סליחה על האלמוניות חייבת לפרוק

[האלמוני השובב]

סליחה על האלמוניות חייבת לפרוק../images/Emo4.gif

נתחיל בזה שכבר כמה שנים אני נשואה לבעל מדהים ויש לי ילדה מקסימה שאני אוהבת (אני לא מפרטת את הגיל כי אני באמת לא רוצה שיזהו אותי כאן). אני גולשת מדי פעם בפורום ולכן חשוב לי מאד להישאר אלמונית. אז הדילמה היא. האם אפשר לאהוב שניים? ולא הכוונה לא לילדים... הבעל שלי הוא הכי בעולם ואני מברכת על הרגע שהכרתי אותו. אבל...במקביל לפני כמה שנים בתאהבתי בבוס שלי...זה היה עוד לפני שאני ובעלי נישאנו. אני פשוט הערצתי את האדמה עליה האדם הזה דורך. מבחינתי הוא היה כל כך מדהים ובלתי מושג שאפילו לא חלמתי על מימוש הפנטזיה. הוא היה שם גבוה בסולם ההיררכי ואני הייתי פקידה זוטרה. יצא הגורל ונסענו יחד להשתלמות של כמה ימים בעיר אחרת ושם התברר שלא רק אני שמתי אליו לב. אני כבר אומרת שלא קרה כלום אבל זה לא שהוא לא ניסה אבל אמרתי לו שאני לא מסוגלת לשקר לבעלי ובכך הדברים נגמרו למרות שהמתח החזק ביננו נשאר. סיפרתי את הסיפור לבעלי. הייתה לי תקופה מבולבלת של כמה שבועות ולקח לי זמן לחזור לבעלי נפשית. הוא מצידו נתן לי את המרחב והיה מדהים. באופן כללי בלי קשר לבעלי אין מה לדבר על מימוש הקשר ביני לבין הבוס. הוא מבוגר ממני בעשרים שנה. נשוי לאישה מקסימה ואבא לילדים מתוקים. יותר מזה אני לא ממש בטוחה שאני נמשכת אליו ברמה של לשכב איתו. בינתיים (בלי קשר אליו) עליתי בסולם הדרגות ואנחנו עובדים צמוד שעות ארוכות יחד. הנושא של מה שהיה ביננו בהשתלמות עלה מעט וברמזים בהתחלה ולכאורה השארנו אותו מאחור. ובאמת יש רגעים שמרב שאנחנו תקועים "אחד בתחת של השני" (לא מילולית חלילה) נראה לי שכל הסיפור מאחורינו. ויש רגעים שאני חייבת להחזיק חזק את עצמי כדי לא להדביק לו נשיקה או חיבוק חזק. לפעמים חוסר המגע המכוון שגזרנו על עצמינו זה שנים מאד מציק לי. היום הוא אמר לי שזה מדהים אותו שכל כך הרבה שנים יש לנו כזה קשר מדהים שאנחנו בכלל לא רבים למרות האינטנסיביות של העבודה יחד. ואני רציתי לצרוח לו מה אתה לא מבין? הרי ברור שהקשר המדהים שלנו מקורו באי מימוש של קשר. בידיעה שהקשר הזה לעולם לא יתממש. אם באותה ההשתלמות הייתי שוכבת איתו אז מעבר להריסת הקשר עם בעלי הייתי גם הורסת את הקשר איתו ובטח הייתי מחפשת לעצמי עבודה חדשה. והאי מימוש הזה גורם לסוג של מתח לפעמים חזק יותר לפעמים כמעט לא מורגש שמלווה אותנו כבר שנים. היום היה אחד מהימים האלה (הדי נדירים יש לומר) בהם החזקתי את עצמי באוטו שלא לטמון את עצמי בזרועותיו ולהרגיש סוף סוף איך זה באמת לחבק אותו. ובעלי? מבחינת בעלי כל מה שהיה ביני לבין הבוס מאחורינו. הם אפילו בקשר לא רע. ואני אפילו לא יודעת להגיד. מאחורינו? לא נראה לי אם עדיין יש לי תחושות כאלה. אבל אם יש משהו אז מה זה בכלל? ומה עושים? לעזוב את העבודה לא בא בחשבון. חוץ מזה אני לא רוצה לאבד את הבוס כחבר. הוא אדם מדהים. פשוט להמשיך לחיות עם הרגשות האלו הלאה כמו שאני חיה כבר שנים? האם זה בכלל נורמלי לאהוב שניים? ללכת לטיפול? יש סיכוי שזה יעזור? חוץ מזה איפשהו לא בא לי לאבד את רגש ההתאהבות הזה. לא דרך טיפול ולא דרך מימוש הפנטזיות. נורא נחמד להיות מאוהבת לפעמים... בקיצור אין לי מושג מה רציתי להגיד פה אבל הייתי חייבת לחלוק אפילו אם זה לא בשמי האמיתי...

