סליחה עם כבר כתבתי את זה
בכתבה של שרון חן אחת הנשים הציעה להתארגן על מנת להציע תמיכה לנשים במחלקות. כשאני חושב על מה שעברנו במחלקה אני די משוכנע שאם אחת מהנשים המקסימות שנמצאות פה היו נפגשות איתנו, ולו לכמה דקות, זה היה עוזר לנו הרבה יותר מכוס התה שנתנה העובדת הסוציאלית. בכלל, היות והגוף הזה של עוזרות סוציאליות כבר קיים במחלקות הנשים, אולי כדי ליצור איתו קשר (מישהו יודע איך?), לשלוח להם את הפורום הזה מודפס, עם שאר הקישורים, אולי שיזמו יום עיון... (WISHFULL THINKING???) ושוב, אני כותב את זה כי אני חושב שזה באמת יכל היה לעזור לנו כשהיינו שם. אני יודע מנסיון שהיחס אל ההורים במחלקות בארץ בהן ילדים נמצאים במצב קשה הוא מאוד אנושי. מבינים את חומרת הרגשות שלהם ועושים הכל על מנת לסייע. אלינו חלק מהרופאים התייחסו נורא, ואינני רוצה פרט. העניין הוא שאפילו הם עדיין לא הסכילו להבין באיזה סוג של "חולים" הם מטפלים...(זוכרים את הפרק על "המשפטים" שאנשים אומרים...אז זהו שגם הצוות הרפואי משתמש בהם...) אז אולי אפשר לעשות משהו?
בכתבה של שרון חן אחת הנשים הציעה להתארגן על מנת להציע תמיכה לנשים במחלקות. כשאני חושב על מה שעברנו במחלקה אני די משוכנע שאם אחת מהנשים המקסימות שנמצאות פה היו נפגשות איתנו, ולו לכמה דקות, זה היה עוזר לנו הרבה יותר מכוס התה שנתנה העובדת הסוציאלית. בכלל, היות והגוף הזה של עוזרות סוציאליות כבר קיים במחלקות הנשים, אולי כדי ליצור איתו קשר (מישהו יודע איך?), לשלוח להם את הפורום הזה מודפס, עם שאר הקישורים, אולי שיזמו יום עיון... (WISHFULL THINKING???) ושוב, אני כותב את זה כי אני חושב שזה באמת יכל היה לעזור לנו כשהיינו שם. אני יודע מנסיון שהיחס אל ההורים במחלקות בארץ בהן ילדים נמצאים במצב קשה הוא מאוד אנושי. מבינים את חומרת הרגשות שלהם ועושים הכל על מנת לסייע. אלינו חלק מהרופאים התייחסו נורא, ואינני רוצה פרט. העניין הוא שאפילו הם עדיין לא הסכילו להבין באיזה סוג של "חולים" הם מטפלים...(זוכרים את הפרק על "המשפטים" שאנשים אומרים...אז זהו שגם הצוות הרפואי משתמש בהם...) אז אולי אפשר לעשות משהו?
