סליחה? מה נראה לכם שאין כאן חוויות משוני??
- פותח הנושא MamoOoshA
- פורסם בתאריך
סופ"ש יהודי. כן ירבו
אם לומר את האמת, הדבר הכי כיף באקוסטי זה לראות שהלהקה עצמה גם לא יכולה כבר לשבת מרוב האנרגיות,
מתים שהקהל כבר יתפרץ קדימה, אז למה לעשות אקוסטי?
סתם, אני אישית יכולה להגיד שהייתי ב ה ר ב ה אקוסטיות, פשוט תענוג. כל ביצוע זה עולם אחר.. אם חשמלי זה לגוף, זה בהחלט לנפש.
לא ארחיב יותר, מחכה כל-כך כבר לראשון.
אז כמו תמיד, תודה לכם.
אם לומר את האמת, הדבר הכי כיף באקוסטי זה לראות שהלהקה עצמה גם לא יכולה כבר לשבת מרוב האנרגיות,
מתים שהקהל כבר יתפרץ קדימה, אז למה לעשות אקוסטי?
סתם, אני אישית יכולה להגיד שהייתי ב ה ר ב ה אקוסטיות, פשוט תענוג. כל ביצוע זה עולם אחר.. אם חשמלי זה לגוף, זה בהחלט לנפש.
לא ארחיב יותר, מחכה כל-כך כבר לראשון.
אז כמו תמיד, תודה לכם.
ספיר וכרטיס הצלם
New member
איי שוני שוני..
לא נראה לי שהייתה הופעה אחת שלא נהניתי בשוני.
המקום הכי מדהים שיש להופעות.
ישבתי בשורה הראשונה. בפוקס איכשהו היה לי מקום אז כבר זרמתי
היה מדהים.
איזה כיף להיות כל כך קרוב אליהם, לשבת, ופשוט להקשיב.
היה מדהים.
מתה על הסיפורים של תום
ועל המבטים שלו
ושל אורית.
היה ממש משמח שהם יצאו אחריי ההופעה להגיד שלום.
אין על החיבוקים שלהם.
חבל שלא כולם יצאו.
אין עליהם.
ניפגש בראשון.
לא נראה לי שהייתה הופעה אחת שלא נהניתי בשוני.
המקום הכי מדהים שיש להופעות.
ישבתי בשורה הראשונה. בפוקס איכשהו היה לי מקום אז כבר זרמתי
היה מדהים.
איזה כיף להיות כל כך קרוב אליהם, לשבת, ופשוט להקשיב.
היה מדהים.
מתה על הסיפורים של תום
ועל המבטים שלו
ושל אורית.
היה ממש משמח שהם יצאו אחריי ההופעה להגיד שלום.
אין על החיבוקים שלהם.
חבל שלא כולם יצאו.
אין עליהם.
ניפגש בראשון.
עדיין לא בטוחה איפה למצוא את המילים
אבל אם לא אכתוב על זה לפני מחר,
כנראה שזה לא יקרה. וחשוב לי שיהיה תיעוד לדבר הזה שהיה שם.
כדי להגיע להופעה הזאת נאלצתי לוותר על אחת אחרת שהייתה לי חשובה מאד,
שאם הייתי צריכה לעשות את הבחירה הזאת לפני שנה, מודה - יש סיכוי לא קטן שהייתי בוחרת לוותר על שוני.
נקודת המוצא שלי בהופעה הזו הייתה לב כבד וכואב,
ויחד עם זאת שלם. בכל זאת, בחרתי בבית.
ואין לי ספק שאם הייתי בוחרת אחרת, הייתי יכולה לומר אותו דבר.
עד שההופעה התחילה לא הפסקתי לחשוב על ההופעה השניה:
"עכשיו הייתי אמורה לצאת" "בטח עכשיו פתחו דלתות"
הראש שלי לא לגמרי היה שם.
ואם כבר אני מתוודה פה על דברים, הוא לא היה שם גם קצת אחרי שהם עלו.
הם עולים
ואני רק אני.
100% אני.
הפחד התחיל להתפזר לי בגוף,
כי אין שום דרך לברוח ממה שהולך לקרות כאן.
סביבי יש המון אנשים,
ועדיין לבד. תחושה שכזו.
לאט לאט מרגישה את האווירה סביבי,
המחשבות על הפספוס נעלמות, אבל משהו עדיין מפריע לי.
ישבתי במקום לא מאד אסטרטגי עבורי, ובהזדמנות הראשונה שהייתה לי קיפצתי למקום אחר שהתפנה לכמה שירים.
ובדיוק ברגע הנכון - מחפש תשובה.
נשאבתי סופית. נספגתי.
שחררתי והשתחררתי.
מאותו רגע החזקתי את עצמי חזק על הכיסא,
התאפקתי וחיכיתי שהקהל כבר יקום.