 

[משוש30]

ואו איזה סיפור! ../images/Emo12.gif

אפילו לא יודעת מה להגיד לך. נראה כאילו את לא באמת רוצה לאבד אף אחד מהקשרים שיש לך מה גם שהם שונים במהותם ואולי משלימים לך צרכים שונים. אבל אני לא יודעת עד כמה זה בריא למערכת הזוגית שלך. האם את מרגישה שהקשר הנוסף הזה גורע מהקשר שלך עם הבעל?

 

[האלמוני השובב11]

זאת אני פשוט לא הצלחתי להיכנס

אז זה הניק החדש שלי. זה בטח לא בריא למערכת היחסים שלי עם בעלי. אני חושבת שאולי אני נמשכת לבעלי פחות בגלל ההתאהבות והמשיכה הזאת. אבל כן אין לי ספק ששני הקשרים משלימים לי צרכים שונים שלא קשורים רק בהתאהבות ובגלל זה שניהם כל כך יקרים לי.

 

[lulyK]

למה לעזוב את העבודה לא בא בחשבון?

אותי לימדו לא לשחק באש.

 

[האלמוני השובב11]

כי זאת עבודה ייחודית מאד

כמעט ואין מקומות עבודה כאלה בארץ בטח לא בתפקיד שלי וזה אומר או לעשות הסבה מקצועית או לעבור עיר ומקום עבודה. בקיצור נורא מסובך בשביל משהו שלכאורה הוא כלום. (ואולי אפילו רב הזמן הוא כלום)

 

[lulyK]

לא הייתי רוצה להיות בנעליים שלך.

באמת מסובך. (אולי הבוס שלך רוצה להמשיך הלאה?... הלוואי והיו כאלה פתרונות פשוטים, לא?). מקווה לטוב ומחזיקה אצבעות לשלמות המשפחה שלך. אם איאפשר לעזוב את העבודה, אולי כן הייתי הולכת לטיפול, רק לראות אם זה משהו שיכול לעזור.

 

[מאז]

מסכימה עם לוליק

 

[בלינקה]

הייתי במצב דומה תקופה לא קצרה

אמנם לא בוס, אבל קשר מאד קרוב, שהיה לי מאד מאד מאד קשה לוותר עליו. ואני מודה, קבל עם ופורום, שלא היה קל להתאפק אחרי שהכרתי את האיש שלי, והתאפקתי בדיוק מהסיבה שלך, לא רציתי לשקר לו. עם המעבר לחיפה, ההריון ושחר, הקשר בינינו נעשה קצת פחות אינטנסיבי, ובמבט לאחור אני יכולה להגיד שעד כמה שהיה לי קשה, עד בכי, להעלות על דעתי שלא נהיה בקשר יומיומי, מצבי היום טוב עשרות מונים. עד שהקשר הזה לא פסק, לא ידעתי עד כמה הוא מעיק עלי, ועד כמה הוא מעיב על יחסי עם בן הזוג שלי. ואני ממליצה לך, בחום רב, לפרק את אחת החבילות. עדיף את זו שמערבת את הבוס. מילא שזה לא פייר כלפי בעלך, זה ממש לא פייר כלפיך. לא פייר שתעמדי בדילמה היומיומית, לא פייר שתרגישי רגשות שאינם הדדיים, ולא פייר שתהיה לך תחושת החמצה גדולה כ"כ. ואני ממליצה לך על ספר. ג'ניס ג'נטל ודרכה אל המין. ספר די נידח, אבל מאד שווה.

