"סליחה, יש לך סינגל? אז תביא שניים"
[הגיגים טרופים כחום היום] אני אוהב סינגלים, אבל תמיד תהיתי מדוע נשחק מעמדם של דאבלים ביחס לסינגלים, וכשאני מדבר על דאבלים אני לא מתכוון לסתם שבילי כורכר ברוחב רכב. אני מתכוון ל... דאבל, כשמו - שני (2) סינגלים, שחברו להם יחד, טביעות צמיגי ג'יפים רחבים שנטבעו באדמת חמרה רטובה, שכעת משיבשה הופכת למסלול טכני מענג ומאתגר. במיוחד אם כל העסק במגמת ירידה. עשב מימין, עשב משמאל, גבנון באמצע (לעיתים מעוטר אף הוא בעשב שוטה), לעיתים הם צונחים עמוק מתחת מפלס הקרנק (מה שמכונה להלן "מצב קרנק") בעקבות התחפרות ג'יפאים בבוץ הבוגדני ומשאירים אותך עם דילמה - האם לאזן קרנק ולהתפלל לאל האופטימיות, להפגין כישורים אקרובטיים ולחלץ משם בבאני-הופ מרשים רק כדי למצוא תוואי מקביל ועמוק לא פחות, ללהטט שניות ספורות על הגבנון האמצעי, עד שיקטע ע"י חריץ עמוק או שיח קוצני במיוחד או פשוט... לעצום עיניים, לזעוק "קאוואבאנגה!" ולהתרסק באופן חינני אל השוליים הקוצניים לא פחות. לעיתים הם סתם יורדים-עולים-יורדים-עולים בפראות (מה שמכונה בפי העם "אבו-עגילה!") ומאלצים אותך להתנסות בסגנון רכיבה יוֹגִי משהו. מה שנקרא - "לתפוס זמן אויר". מחמת המירכוז המגוּרִי אני אנוס לספק דוגמא דלוחה (תרתי), נדושה ושחוקה עד דק - הירקון. לא שחסרים דאבלים משעשעים במקומות אחרים ואפילו יצא לי לטעום כמה מהם במסגרת אינטנסיביות הטיולים האחרונים, אבל... הירקון, יבדל"צ (יבדה לחיים צלולים), זכה לשבוע תמים של דאבליות נפלאה עם תום הגשמים והשתלטות השרבים. שבוע בלבד של הנאה צרופה (עם יד על הדופק) בטרם פלשו לתוואי לוחמי רשות הירקון הנועזים, מזויינים בשוּפֵל אכזרי וטחנו את יצירת החורף המופלאה הזו, פיסול סביבתי במלוא מובן המילה, לכדי דרך שטוחה חולית ומשעממת עד עפר (תרתי). באות הוקרה לאותו שבוע קצר אך מופלא ולכבוד כל שאר הדאבלים המובחרים באשר הם (ולתפארת מדינת ישראל), להלן כמה מיתרונות הדאבל, כפי שאני מוצא אותם (כל פעם מחדש): 1. כמו דואל-סלאלום רק בלי הסלאלום - אפשר לפטפט עם שותפיך לרכיבה תוך כדי גלישה, איש איש בסינגלו, על נושאים כגון - אשה, ילדים, מדיניות השלום, מעבירי XTR, גידולי הגדילן המצוי על הגבנון שבינכם, "בויינה, 'סתכל קדימה! מצב קראנק!" וכד'. 2. מתאים ביותר לרכיבות רומנטיות לצד בן/בת זוג (אם כי דורש ריכוז מסויים בכדי לוודא, שלא זרקת הצעת נישואין רומנטית על רקע מסך גדילנים סגלגלים בעוד היא, האומללה, זרוקה לה חצי קילומטר מאחור עקב "מצב קראנק" קיצוני). 3. מאפשר קומבינציות כמעט אינסופיות לביצוע המסלול - בימני, בשמאלי, באמצעי, בשניהם, בשלושתם, בשוליים, בקוצים... 4. מאפשר מפגשים לא צפויים עם רוכבים המבצעים את אותו מסלול בכיוון ההפוך ומפתח טכניקות התחמקות וירטואוזיות תוך כדי קריאת "ברכת הרוכבים" המסורתית (לא לשכוח את "ברכת הרוכבים", אחרת... אותכם ל"משמר הפורום"). 5. ממחיש לנונ-קונפורמיסטים, המרדנים והטיפוסים הלא-שגרתיים שביננו את משמעותו האמיתית של הביטוי "ללכת בתלם" (במקרה זה "לרכב בתלם", אבל למה להיות קטנוני). 6. מספק עילה נוספת לויכוחים חסרי תכלית עם עמיתיך לרכיבה בנוגע למהות כלי הרכב, שהשאיר את חותמו בקרקע ("זהו ספיטפייר... לא, זה F16..."). 7. מהווה בסיס לקיום השעשועון נושא הפרסים "למי יגמר המסלול קודם" ראש בראש מול אחד (הגבנון משמש יציאת חירום) או שניים (השלישי על הגבנון) מעמיתיך. הפרס הוא כמובן - הזכות לסיים את המסלול על שני גלגלים. יש כמובן עוד יתרונות ואתם חופשיים למצוא אותם, כיד הדמיון. על חסרונות אני לא רוצה לדבר בשלב אופטימי זה. אולי בעתיד. אחרי החגים. יאללה, להית'.
