סליחה על האלמוניות חייבת לפרוק

[ofik]

לא רוצה להיות מרשעת

ואני לא פסיכולוגית ואם מה שאומר זה שטויות, שמי אותם בצד וזהו. יש לי תחושה שהרומן הקיים לא קיים הזה, המשחק בין מאוהבת לבין, אבל לא מממשת ולכן זה לא בגידה ובסדר זה צורך שלך. אם את באמת מאוהבת בו והוא בך לא הייתם מתאפקים כל כך הרבה שנים, ואז או שהייתם בוחרים להיות ביחד או שזה היה נגמר. אבל ככה אפשר להמשיך לחיות בפנטזיה בלי להזיק לחיים ה"אמתיים". אני חושבת שנדמה לך שזה לא פוגע ביחסים שלך עם בעלך ואולי אפילו לכן סיפרת כאן את הסיפור שלך כדי שנאשר לך שזה לא פוגע. אבל, אני מאמינה שזה כן פוגע, שהיחסים שלך עם בעלך תמיד עם מינוס כל שהוא כל עוד יש לך התאהבות כזאת שאת לא מספרת עליה וחיה איתה. זה לא שאסור לך פינה רגשית שלך, אבל זה כן שההתאהבות לוקחת מבעלך משהו. אם את רוצה לשמור על הנישואין והם חשובים לך, אני הייתי הולכת לטיפול ומוצאת את הדרך לשבור את הקשר הזה. יכול להיות שזה מחייב להפסיק לעבוד ביחד, ויכול להיות שאם תעבדי על עצמך תגלי שאת לא באמת אוהבת אותו ותוכלי לעבוד איתו בידידות נקיה יותר, אבל כך את סוחבת איתך משהו לא נקי שקיים גם ביחסים שלך עם הבוס וגם ביחסים שלך עם בעלך. רק טוב מה שלא תעשי עם זה עופיק

 

[האלמוני השובב11]

תודה ../images/Emo24.gif

 

[גלשני]

פנטזיה מול מציאות

בבית יש לך את המציאות, היומיומית, המעט שחוקה, אשר החן שלה מתכהה מיום ליום.בעבודה יש את הפנטזיה, הבלתי מושגת כמעט, הבלתי אפשרית, המסוכנת. את כותבת שאת לא רוצה לאבד את רגש ההתאהבות הזה ולהרגשתי זה בדיוק העניין. את מאפשרת לזה להמשך כבר שנים ויש לכך סיבה, הדברים האלו לא מתרחשים סתם כך. לטעמי את בהחלט במקום שבו את צריכה לבחון את הדברים עם עצמך וללא ספק הייתי במקומך פונה לעזרה מקצועית ומבררת עם עצמי את הדברים (לא טיפול זוגי, אל טיפול פרטני, לפחות כרגע).

 

[שרי30]

גלשני-כתבת מה שאני רציתי לכתוב

לדעתי את (האלמונית) זקוקה לפנטזיה בשל סיבה מסוימת. אם לא היה הבוס, היה אדם אחר שהיה נותן לך את הריגוש ואולי את התירוץ להתרחק מבעלך, או לפחות לא להתמסר לו/לחיי הנישואין לחלוטין. כמובן שזה משהו שאינו בשליטתך, לפעמים אנו עושים דברים שאנו לא מבינים והם שולטים בנו במקום להיפך (לדוגמא מה שענתש כתבה על הקשר עם האבא). בעיני, מציאות כמו שאת מתארת היא סבל ותסכול. יש לך משיכה לאדם שאינך יכולה לממש. את חשה יסורי מצפון לבעלך. חייך הם אי ודאות גדולה. הייתי ממליצה לך לגשת לטיפול ולברר מדוע את זקוקה לפנטזיה הזו. מה יש בחייך שגורם לך להיות בתוך אהבה לא ממומששת. תתפלאי אבל יכול להיות שהבוס חש אחרת לגמרי ממה שאת חשה. אולי את מרגישה שהיחס בינכם הדדי ואילו הוא נמשך אליך רק פיזית ומתגבר כמו שהוא מתגבר על נשים מושכות אחרות שהוא פוגש. חבל על השנים האלה. יש לך בעל, מערכת יחסים, משפחה ואילו את "מבזבזת" את הפוטנציאל שבקשר הזוגי על משהו אחר (ייתכן שזו המטרה). בעיני טיפול פסיכולוגי זה משהו נפלא בכל מקרה שעוזר לנו לראות את החיים שלנו במודעות ומעניק לנו כלים לכל החיים. תתחילי טיפול ובררי עם עצמך מדוע חייך נראים כמו שהם נראים ותתפלאי כמה מהר תוכלי לשנות דברים - הנחת העבודה שלי שהחיים שלנו הם בשליטה. גם דברים שאנו חושבים שקורים לנו במקרה, למעשה קורים לנו בגלל סיבות שלא היינו מודעים אליהם. לכן, אם את מעונינת להחזיר את השליטה לחייך, כדאי לבדוק זאת עם גורם מקצועי. מאחלת לך את הכוח לבצע את השינוי ומחזקת את ידיך - זה לא קל, אבל התחושה לאחר מכן היא נפלאה - את זו שתשלטי בחייך ותהיי מודעות לכוחות המניעים אותך.

