סליחה על הבורות, אבל רציתי לשאול,

[feralcat]

סליחה על הבורות, אבל רציתי לשאול,

למה הטיפול בקשישים מתבצע על ידי מטפלות מלוכסנות עיניים ולא כמו מטפלות של תנוקות או עוזרות בנקיון למשל?

 

[גנגי]

מי שיודע

לעשות פאנלים לא בהכרח יודע גם לטפל בקשישים.

 

[feralcat]

עדיין לא הבנתי

יש לפיליפינים שמטפלים בקשישים הכשרה מיוחדת ?

 

[kreuter acid]

כן, יש להם

הם מוכנים לעשות הכל תמורת כלום כמעט, בתנאי שיתנו להם לקחת כל מה שהם רוצים מהבית ומהארונות בלי לבקש. ולדעתי, את צודקת: מטפלת בתינוקות יכולה, לדעתי, לטפל גם בקשישים. בעיקרון זה אותו דבר. הבעיה היא רק במשקל הקשיש, כי לפעמים צריך להרים ולסובב אותו ולהעבירו מהמיטה לכיסא ולהיפך, ואדם מבוגר אי אפשר לשאת על הידיים כמו שנושאים תינוק. הוא כבד בהרבה. אבל אם ישאלו אותי, אני מעדיפה ישראלית ולא "מטפלת" מאיזה כפר נידח במדינה מוכת רעב, שכל העניים בה גונבים כדי לשרוד ומביאים לארץ את המנהגים ההישרדותיים שלהם ומיישמים אותם על הקשישים שלנו.

 

[feralcat]

בכל זאת לא לגמרי ברור לי

כי אם כך, הקושי הוא למצאו ישראלית שתרצה לעבוד כמטפלת ? יותר זול אם מדובר בעובד זר ?

 

[kreuter acid]

נכון

ישראליות יותר מפונקות, רוצות יותר כסף, מעמידות יותר תנאים, מבריזות מהעבודה לעתים קרובות, ורוב המשפחות אינן יכולות לשלם משכורת הוגנת כפי שצריך לשלם לעובדת ישראלית עם כל התנאים. עובד זר עובד תמורת הרבה פחות משכר מינימום, כי זה מהווה עבורו שכר מאוד גבוה לעומת המקובל בארצו. פיליפינים בונים בארצם וילות עם מה שהם משתכרים (ולוקחים) אצלנו.

 

[feralcat]

לkreuter acid- הבנתי יותר טוב.

הרבה פעמים ראיתי עובדים זרים יושבים ליד מבוגרים במחלקות בבתי-חולים, והיה לי מוזר למה אך ורק עובדים זרים נמצאים כי למען האמת הם רק ישבו, לא עזרו ממש בשום דבר ... וגם לא פעם התרשמתי שהבנים שבאו לבקר כן היו מבוססים . טוב, תודה על הסבלנות ועל ההסבר.

 

[masorti]

החשבון הוא מאוד פשוט...

נעזוב כרגע את התוספות למיניהן (מתנות, דמי כיס, חופשים וכדומה) ונחשב רק שכר יסוד. מי שמביא עובדת זרה צריך מטפלת במשך כל היממה, או לכל הפחות בשעות בהן הקשיש/ה ער/ה. נלך על בסיס מקובל של 12 שעות ביממה. עובדת זרה מקבלת שכר יסוד של 600-700 דולר לחודש, שהן 2400-2800 ש"ח לחודש בחישוב גס. למטפלת ישראלית צריך המעביד לשלם 35-40 ש"ח לשעה (גם אם העובדת עצמה מקבלת רק מחצית מזה, והשאר נשאר בכיס של חברת כוח אדם - למעביד זה לא משנה). חישוב של 12 שעות ליום כפול 25 יום בחודש ייתן 300 שעות עבודה בחודש. נכפיל 35 ש"ח בשעה ב-300 שעות, ונקבל 10,500 ש"ח בחודש. סיכום: שכר יסוד של חודשי עובדת ישראלית - מעל ל-10,000 ש"ח בחודש. שכר יסוד של עובדת זרה - פחות מ- 3000 ש"ח בחודש. עכשיו ברור מדוע כל ענף הסיעוד מבוסס על עובדות זרות?

 

[כ פ ת ו ר ו פ ר ח]

../images/Emo10.gif תוכלי קצת לפרט?

(כתבת נורא בציניות, אני מניחה שמתוך ניסיון בלתי מוצלח). אני עומדת להביא פיליפינית לאמי, ואני רוצה לדעת ממה להיזהר ואיך למנוע.