 

[האלמוני השובב11]

זה לא מדויק שהרגשות לא הדדיים

ההפיך נראה לי שהם מאד הדדיים וגם אני וגם הבוס חווים בדיוק את אותן התחושות. אנחנו מאד אוהבים אחד את השני ויקרים אחד לשני ובטח לא רוצים לאבד את הקשר שלנו. ושוב ממש לא מדובר במימוש הקשר לכן אין (פחות לכאורה) חבילה לפרק. על מה הספר? הוא קשור הדילמה שלי באיזשהו אופן?

 

[בלינקה]

טוב, אז זה רק לא פייר כלפיך

בגלל שאת בכזו דילמה ובגלל שאת לא יכולה/רוצה לממש את היחסים ביניכם. קשה לי להסביר על מה הספר. אני חושבת שבגדול הוא על מערכות יחסים קצת עקומות (לאו דווקא רעות, רק יוצאות דופן). והוא קריא ומצחיק, וגרם לי לחשוב המון. אפילו נתתי אותו ל"הוא" במתנה, כדי לנסות קצת לשקף לו את הדילמות שלי. ברור שהוא קשור לדילמה שלך, גם אם לא אחד לאחד. אחרת הייתי ממליצה עליו בשרשור אחר

 

[ענתש]

באמת סיפור קשה ואני חושבת שעזרה

פסיכולוגית אולי תעזור לך לסדר דברים במקום הנכון. אם זה מפריע לך כמובן... כי במצב העניינים כרגע לא נראה לי שזה מפריע או מציק אלא פשוט מצב שחיים איתו. וקצת פסיכולוגיה בגרוש (אני מדגישה -אין לי מושג ירוק בפסיכולוגיה אני מנחשת) - איך היחסים שלך עם אבא שלך ? אני יודעת שזה עובד בשני הכיוונים - גם בנות שיש להן קשר קרוב מאד ואוהב עם אבא וגם גם מי שלא היה לה קשר עם אבא מחפשת את הקשר הזה אצל גברים אחרים. אם מפני שזה מה שהיא מכירה ואם זה קשר שחסר לה והיתה רוצה שיהיה לה כפי שהיא רואה אותו בעיני רוחה. במיוחד אם את נשואה למישהו שלא דומה לאבא, או אבא כמו שאת רואה אותו. פשוט כל התיאורים של הבוס שלך, תקראי: "אני פשוט הערצתי את האדמה עליה האדם הזה דורך" "הוא היה כל כך מדהים ובלתי מושג" "הוא היה שם גבוה בסולם ההיררכי" "הוא מבוגר ממני בעשרים שנה" זה נשמע כמו תיאורים של בת את אבא - המבוגר, הבוגר, הלא מושג, ה"בכיר" ממנה, השולט. מוסיף לזה המשפט שאמרת שאת לא יודעת אם המשיכה היא מינית בכלל... כלומר, יכול להיות שאת נמשכת לסוג קשר כזה שבעצם חסר לך, או לחילופין מוכר לך מאדמ מקום אחר. קשר של בת ואבא שהוא קשר של המון אהבה. אבל הבוס הוא לא אבא שלך ולכן האהבה הזו מבלבלבת... באמת פסיכולוגיה בגרוש, אבל סתם מה שעלה לי בראש מלקרוא.