 

[האלמוני השובב11]

תודה לכן על התגובות ../images/Emo24.gif

מאד עוזר גם לשמוע סיפורים דומים, גם להעלות את הדברים על הכתב וגם להקבל הערות והארות מהצד. אתן מקסימות וחכמות ואני מאד שמחה להיות חלק מהפורום הנפלא הזה

 

[אמברון]

ברשותך, עוד תגובה אחת...

אני לא חשבת שיש מישהי מאיתנו שלא חוותה, חווה או תחווה את מה שאת מתארת כאן - בעוצמות משתנות. מכירה את הסיטואציה. המתח יכול להרוג! כמה נעים ככה פתאום להתבשם בסערת רגשות, להתרפק על הפרפרים בבטן, להמתיק סוד שמעלה חיוך על הפנים, סומק בלחיים ומגביר את קצב הלב... ועוד יותר נעים להרגיש מחוזרת, מושכת, נמשכת, מוחמאת. כל המישמש הזה טוב ויפה ונעים כל עוד נשמרת הפנטזיה. המימוש שלה יכול להיות הרסני! (לא רק במובן התא המשפחתי, אלא במובן האישי). הבלבול הזה יוצר אמביוולנטיות רגשית. מצד אחד - את בעננים. מצד שני, ככל שהדברים מתקדמים והופכים לממשיים יותר (ולו בראש בלבד), יש בהם משהו מעט פאטתי. תודי שגם זה עובר בך לפעמים. פאטתיות צורבת, של "מה לעזאזל אני עושה עם זה?". תשאירי את זה בגדר פנטזיה. זה מרענן. אין כמו לגלגל את המחשבה מחלקו האחורי של המוח לחלקו הקדמי לשם שעשוע. מעבר לזה - זה בחירה מודעת שאופציה שיכולה להמית עליך אסון. ו'אוו'. השאלה שלך זרקה אותי אחורה בזמן...

 

[nubi]

את כותבת מדהים!

פשוט מדהים. וכל כך נכון.

 

[האלמוני השובב11]

ואני הייתי בטוחה שאני היחידה בעולם

שחווה את התחושות האלו...טוב נו אולי לא היחידה אבל מינימום יוצאת דופן. אני זוכרת שדיברתי פעם עם חברה שלי על בגידה בבן זוג (באופן תיאורטי כמובן) בזמנו לא האמנתי שאני אוכל להיות כל חיי נאמנה לאותו בן זוג. ואז חברה שלי אמרה לי משהו נורא נכון. את מוכנה לוותר על כל מה שיש לך בשביל אורגזמה? פתאום כשמסתכלים על זה ככה...אם כי כמובן זה לא לגמרי נכון כי יש ברגשי ההתאהבות הרבה יותר מזה. אולי פעם אני אספר לך מי אני באמת ואז נדבר על זה קצת יותר לעומק. נורא בודד ככה לחיות שנים עם רגשות שאי אפשר לספר עליהם לאף אחד. אמנם תוך כדי ההשתלמות סיפרתי למישהי שעבדה איתי (וכבר לא עובדת שם מזמן) ולחברה שלי שהכירה את הבוס אבל זה היה לפני שנים וכולם חושבים שזה מזמן נגמר. וכשהרגש פתאום שוב עולה אני נורא לבד.

 

[אמברון]

אז בואי אני ארחיב עוד קצת

חברה שלי, נשואה + שניים, בוגדת בבעלה מדי פעם. אחד העקרונות עליהם היא מקפידה (ואפילו מעגנת את זה בהומות במעין סוג של הסכם) היא לבגוד עם מישהו שיש לו מה להפסיד (נשוי +). היא לא מתאהבת. היא מאוהבת במחשבה, ברעיון, במים הגנובים (מי אמר ימתקו???). נסעתי איתה לפני כמה שנים לופשה בחו"ל. היא פלירטטה בלי מחסומים, וראיתי איזה סיפוק מדהים היא מצליחה להפיק מחוויות קטנות ומזדמנות. דעי לך שאין פשוט יותר מלבגוד, מלממש את הדחף לנסות. אגיד לך יותר מזה - את אפילו תצליחי לחיות עם עצמך מצויין אחרי זה (אני מניחה. עדין לא ניסיתי), תאהבי את בן זוגך לא פחות ותזכרי מדי פעם בחוויה. אבל היא תהיה מתוקה הרבה פחות, בעיקר בגלל עיקרון המימוש. ואז זה טיפה מר יותר עד שהתחושות מתעמעמות והופכות לזיכרון רחוק. בן זוגי עובד עם מישהי שהגיעה להבנה והסכמה שבשתיקה עם בן זוגה. הם אוהבים אחד את השניה, מגדלים יחד שני ילדים, מקיימים חיים זוגיים מלאים וגם "חוטאים" בסקס ובמערכות יחסים עם אחרים. ככה נוח וטוב להם. אבל בעיני זאת רמאות עצמית, שכן מה הטעם בזוגיות אם לא מתקיימים בה תנאים בסיסיים? (האמת? קצת מלחיץ אותי שמישהי כמוה עובדת איתו לפעמים, ולמיטב הבנתי גם חושקת בו ומפלרטטת).

