סלט ויינרוט
זה עתה סיימתי להאזין לקטע אודיו המופיע באתר לייבוביץ - קטע הרצאה שנשא ד"ר יעקב ווינרוט, בו ביקר פן אחד ב"הגותו" של ליבוביץ (הרצאה שנשא במרכז יהדות ע"ש צימבליסטה באוניברסיטת ת"א, 2001, על פי הכתוב באתר). משך ההרצאה הוא כשעה ועשרים דקות.
ועתה בקצרה לתורף ביקורתו, שעסקה בענייני דת ומוסר. ווינרוט הציג בתמצית את דעתו של לייבוביץ כי קיימת דיכוטמיה בין דת ומוסר (שבפורום זה איני צריך לבארה), והבהיר בתחילה כי בתום הרצאה הוא "יוכיח" כי דיכטומיה זו מופרכת ביסודה, מכל פינה ופינות "התורה"!.
תמצית טענתו (שלוותה בציטוטים, נרחבים מדיי לטעמי, של ר' יצחק עראמה "בעל העקדה, ומזעיר ממו"נ) כזאת: היות וליבוביץ טוען כי הקטיגוריה המוסרית רואה באדם עצמו את הערך העליון (שגיאה פטאלית כידוע, קטיגוריה מוסרית אינו עוסקת באדם עצמו, אלא ב-"אדם"! היינו זולתו), נמצא מתנגשת היא באמונה הדתית, הרואה באלוהים את הערך היחיד הראוי לעובדו. מכיוון שהמצוות עצמן הן הדרך היחידה לעובדו יתברך, ואנחנו הרי יודעים כי חז"ל עקרו את מצוות התורה לצורכי שעה, נמצאת ההלכה והמצוות ידי אדם המה, וכיצד ליבוביץ אומר שיש לשמור מצוות שהן מעשה ידי אדם. נמצא אם כן, "הגותו" של ליבוביץ, מפריכה את כל יהדות ההלכה.
אני מודה, שברגע הראשון חשבתי שמדובר בהלצה. אך עם המשכות הדקות, והרצינות התהומית, בהדגשי ניואנסים וטונציה סמכותית שנתלוו להמשך ההרצאה, הבנתי שהאיש אכן חושב שטענתו המגוחכת טענה. אני גם חייב לציין, ולא אכחד, כי נדמה לי, וכאן אני נזהר מלחשוד בכשרים, שהוא כלל לא מכיר, ואני לא מדבר על הבנה בכלל, אלא ממש לא מכיר את כתביו של לייבוביץ (וירא אני מלומר גם כתבי אחרים שהוא ציטט).
לא הבין וינרוט שאין חז"ל מתקנים הוראות שעה, ואף מבטלים מצוות מדאורייתא, בשביל האדם, אלא כדי לשמר את התורה, היינו את האמונה בו ית'. לא הבין ויינרוט שהכוונה היא המבכרת את האקטוס והיא זו שנותנת לו את משמעותו.
ביני וביני, כקונטרה וכעימות ל"דעת ליבוביץ" מזכיר ווינרוט (ארוכות מאוד) בנושא זה את ר' יצחק עראמה שמוכיח שיש לחז"ל כוח לעקור מצוות מן התורה (אם זו לא בדיחה אקדמית, איני יודע אקדמיה ובדיחה מה הם) כאילו אין גמרא בעולם, צריך את ר' יצחק עראמה בשביל זה. הוא גם מזכיר את ההקדמה של קצות החושן המסבירה כיצד הם יכלו לעשות (את אותה הקדמה שליבוביץ כה הרבה לצטט), הוא מנסה להוכיח מדיני ממונות (משפטן או לא?) שבהן ניתנת אוטנומיה לדיין לשפוט, ולא מבין שכל דיני ממונות הם סובסטנציאליים טהורים, היינו קטיגוריה חזל"לית מובהקת, שנועדה לצורך קיום חיים בצוותא, ורוב כללי דיני הממונות אין מקורם לא בתורה כלל, ואינם נדרשים לה (לא כציווי, ולא כהמלצה). ומה שבעיניי נראה האבסורד בהתגלמותו הוא המצאת מחלוקת בין ר' יצחק עראמה לרמב"ם בעניין אם יש לחז"ל תוקף לעקור מצוות (!?) המחלוקת ביניהם שקיימת או לא קשורה לנושא אחר לחלוטין והוא עמדת הרמב"ם האם מצוות התורה הן האידיאל הממצע, היינו, האם דיני התורה הם השלמות, או לפנים משורת הדין הוא השלמות - שהרמב"ם סבור שהדין הוא הנכון, ולפנים משורת הדין הוא הגורם המרחיק מהיות האדם השלם מגיע אל תכלית הכרה, ואין לזה קשר כלל האם לחז"ל (היינו בני אדם) יש אפשרות לחוקק חוק חדש, או לבטל את קודמו. ובטח ובטח אין לזה קשר כלל לעניין המוסר האתאיסטי שנועד לצורך האדם ועבורו, לא יקרבו זה אל זה כל הלילה.
ואני שואל עתה, כיצד הבל (סמכותי) של 80 דקות תמימות מופיעות כביקורת לגיטימית באתר לייבוביץ. החסרים כאלו שביקרו את הגותו בטעם? רק בפורום זה אני יכול לספור חמישה, לפחות, שיש באמתחתם ביקורת בעלת בשר אנגוס על ליבוביץ. הם לפחות מכירים את כתביו. האם הזר הקרב לשמע זה, לא יכשל בהבנת ליבוביץ? תמהני!
