4. אוסיף, כי הזוג וינברג הופנו על ידי הועדה המקומית, שסרבה לאשר את התשריט העדכני, לועדת הערר, כיוון שסברה שאין הוא עולה בקנה אחד עם הסכם הפשרה ולפיכך פוגע בזכויותיו הקנייניות של המשיב.
ועדת הערר קבעה בהחלטתה מיום 15/2/07, שהתשריט החדש אינו פוגע בהסכם הפשרה ושיש לאשר את תכנית הפיצול על פיו. ההתנגדות של תבור נדחתה, הדיון בבקשה הוחזר לועדה המקומית, וזו עיכבה את מתן ההיתר על מנת שתבור יוכל לפעול בהליך משפטי. תבור אכן פנה בהליך של עמ"ן 433/07.
בינתיים פנו הזוג וינברג בבקשה שלפני.
5. תבור טען, שכמנהגם של הזוג וינברג, אשר חזרו ופנו לבית המשפט בבקשות סרק, שמטרתן היתה לשנות את הפשרה ואת התשריט על פיו, כך פעלו גם בבקשתם זו. תבור פירט שמונה עניינים שונים, שבהם שינו הזוג וינברג בתשריט העדכני את הסכם הפשרה ואת התשריט המצורף לו.
6. בחנתי את טענות הצדדים ואת שני התשריטים ואת הסכם הפשרה. שוכנעתי, כי הדין עם תבור, וכי התשריט העדכני, איננו בהתאם להסכם הפשרה ולתשריט שהווה חלק בלתי נפרד ממנו. די בכך ששוכנעתי, שעל פי הסכם הפשרה אין המבקשים מקבלים חלק מקומה ראשונה, בשטח המיועד לתבור, כפי שביקשו על פי התשריט העדכני. כתוב בהסכם הפשרה (סעיף ד') כי בקומת הקרקע בלבד יקבלו הזוג וינברג 2 מטרים לרוחב, וקומת הקרקע הוגדרה מפורשות כ"קומת החניה". מכאן שאין להסכים לכך, שהזוג וינברג יקבל את אותו השטח גם בקומה הראשונה, המתוכננת להבנות.
שוכנעתי, אם כן, שאין התשריט העדכני עולה בקנה אחד עם הסכם הפשרה.
7. לפיכך דין הבקשה להדחות.
אעיר, שהצדדים, באוחזם זה בגרונו של זה מבלי יכולת להנתק, גורמים לעצמם הפסדים על גבי הפסדים. יש להצר על כך, שהצדדים אינם משכילים להגיע להסכמה, לפיה ימונה אדם אמין על שניהם, מודד מוסמך או אדריכל, אשר ימונה כבורר שהכרעתו סופית ושישרטט להם את החלוקה לפי הסכם הפשרה, כך שהתוכנית תמלא אחר דרישת הרשויות המתכננות לצורך קבלת היתר בניה וחלוקת המקרקעין ביניהם או רישמום כבית משותף, וזאת על מנת ליישב סוף סוף את המחלוקת הנמשכת לאורך שנים רבות ביניהם.
8. אני מחייבת את המבקשים, הזוג וינברג, בהוצאות הבקשה ושכ"ט עורך דינו של המשיב, בסכום של 4,000 ש"ח + מע"מ. סכום זה יישא ריבית חוקית והפרשי הצמדה החל מהיום.
המזכירות תמציא עותק מהחלטה זו לב"כ הצדדים.
ניתנה היום כ"ח בטבת, תשס"ח (6 בינואר 2008) בהעדר הצדדים.
====================================================
ראו הפניה לפסה"ד שבנדון - http://www.lawyer-lawyer.co.il/lawyers124469.html