[הגיגים טרופים כחום היום] אני אוהב סינגלים, אבל תמיד תהיתי מדוע נשחק מעמדם של דאבלים ביחס לסינגלים, וכשאני מדבר על דאבלים אני לא מתכוון לסתם שבילי כורכר ברוחב רכב. אני מתכוון ל... דאבל, כשמו - שני (2) סינגלים, שחברו להם יחד, טביעות צמיגי ג'יפים רחבים שנטבעו באדמת חמרה רטובה, שכעת משיבשה הופכת למסלול טכני מענג ומאתגר. במיוחד אם כל העסק במגמת ירידה. עשב מימין, עשב משמאל, גבנון באמצע (לעיתים מעוטר אף הוא בעשב שוטה), לעיתים הם צונחים עמוק מתחת מפלס הקרנק (מה שמכונה להלן "מצב קרנק") בעקבות התחפרות ג'יפאים בבוץ הבוגדני ומשאירים אותך עם דילמה - האם לאזן קרנק ולהתפלל לאל האופטימיות, להפגין כישורים אקרובטיים ולחלץ משם בבאני-הופ מרשים רק כדי למצוא תוואי מקביל ועמוק לא פחות, ללהטט שניות ספורות על הגבנון האמצעי, עד שיקטע ע"י חריץ עמוק או שיח קוצני במיוחד או פשוט... לעצום עיניים, לזעוק "קאוואבאנגה!" ולהתרסק באופן חינני אל השוליים הקוצניים לא פחות. לעיתים הם סתם יורדים-עולים-יורדים-עולים בפראות (מה שמכונה בפי העם "אבו-עגילה!") ומאלצים אותך להתנסות בסגנון רכיבה יוֹגִי משהו. מה שנקרא - "לתפוס זמן אויר". מחמת המירכוז המגוּרִי אני אנוס לספק דוגמא דלוחה (תרתי), נדושה ושחוקה עד דק - הירקון. לא שחסרים דאבלים משעשעים במקומות אחרים ואפילו יצא לי לטעום כמה מהם במסגרת אינטנסיביות הטיולים האחרונים, אבל... הירקון, יבדל"צ (יבדה לחיים צלולים), זכה לשבוע תמים של דאבליות נפלאה עם תום הגשמים והשתלטות השרבים. שבוע בלבד של הנאה צרופה (עם יד על הדופק) בטרם פלשו לתוואי לוחמי רשות הירקון הנועזים, מזויינים בשוּפֵל אכזרי וטחנו את יצירת החורף המופלאה הזו, פיסול סביבתי במלוא מובן המילה, לכדי דרך שטוחה חולית ומשעממת עד עפר (תרתי). באות הוקרה לאותו שבוע קצר אך מופלא ולכבוד כל שאר הדאבלים המובחרים באשר הם (ולתפארת מדינת ישראל), להלן כמה מיתרונות הדאבל, כפי שאני מוצא אותם (כל פעם מחדש): 1. כמו דואל-סלאלום רק בלי הסלאלום - אפשר לפטפט עם שותפיך לרכיבה תוך כדי גלישה, איש איש בסינגלו, על נושאים כגון - אשה, ילדים, מדיניות השלום, מעבירי XTR, גידולי הגדילן המצוי על הגבנון שבינכם, "בויינה, 'סתכל קדימה! מצב קראנק!" וכד'. 2. מתאים ביותר לרכיבות רומנטיות לצד בן/בת זוג (אם כי דורש ריכוז מסויים בכדי לוודא, שלא זרקת הצעת נישואין רומנטית על רקע מסך גדילנים סגלגלים בעוד היא, האומללה, זרוקה לה חצי קילומטר מאחור עקב "מצב קראנק" קיצוני). 3. מאפשר קומבינציות כמעט אינסופיות לביצוע המסלול - בימני, בשמאלי, באמצעי, בשניהם, בשלושתם, בשוליים, בקוצים... 4. מאפשר מפגשים לא צפויים עם רוכבים המבצעים את אותו מסלול בכיוון ההפוך ומפתח טכניקות התחמקות וירטואוזיות תוך כדי קריאת "ברכת הרוכבים" המסורתית (לא לשכוח את "ברכת הרוכבים", אחרת... אותכם ל"משמר הפורום"). 5. ממחיש לנונ-קונפורמיסטים, המרדנים והטיפוסים הלא-שגרתיים שביננו את משמעותו האמיתית של הביטוי "ללכת בתלם" (במקרה זה "לרכב בתלם", אבל למה להיות קטנוני). 6. מספק עילה נוספת לויכוחים חסרי תכלית עם עמיתיך לרכיבה בנוגע למהות כלי הרכב, שהשאיר את חותמו בקרקע ("זהו ספיטפייר... לא, זה F16..."). 7. מהווה בסיס לקיום השעשועון נושא הפרסים "למי יגמר המסלול קודם" ראש בראש מול אחד (הגבנון משמש יציאת חירום) או שניים (השלישי על הגבנון) מעמיתיך. הפרס הוא כמובן - הזכות לסיים את המסלול על שני גלגלים. יש כמובן עוד יתרונות ואתם חופשיים למצוא אותם, כיד הדמיון. על חסרונות אני לא רוצה לדבר בשלב אופטימי זה. אולי בעתיד. אחרי החגים. יאללה, להית'.