זה עתה סיימתי להאזין לקטע אודיו המופיע באתר לייבוביץ - קטע הרצאה שנשא ד"ר יעקב ווינרוט, בו ביקר פן אחד ב"הגותו" של ליבוביץ (הרצאה שנשא במרכז יהדות ע"ש צימבליסטה באוניברסיטת ת"א, 2001, על פי הכתוב באתר). משך ההרצאה הוא כשעה ועשרים דקות.
ועתה בקצרה לתורף ביקורתו, שעסקה בענייני דת ומוסר. ווינרוט הציג בתמצית את דעתו של לייבוביץ כי קיימת דיכוטמיה בין דת ומוסר (שבפורום זה איני צריך לבארה), והבהיר בתחילה כי בתום הרצאה הוא "יוכיח" כי דיכטומיה זו מופרכת ביסודה, מכל פינה ופינות "התורה"!.
תמצית טענתו (שלוותה בציטוטים, נרחבים מדיי לטעמי, של ר' יצחק עראמה "בעל העקדה, ומזעיר ממו"נ) כזאת: היות וליבוביץ טוען כי הקטיגוריה המוסרית רואה באדם עצמו את הערך העליון (שגיאה פטאלית כידוע, קטיגוריה מוסרית אינו עוסקת באדם עצמו, אלא ב-"אדם"! היינו זולתו), נמצא מתנגשת היא באמונה הדתית, הרואה באלוהים את הערך היחיד הראוי לעובדו. מכיוון שהמצוות עצמן הן הדרך היחידה לעובדו יתברך, ואנחנו הרי יודעים כי חז"ל עקרו את מצוות התורה לצורכי שעה, נמצאת ההלכה והמצוות ידי אדם המה, וכיצד ליבוביץ אומר שיש לשמור מצוות שהן מעשה ידי אדם. נמצא אם כן, "הגותו" של ליבוביץ, מפריכה את כל יהדות ההלכה.
אני מודה, שברגע הראשון חשבתי שמדובר בהלצה. אך עם המשכות הדקות, והרצינות התהומית, בהדגשי ניואנסים וטונציה סמכותית שנתלוו להמשך ההרצאה, הבנתי שהאיש אכן חושב שטענתו המגוחכת טענה. אני גם חייב לציין, ולא אכחד, כי נדמה לי, וכאן אני נזהר מלחשוד בכשרים, שהוא כלל לא מכיר, ואני לא מדבר על הבנה בכלל, אלא ממש לא מכיר את כתביו של לייבוביץ (וירא אני מלומר גם כתבי אחרים שהוא ציטט).
לא הבין וינרוט שאין חז"ל מתקנים הוראות שעה, ואף מבטלים מצוות מדאורייתא, בשביל האדם, אלא כדי לשמר את התורה, היינו את האמונה בו ית'. לא הבין ויינרוט שהכוונה היא המבכרת את האקטוס והיא זו שנותנת לו את משמעותו.
ביני וביני, כקונטרה וכעימות ל"דעת ליבוביץ" מזכיר ווינרוט (ארוכות מאוד) בנושא זה את ר' יצחק עראמה שמוכיח שיש לחז"ל כוח לעקור מצוות מן התורה (אם זו לא בדיחה אקדמית, איני יודע אקדמיה ובדיחה מה הם) כאילו אין גמרא בעולם, צריך את ר' יצחק עראמה בשביל זה. הוא גם מזכיר את ההקדמה של קצות החושן המסבירה כיצד הם יכלו לעשות (את אותה הקדמה שליבוביץ כה הרבה לצטט), הוא מנסה להוכיח מדיני ממונות (משפטן או לא?) שבהן ניתנת אוטנומיה לדיין לשפוט, ולא מבין שכל דיני ממונות הם סובסטנציאליים טהורים, היינו קטיגוריה חזל"לית מובהקת, שנועדה לצורך קיום חיים בצוותא, ורוב כללי דיני הממונות אין מקורם לא בתורה כלל, ואינם נדרשים לה (לא כציווי, ולא כהמלצה). ומה שבעיניי נראה האבסורד בהתגלמותו הוא המצאת מחלוקת בין ר' יצחק עראמה לרמב"ם בעניין אם יש לחז"ל תוקף לעקור מצוות (!?) המחלוקת ביניהם שקיימת או לא קשורה לנושא אחר לחלוטין והוא עמדת הרמב"ם האם מצוות התורה הן האידיאל הממצע, היינו, האם דיני התורה הם השלמות, או לפנים משורת הדין הוא השלמות - שהרמב"ם סבור שהדין הוא הנכון, ולפנים משורת הדין הוא הגורם המרחיק מהיות האדם השלם מגיע אל תכלית הכרה, ואין לזה קשר כלל האם לחז"ל (היינו בני אדם) יש אפשרות לחוקק חוק חדש, או לבטל את קודמו. ובטח ובטח אין לזה קשר כלל לעניין המוסר האתאיסטי שנועד לצורך האדם ועבורו, לא יקרבו זה אל זה כל הלילה.
ואני שואל עתה, כיצד הבל (סמכותי) של 80 דקות תמימות מופיעות כביקורת לגיטימית באתר לייבוביץ. החסרים כאלו שביקרו את הגותו בטעם? רק בפורום זה אני יכול לספור חמישה, לפחות, שיש באמתחתם ביקורת בעלת בשר אנגוס על ליבוביץ. הם לפחות מכירים את כתביו. האם הזר הקרב לשמע זה, לא יכשל בהבנת ליבוביץ? תמהני!