בסוף[סופסוף] זה קרה, רצתי קדימה-קדימה ונעמדתי בדיוק במקום שעליו זממתי לאורך כל ההופעה,
ואיכשהו דווקא אז רציתי רק לחזור לשבת, להסתכל ולהקשיב. בלי לזוז.
אז עמדתי כמעט קפואה במקום, הרמתי את הראש [מה העניין עם הבמה הגבוהה הזאת??]
והתענגתי.
כמה שמולם אני יכולה להיות הכי חשופה שיש,
הפעם גם הגבולות האלה נחצו. הפכתי שקופה.
אפשר היה לראות דרכי -
לראות בדיוק מה כל משפט עושה לי,
מה עובר לי בראש
ובאיזו מהירות הלב שלי פועם.
והרגיש שגם ראו, אחרת יש כמה דברים שאין לי איך להסביר.
[היה עוד רגע שחשוב לי לכתוב עליו,
אבל אני לא ממש מוצאת איך לכתוב על זה כאן.
אז רק אשאיר לי תזכורת קטנה על אצלך בעולם.
נחשפת מול עצמי. ביקשתי בקול.
עכשיו רק צריך שהאוזניים הנכונות ישמעו.]
על תובנות, על מחשבות,
על התנקות, על חשיפה,
על התרגשות, על הרגשה שלמה,
על שבירת שיאים,
על הבית...
תודה
אבל אם לא אכתוב על זה לפני מחר,
כנראה שזה לא יקרה. וחשוב לי שיהיה תיעוד לדבר הזה שהיה שם.
כדי להגיע להופעה הזאת נאלצתי לוותר על אחת אחרת שהייתה לי חשובה מאד,
שאם הייתי צריכה לעשות את הבחירה הזאת לפני שנה, מודה - יש סיכוי לא קטן שהייתי בוחרת לוותר על שוני.
נקודת המוצא שלי בהופעה הזו הייתה לב כבד וכואב,
ויחד עם זאת שלם. בכל זאת, בחרתי בבית.
ואין לי ספק שאם הייתי בוחרת אחרת, הייתי יכולה לומר אותו דבר.
עד שההופעה התחילה לא הפסקתי לחשוב על ההופעה השניה:
"עכשיו הייתי אמורה לצאת" "בטח עכשיו פתחו דלתות"
הראש שלי לא לגמרי היה שם.
ואם כבר אני מתוודה פה על דברים, הוא לא היה שם גם קצת אחרי שהם עלו.
הם עולים
ואני רק אני.
100% אני.
הפחד התחיל להתפזר לי בגוף,
כי אין שום דרך לברוח ממה שהולך לקרות כאן.
סביבי יש המון אנשים,
ועדיין לבד. תחושה שכזו.
לאט לאט מרגישה את האווירה סביבי,
המחשבות על הפספוס נעלמות, אבל משהו עדיין מפריע לי.
ישבתי במקום לא מאד אסטרטגי עבורי, ובהזדמנות הראשונה שהייתה לי קיפצתי למקום אחר שהתפנה לכמה שירים.
ובדיוק ברגע הנכון - מחפש תשובה.
נשאבתי סופית. נספגתי.
שחררתי והשתחררתי.
מאותו רגע החזקתי את עצמי חזק על הכיסא,
התאפקתי וחיכיתי שהקהל כבר יקום.
בסוף[סופסוף] זה קרה, רצתי קדימה-קדימה ונעמדתי בדיוק במקום שעליו זממתי לאורך כל ההופעה,
ואיכשהו דווקא אז רציתי רק לחזור לשבת, להסתכל ולהקשיב. בלי לזוז.
אז עמדתי כמעט קפואה במקום, הרמתי את הראש [מה העניין עם הבמה הגבוהה הזאת??]
והתענגתי.
כמה שמולם אני יכולה להיות הכי חשופה שיש,
הפעם גם הגבולות האלה נחצו. הפכתי שקופה.
אפשר היה לראות דרכי -
לראות בדיוק מה כל משפט עושה לי,
מה עובר לי בראש
ובאיזו מהירות הלב שלי פועם.
והרגיש שגם ראו, אחרת יש כמה דברים שאין לי איך להסביר.
[היה עוד רגע שחשוב לי לכתוב עליו,
אבל אני לא ממש מוצאת איך לכתוב על זה כאן.
אז רק אשאיר לי תזכורת קטנה על אצלך בעולם.
נחשפת מול עצמי. ביקשתי בקול.
עכשיו רק צריך שהאוזניים הנכונות ישמעו.]
על תובנות, על מחשבות,
על התנקות, על חשיפה,
על התרגשות, על הרגשה שלמה,
על שבירת שיאים,
על הבית...
תודה
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.