 

[אמברון]

בהומות = בהומור ../images/Emo163.gif

 

[האלמוני השובב11]

רגע יש פה סתירה מסויימת

מצד אחד את אומרת שאין שום בעייה בבגידה ואפשר לחיות עם זה מצויין מצד שני את אומרת שאין טעם בזוגיות אם לא מתקיימים בה תנאים בסיסיים (שנאמנות אני מניחה הוא אחד מהם). דרך אגב קרה לי שהתנשקתי פעם אחת עם מישהו אחר כשהייתי לבד בחול והייתי שיכורה לאללה. ודקה אחר כך התקשרתי בבכי לבעלי והתוודעתי. אני לא חושבת שיש איזשהו סיכוי שאני אשכב עם מישהו ואמשיך להסתיר את זה אלא אם כן אני אצליח להדחיק את זה לגמרי.מן אופי דפוק שכזה. כנראה נגזר עלי להיות נאמנה לבעלי או להיפרד ממנו. לפעמים האופי הזה מעצבן אותי. אפשר לחשוב מה קרה? שכבתי עם מישהו אחר? מה הביג דיל? השאלה האמיתית היא עם מי אני רוצה לחלוק את חיי לא את מיטתי לא? אבל לא יכולה מה אני אעשה...

 

[תנועת החסידות]

לא מסכימה איתך לגבי ה"מה הביג דיל"

ואני לא חושבת שזה אופי דפוק שמונע ממך לשכב עם מישהו אחר ולהסתיר את זה. אני בטוחה ש"סוד" כזה הוא כמעט בגדר גזר דין מוות ליחסים טובים עם בן הזוג. אולי נראהלך שזה משהו שקל להסתיר, אבל רוב הסיכויים שסוד כזה היה מאמלל ומייסר אותך, ויחסיך עם בעלך לעולם לא היו חוזרים להיות מה שהיו.

 

[אמברון]

אין שום סתירה

את אותם תנאים בסיסיים שאני מדברת עליהם את מיישמת נהדר

. אני כמוך. לא מסוגלת לממש, ולא בגלל אופי דפוק. זה בא מכיוון של אהבה גדולה, חברות מיוחדת וידיעה שמה שיש לי הוא הטוב ביותר בעולם! (אה, וגם אבא שבגד על ימין ועל שמאל - אבל זאת סאגה כבדה מדי). לא נגזר עליך להיות נאמנה. את נאמנה מבחירה ומהשיקולים הנכונים (וזאת לא אמירה שיפוטית, גם אם היא נשמעת כזאת). שני המקרים שהבאתי כדוגמא הם סוג של קיצוניות. אולי אפילו הצד השני של הדרך בה את בחרת לחיות. אבל ככל שאני מכירה אנשים (ונשים יותר מגברים) לעומק, אני רואה שאחוז האנשים שמממשים את הפנטזיה שלהם וממשיכים לחיות מצויין אחד עם השני ועם עצמם הולך וגדל. זה גורם לי לחשוב שאולי השד לא כל כך נורא... אולי זה חלק מתחלואי הזוגיות של הדור בו אנו חיים, אולי האינטנסיביות של היום יום שוחקת אותנו עד כדי ניסיון נואש לשמר משהו מהמהות הויטאלית האמיתית שלנו. ופרפרים בבטן זאת הדרך הקלה והנעימה ביותר! לכי עם התחושות שלך, האמת הפנימית והמצפון. הם הסמנים הטובים ביותר.

 

[שרי30]

אולי חיי נישואין לו מתאימים לך

לא לכולם מתאימים חיי נישואין שמצריכים נאמנות. וזה בסדר גמור רק כדאי להיות מודעים לכך ולחיות בהתאם. חבל לסבול. חוזרת על המלצתי לגשת לטיפול ולברר זאת - ייתכן שהפנטזיה עם הבוס היא בכלל איזה שהוא מעצור שגורם לך לא להתמסר לנישואין שלך (כתבתי את זה כבר בהודעה הקודמת...) כי בעצם זו מסגרת שלא מתאימה לך. ייתכן שלחיות בנפרד עם בעלך ולקיים עימו הורות משותפת, ובמקביל לקיים יחסי מין עם מי שמתחשק לך מתאים יותר. תבררי זאת כי זה גם לא פייר לבעלך, בינתיים יש לו סבלנות אבל אי אפשר לדעת עד מתי.