 

[האלמוני השובב11]

ענתש מתוקתי אכן פסיכולוגיה בגרוש

אבל כמו בכל פסיכולוגיה בגרוש בטח יש בה משהו. הקשר שלי עם אבא שלי הוא מאד חזק. אבא שלי הוא איש מאד כריזמטי אינטיליגנטי והיה אבא מאד קשוח כך שמאד יכול להיות שאלו התכונות שאני מחפשת בגבר. בעלי מאד מופנם ורגוע וטוב לב ואנחנו בני פחות או יותר אותו הגיל. כל חיי נמשכתי לגברים חזקים, מבוגרים, אינטיליגנטיים בעלי שליטה. בעלי מאד לא כזה (הוא אינטלגנטי מאד אבל לגבי השאר) למרות שאני צוחקת עליו שככל שהוא מתבגר ונוספות לו שיערות לבנות כך הוא יותר סקסי בעיני... מצד שני זו גם הסיבה שאני יכולה לחיות עם בעלי כי עם אף אחד מהגברים האלו שיצאתי איתם בעבר לא הייתי מסוגלת לחיות ולקיים מערכת יחסים זוגית. דרך אגב אין לי ספק שהדבר נכון גם לבוס. כלומר, היחסים שלנו מצויינים כל כך הרבה שנים דווקא כי אנחנו לא במערכת זוגית אלא בסוג של מערכת של פלירטוט מתמשך. אין לי ספק שאם בכלל היה לזה מצב הקשר ביננו היה מהר מאד מגיע לפסים לא נעימים בכלל ולמאבקי שליטה. הסיבה שהקשר לא מגיע לשם הוא בגלל חוסר מימושו בעיקר חוסר מימושו המיני. הוא צוחק די הרבה (ואומר את זה כל הזמן לאנשים אחרים) שאנחנו כמו זוג נשוי. אז זהו שאנחנו לא...

 

[אדר שלי]

המממ... דילמה לא קלה../images/Emo141.gif

אם זה כן פוגע ביחסים שלך עם בעלך, אני הייתי הולכת לטיפול פסיכולוגי אישי, בלי בן הזוג, קודם כל כדי לברר לעצמי את הרגשות שלי ומה לעשות איתם. אולי בתום הטיפול, יהיה מקום גם לטיפול זוגי, אבל יש לי הרגשה ממה שכתבת, שהבעיה היא לא היחסים שלך עם בעלך, אלא ה"יחסים" שלך עם רגשותייך.

 

[עמית@]

זו ה"בעיה"

שאת לא רוצה לאבד את רגשי ההתאהבות האלו, בטח שה נחמד להיות מאוהבת, אין כמו פרפרים בבטן שצובעים קצת ימים אפורים, הרי לא מדובר פה בבן זוגך, הרגיל, המוכר, המתח+ הפוטנציאל הם מוקדי משיכה בהחלט קשה להתעלם מהם, וגם לך ברור שאם היית שוכבת איתו, או אפילו מנסה לממש, מיד הוא היה צונח ממרומי המקום הזה של הפרפרים, למקום של כולנו, אדם עם יתרונות וחסרונות,גם כבנזוג. אז מה עושים? פנטזיה היא לא דרך לא מקובלת להוסיף טעם לחיים, אבל מאחר ומדובר במישהו כל כך קרוב אלייך, תמיד קיים הסיכוי שביום רע במיוחד עם הבעל, תיפלי למלכודת שבנית בזהירות כל השנים האלו, לכן אני כן ממליצה ללכת לטיפול, ולו בשביל לבאר לעצמך מאיפה הכל מגיע ועל מה הכל נשען, ואיך אפשר (ולמה את בעצם צריכה/רוצה את הקשר הזה) לאזן את עצמך. שיהיה בהצלחה, המצב לא קל אבל אני חייבת לומר שאת מתארת סטטוס קוו מוקפד שלרוב לא מצליחים לשמור עליו..

 

[galiaS]

לא היית בונה על זה שאם עוברים לפאזת

המיטה הוא דוקא יצנח למקום של כולנו...זה עוד יכול לגרום להפך הגמור. מבינה את ההתלבטות שלך. נורא נעים ככה פתאום באמצע החיים להרגיש מחוזרים, כמו בהתחלה. אני יכולה לגמרי להבין איך זה יכול להיות ממכר. אבל אני לא מאמינה שאפשר לאהוב שניים.