 

[kreuter acid]

ממש לא בציניות

אלא עובדתית. השכר שמקבל עובד זר בארץ יש לו כוח קנייה גדול פי כמה וכמה בארץ מוצאו, שהיא בד"כ מדינת עולם שלישי, ענייה ונחשלת. השכר שמקבל עובד פיליפיני למשל, בארץ, הוא נטו, ונוסף לו דיור חינם, חשמל חינם, אוכל חינם או תשלום עבור מזון, ביטוח רפואי חינם, ודמי כיס שבועיים (וגם פיצויי פיטורין, נסיעות, דמי חופשה, דמי לידה, דמי הבראה) - כל זה מגיע לכאלף דולר בחודש, ומזה חוסך העובד (אם אינו מבזבז את רוב שכרו) סכום נכבד, נניח 700 דולר בחודש. סכומים כאלה נחשבים בפיליפינים למשכורת של מנהל בנק, ולכן יכול עובד זר שעובד כמה שנים בארץ לבנות לעצמו וילה בפיליפינים כשהוא חוזר הביתה. לגבי השאר, ניסיון שלי ושל אחרים מראה, שיש הרבה מאוד גניבות וגם התעללות של עובדים זרים במטופלים שלהם. העובד נשאר לבד בבית עם הקשיש, משתלט עליו ועל ביתו ועושה שם כרצונו, כולל האפשרות להוציא מהבית כל חפץ שרק אפשר. בפיליפינים עושים עסקים טובים מאוד מבגדים ומחפצים משומשים, והעובדים לוקחים ושולחים הביתה כל דבר שרק יתנו להם, וגם כאלה שלא נותנים להם. אי אפשר לפקח או לדעת מה בדיוק נמצא בבית בכל רגע נתון והם מנצלים זאת. לא כולם, כמובן, אבל חלקם. לבד מזאת, הקהילה הפיליפינית חזקה ומושרשת היטב בארץ, וכל עובד חדש שמגיע מאיזה כפר נידח לומד עד מהרה איך הוא יכול לתמרן ולשפר את מצבו ומה בדיוק מגיע לו ומהן זכויותיו. לעובדים הללו יש כמה מנהגים משותפים, כמו להיטות למתוקים בפרט ולאוכל בכלל - הם אוכלים כמו עשרה אנשים והאוכל "נעלם" מהבית חיש קל בכמויות (זאת בגלל הרעב שחוו בארצם); כולם עושים קניות בכל יום ראשון בתחנה המרכזית הישנה וקונים הרבה בגדים ואביזרי אופנה (יש כאלה שגם מבזבזים על מותגים משום שהם מסוונוורים מהשפע כאן); כולם רוכשים מייד פלאפונים ומפטפטים בלי סוף, אבל בבית הם מדברים שעות בטלפון על חשבון המעסיק; כשהם יוצאים לבקר חברים בשעות החוופשיות שלהם, הם לוקחים מבית המטופל "מתנות" לחבריהם, כמו בקבוקי מים מינרליים או כל דבר אחר, בלי לשאול; הם עלולים להביא חברים הביתה בלי רשות ועוד כהנה וכהנה. צריך מזל כדי ליפול על "מטפל" שהוא גם אדם ישר והגון (ואני כותבת במרכאות, כי עובד זר אין לו שום הכשרה בטיפול, הוא פשוט אדם זר שמכניסים הביתה ומקווים לטוב), וכל הזמן צריך להיות עם אצבע על הדופק, לתת לו תקציב, לבדוק קבלות, לבדוק אם הקשיש במצב בריאותי תקין, לבקר בבית מדי פעם, לדאוג לתיקונים ולאחזקת הבית, וכו'. הבאת עובד זר אינה פוטרת אף אחד מבני המשפחה מהעול שבטיפול בקשיש, אלא רק מההשגחה המתמדת עליו. בהצלחה!

 

[גנגי]

ועכשיו, אם אפשר, אני אתן זווית אחרת:

היות שיש לי ניסיון של קרוב לעשר שנים עם מטפלות מהפיליפינים - עם רבות, אגב, כי היו לנו שלושה הורים סיעודיים לאורך השנים האלה -והניסיון הזה ברובו היה מוצלח, יש לי הרבה דברים טובים לומר על המטפלות הפיליפיניות. ברוב המקרים הן היו מאוד נעימות, אחראיות, עדינות, אדיבות, והיה תענוג להסתדר איתן. אמא שלי מאוד אוהבת את המטפלת שלה, ואין לי ספק שהיא מתייחסת לאמא שלי יפה, מכל בחינה אפשרית. גם אמא של בעלי אהבה מאוד את המטפלת שלה, ואילו ראיתם את האבל שהמטפלת שלה הייתה שרויה בו אחרי מותה הייתם חושבים שזו בת משפחה קרובה. בכל המקרים שבהם היינו זקוקים לממלאת מקום ולקחנו בחורה ישראלית, לבד מהמחיר השערורייתי שנאלצנו לשלם מצאנו בית מטונף, הורים מוזנחים ומפוחדים ומטפלת שבאופן ברור עשתה הכול חוץ מלטפל בהורים שלנו. גם בעלי וגם אני התרשמנו שאין מה להשוות בין הסבלנות והטיפול של הישראליות לאלה של הפיליפיניות. אני יודעת שיש עוד אנשים שחולקים איתי את דעתי זו ולא מוכנים לחשוב אפילו על מטפלת ישראלית, גם לא לשעות ספורות, כמחליפה.