 

[האלמוני השובב11]

אני דווקא חושבת שעמית צודקת

זה מאד ברור לי שההתאהבות קיימת כל עוד יש פנטזיה לא ממומשת. זה עד כדי כך ברור שלפעמים כשאני חושבת שצריך בכל זאת לגמור את העניין הזה שנמשך כבר שנים אז אני אומרת לעצמי אולי אני כבר אשכב איתו ואגמור עם זה? (מודה שבזמנו כשהייתי צעירה ופוחזת נהגתי לעשות את זה חד פעמי עם ידידים טובים לסלק הצידה את המתח...). כמובן שאני ישר מסלקת את המחשבה מראשי כי יש לזה כל כך הרבה משמעויות גם מבחינת הקריירה וגם מבחינת המשפחה. וזה כבר משהו שאני לא אוכל ולא ארצה להסתיר מהבעל. בכל זאת המצב הזה בו אני עובדת בצורה כל כך צמודה עם הבוס. ימים כלילות, ולפעמים אפילו סופי שבוע יום אחרי יום במשך שנים, עם כל הכיף של ההתאהבות זה באמת באמת קשה. ולא ממש יש מזה מוצא...

 

[cookie1]

ווידוי

כמה חדשים לפני שהתחתנתי פגשתי בחור שכבר שנים קודם לכן הכרתי בנסיבות מסויימות והוא מאד מצא חן בעיני. לא ממש הכרנו אבל כשנפגשנו זיהינו אחד את השניה. היתה התאהבות, זה היה מטורף, מבלבל ולא לעניין בכלל. אני הייתי לפני חתונה והוא היה כבר + שניים. לשנינו היה ברור מההתחלה שאף אחד לא הולך לפרק את החבילה בשום פנים ואופן. אבל בהתאהבות כמו בהתאהבות לא ממש שולטים על זה. אם יש תקופה בחיים שלא הייתי חוזרת אליה זו התקופה הזו. למרות שלא קרה בינינו שום דבר פיזי עדיין היתה כאן מעורבות נפשית וזה העיק עלי והרגשתי שאני משקרת לבנזוג באופן יומיומי. הייתי גם בטיפול פסיכולוגי באותו זמן וזה לא ממש הקל או עזר לסיטואציה המורכבת הזו. למזלי הוא בחר לנתק את הקשר לחלוטין וטוב שכך. אמנם מעולם גם לא גרנו קרוב כך שבקושי נפגשנו, אבלעדיין היו שיחות טלפון. אני אישית מאמינה שבהחלט אפשר לאהוב שניים. זו לא אותה אהבה בדיוק אבל זה אפשרי. מה שלא ממש אפשרי מבחינתי הוא לנהל מערכות יחסים עם שניים במקביל. זה מתכון להרס ולחיים קשים. אין לי עצות עבורך, רק תקווה שתבחרי בדרך המתאימה ביותר והמענה פחות.

 

[yaelia]

הו. אני מסכימה עם כל מילה

המחשבה על להיות מאוהבת בעוד מישהו מלבד מי שנדרתי להיות מאוהבת בו לא נעימה, אבל קיימת מאוד והיא גם יכולה לקרות. אני יודעת בקשר לעצמי, שאחרי שפאזת ההתאהבות עברה, כשניתחתי מה בדיוק קרה שם ולמה אני, שמודה כל יום מחדש על הגבר הנפלא שקיבלתי (שגם תוך כדי לא הפסקתי להודות על כך)ף הגעתי למצב כזה של בכלל להסתכל על גבר אחר. בקיצור, דרושה מוכנות מסוימת נפשית, הורמונלית וסביבתית ליצירת קרקע להתאהבות שכזאת. אני מאוד מאמינה שאהבה היא צורך של המתאהב ויותר מזה, היא פונקציה של מקום וזמן. אותו גבר שהייתי מאוהבת בו, לא הייתי מעיפה לכיוון שלו רבע מבט חודשיים לפני וגם לא חודשיים אחרי. הוא פשוט הגיע בזמן שהיה נכון לי וענה על צורך שהיה לי באותו רגע. תחשבי מאיפה הצורך הזה בא. מה הוא משרת, והאם לא עדיף לכל הנוגעים בדבר בלעדיו. אני דווקא כן חושבת שמתח מיני ואווירה פלירטית מוסיפות עניין (אני גם לא רואה בהם בגידה, אבל זאת רק אני), אולי כדאי שתעשי לך מאזן של רווחים והפסדים - שכוללים גם את ההפסדים העתידיים שיכולים לקרות אם כן יהיה לך רומן עם הגבר הזה ואם בעלך יגלה. שאלה מאוד בסיסית של לקיחת אחריות על מעשייך וגם על מעשייך העתידיים.

 

[האלמוני השובב11]

המצב שלי קצת שונה משלך

כי אצלך זו אכן הייתה פאזה (כמו שאמרת חודשיים קודם או אחר כך לא היית מעיפה אליו מבט) אצלי מדובר בשנים (ולא באחת או שתיים...) אני לא מתכננת רומן איתו. ההיפך אני עושה כל מאמץ להימנע מהרומן איתו ובזה אני חושבת שאני בהחלט לוקחת אחריות על מעשי. (גם אם יום אחד היפוטטית יהיה ביננו רומן אני אקח אחריות זאת לא הבעייה). אבל עדיין יש פה איזשהו אלמנט של שקר. אני לא מספרת הכל לבעלי. כבר שנים שאני לא חולקת איתו את הצד הזה בחיי. ואני בן אדם מאד כן שבאמת לא טוב בשקרים. מצד שני האם אני אמורה לחלוק איתו רגשות אינטימיים שלי? אולי כן מותר לי שתהיה לי פינה רגשית משלי שבעלי לא חלק בה? אני לא רואה במתח ואווירה עצמם בגידה בבעלי אבל יש בזה משהו לא ממש טהור ומוסרי בכל זאת לא?

 

[yaelia]

את נכנסת לשאלות פילוסופיות תאורטיות

שכמספר המגיבים כך מספר הדעות. אני לא יודעת להגדיר מה מוסרי ומה לא. יש רגעים בחיים שמשהו נראה מוסרי ורגעים אחרים שאותו נושא עצמו לא (אני לא מדברת על רצח, אונס ואלימות פושעת). את זאת שמגדירה עבור עצמך ערכי מוסר (גם החברה, אבל את זאת שמשנה כאן). גם בתוך היחסים הזוגיים הכי מושלמים בעולם יש סודות גדולים וקטנים, יש חצאי אמיתות (קניתי זוג נעליים אחד והנה הופ אחרי יומיים צץ לו זוג נוסף משום מקום - כן, בטח היה מבצע ב'מרי'). למען האמת, אני בטוחה שאנשים יודעים הכל אבל נוח להם לעגל פינות ונוח להם לא לראות את מה שהם לא רוצים. מגיע לך שיהיה לך הצד הרגשי הפרטי שלך, ואם הוא גובל בפנטזיות על הבוס שלך ואת חיה עם זה בשלום (או יחסית בשלום), אז יופי. let it be. הרי לא באמת תלכי את בעלךותספרי לו סיפור כזה שממילא את לא מתכננת להגשים ושאת יודעת שיפגע בו. בקיצור, ואני בטוחה שהרבה לא יסכימו אתי, לא תמיד האמת המוחלטת היא המדיניות הכי טובה. תחשבי את מי היא תשרת - את הצורך האנוכי שלך לפרוק או את היחסים שלך עם בעלך. וואלה הנושא הזה טעון אצלי (ודווקא ש. ידע והתייחס לזה בביטול מסויים)