 

[כ פ ת ו ר ו פ ר ח]

תודה לשתיכן

גנגי, אפשר לדעת (מנסיונך) מה כדאי לברר בראיון עם מטפלת פיליפינית? מה שואלים? למה לשים לב? במקביל אני גם שואלת חברה שהיא עובדת סוציאלית, נוכל אח"כ לרכז את המידע הזה כאן. תודה

 

[גנגי]

רצוי מאוד לבדוק

קודם כל את ההתרשמות שלך ממנה. שפת גוף, מבטים, שימי לב שהיא לא מצטיירת לך לא ישרה או מניפולטיבית, שהיא מקשיבה לך ולא מודיעה לך מהן דרישותיה לפני ששמעה מהן אלו שלך. שאלי אותה על הזמן שהיא בארץ, איפה עבדה קודם ולמה עזבה, ורצוי מאוד לברר את אמיתות הפרטים ולקבל המלצות עליה (לא בכתב אלא בשיחת טלפון) ממעסיקיה הקודמים. כמו כן יש לבדוק אם היא נשואה ואם יש לה ילדים בארץ, ומה בקשותיה לגבי חופשות וכו' (נשים נשואות שבעליהן בארץ רוצות להיות יותר עם המשפחה, אולי, או עם הילדים. יש לברר את כל זה לפני שמחליטים על העסקה של מישהי). אם תתרשמי לטובה, קחי אותה לאמא שלך, הציגי אותה בפניה ותראי איך הן מגיבות זו לזו. אם המטפלת מנומסת, עדינה, חייכנית - זה טוב. אם היא זעופה ואגרסיבית - אל תקחי אותה. תני לה קצת להרגיש את האווירה, הסבירי לה מראש מה אמא שלך צריכה ואיך היא תעדיף שיפנו אליה ושיטפלו בה (אמא שלי, למשל, הייתה מפטרת כל פיליפינית שהייתה פונה אליה בכינוי "אמא", ואהבה מראש כל אחת שקראה לה בשמה הפרטי). שימי לב אם האינטראקציה הראשונית טובה ואם נדמה לך שיש סיכוי שהיא תצליח. כשתקבלי בחורה לעבודה, הסבירי לה לפני שתתחיל לעבוד את כל הדרישות שיש לכם ממנה, וגם את התנאים. שהכול יהיה ברור וחד משמעי, שלא יהיה מקום לתלונות או לאי הבנות. עקבי אחריה וּוַדְּאִי שטוב לאמא שלך איתה - בואי בשעות לא צפויות ובלי להודיע, שימי עין ובקשי מאחרים לעשות כך גם כן, אם אפשר. גם אם אמא שלך לא תספר לך כלום, תוכלי להבין משפת הגוף שלה אם היא מפחדת מהמטפלת או מרגישה איתה נוח וטוב. אל תתעלמי משום סימן אזהרה שאמא שלך תשדר לך ותהייחסי ברצינות לכל תלונה או מבט של פחד שלה. אם השידוך יצליח, חשוב מאוד שתדאגי שלמטפלת יהיה גם טוב עם אמא שלך, ולא רק להיפך. אם המטפלת תהיה מרוצה - אמא שלך תהיה מרוצה. ככה זה עובד. לכן התייחסי אליה יפה, תני לה הרגשה טובה, ועם קצת מזל זה יהיה מוצלח.

 

[גולדי היחיד]

אימי יש מטפלת פילפינית כבר 6 שנים

והיא כמו בת מישפחה יש חברות כוח אדם שזה כמו סוחרי עבדים ויש עמותו לסיעוד שמתיחסות לנושא קצת יותר טוב וצריך גם מזל בבחירה ואם אין ברירה אפשר גם להחליף את העובדת

 

[ק ט נ ה ג ד ו ל ה]

הכי טוב אם אפשר

למצוא מטפלת שכבר עבדה בארץ. ולקבל המלצה מהמשפחה שהעסיקה אותה.

 

[רלרלרל]

סליחה שאני מתפרצת-

טובות הפיליפיניות וטובות הישראליות. מעבר לשאלת השכר ------- במנטליות הפיליפינית יש הרבה כבוד , אהבה והערכה לקשישים. ההורים הזקנים חיים בקרב משפחתם והטיפול הסיעודי והאחר בהם הוא זכות גדולה לצאצאיהם. מכאן נובע ההבדל העיקרי באיכות הטיפול בקשיש. הם לא נגעלים ובעיקר ס ב ל נ י י ם לקשיש. תודה .

 

[kreuter acid]

יש לי שאלה

אכן, קראתי על קיום מצוות כיבוד הורים בפיליפינים. אם כך, איך תסבירי את העובדה, שתמיד, כאשר פיליפיני/ת עולה לאוטובוס, הוא/היא מתיישב/ת תמיד במושב הקדמי (אם הוא פנוי), במקום המיועד לנכים ולקשישים, ואינו/נה טורח/ת לקום כשקשיש או נכה עולה אחריו/ריה???