סליחה שאני פותחת שוב הודעה אבל דניק

[אמא של דניק]

סליחה שאני פותחת שוב הודעה אבל דניק

עבר עכשיו שלב של התפרצויות זעם, זה כבר היום השני
כל פעם שהוא לא מקבל משהו מיידית הוא משתולל
ממש עד כדי לבעוט בדברים הוא רצה לסגור את עצמו
בחדר אבל אסור לו בגלל שהיינו בביקורת בבית חולים
ואמרו לנו שאסור לו להיות סגור לבד בעיקר לא באמבטיה
ואסור לו לצלול ולהיות בבריכה או ים בלי השגחה צמודה.
אובדי עצות.לא יודעת אם זה קשור לדחייה של הילד והאמא
שבסוף לא עשו שום דבר ממה שהוא חשב שיהיה.

 

[אמא של דניק]

שכחתי להגיד מה הוא רצה

הוא רצה פלאפון ובוקסה בעת ובעונה אחת וזה בלתי אפשרי
ובעלי אמר לו שהוא חייב ללמוד לדחות סיפוקים והוא הבטיח
שעוד עשרה ימים הוא ייתן לו. והוא השתולל.
בעלי ביקש שאני אשתף בזה. ושוב סליחה.

 

[fannyd]

רוצה להמליץ לך על ספר מעולה

"ילד פיצוץ" מאת רוס גרין. להלן התקציר:

כולנו מכירים ילדים כאלה: כל בקשה קטנה, כל קושי, גורמים להם "להתפוצץ". אנחנו נוטים לחשוב עליהם בתור ילדים מפונקים, עקשנים ומניפולטיביים, ומשתמשים בשיטות של שכר ועונש כדי להגביר את המוטיבציה של הם להתנהג כיאות.

הבעיה היא, שבמקרים רבים הגישה הזאת לא מצליחה. הילדים ממשיכים "להיתקע" מול הבקשות והמצבים הרגילים ביותר. הם חרדים, נרגזים, מתקשים להסביר מה מתסכל אותם ולא מצליחים לחשוב על פתרונות. במושגים קליניים, ייתכן שאובחנו אצלם הפרעות שונות, כגון היפראקטיביות, הפרעות קשב, דיכאון וכיו"ב.

בספר זה מציע ד"ר גרין ראייה שונה של הילדים האלה: הקשיים שלהם, הוא טוען, נובעים מחסך התפתחותי בשני כישורים חיוניים: גמישות ועמידה בתסכולים. אם הם היו מסוגלים להתנהג יפה, הם כבר היו עושים את זה. בעזרת דוגמאות רבות מניסיונו הקליני והמחקרי מציג גרין גישה חדשה והומאנית, המאפשרת לעזור לילדים אלה בבית ובבית-הספר. העקרונות הבסיסיים הם:

צמצום העוינות בין הילד למבוגרים
צפיית מצבים שבהם הילד עשוי "להתפוצץ"
יצירת סביבה "נוחה למשתמש", שבה יש פחות סבירות לפיצוצים
התמקדות בתקשורת ובפתרון בעיות, ולא בשכר ועונש
פיתוח כישורי חשיבה ושליטה עצמית אצל הילד, כך שיוכל להיות גמיש יותר ולהתנהל בצורה טובה יותר מול התסכול.

 

[אמא של דניק]

תודה וגם רציתי לספר משהו נוסף

כשאני מראה לו איך ההשתוללויות שלו נראות הוא מתפוצץ
מצחוק שיחקנו עכשי וכשאני מפסידה אני מציגה לו את זה
בצורת השתוללות כמעט כמו שלו כמובן בצחוק והוא מתפוצץ
מצחוק איזה כוח יש לו להשתולל ככה.האמת שרגוע עכשיו
הוא נרגע. תודה על העצה. בעלי יחפש את הספר. הוא כבר
מצא באינטרנט. איך לקנות. תודה רבה.

 

[אבי351]

מציע לך לפנות לעזרה מקצועית

 

[אמא של דניק]

תודה, עזרה מקצועית יש יש לנו פסיכולוגית

שפעם בשבוע אנחנו היינו נוסעים אליה, אבל בגלל שסוף
שנה אז הזכאות שלנו נגמרה ועכשיו היא מתחדשת עוד פעם
אבל זה יהיה רק בשבוע הבא או עוד שבועיים. אני מקווה.
יום מקסים

 

[fatfat]

לפעמים התפרצויות הזעם נובעות מקושי בויסות

עצמי, לפעמים מסף תסכול נמוך, לפעמים מעייפות ולפעמים מעוד אלף סיבות. מעבר למה שכתבה פאני השאלה
מה עושים עם התפרצויות הזעם, כי אם נכנעים לילד ונותנים לו את מבוקשו הוא לומד שכדאי לו להמשיך ולהתפרץ.
כמובן שלהראות לו איך הוא נראה בעת התפרצות זה לא יעיל, כי כשזה קורה אין לו שליטה על זה. אם ההתפצות
מאופיינת רק בצרחות, הישכבות על הריצפה אבל בלי פגיעה בעצמו, בזולת או ברכוש הכי יעיל זה להתעלם ולתת
לו להירגע לבד. אין טעם לנסות להסביר לו ולשכנע אותו כי בעת ההתפרצות הדברים כלל לא מגיעים אליו. בתי הגדולה
למשל צרחה קודם 45 דקות כי החליטה שלא בא לה לעשות את השיעורים במדעים - מקצוע שאין מחר. וזה לא שהיו
לה תוכניות אחרות. מצד שני מחר זה יום עמוס שלה כי היא חוזרת מבית ספר מאוחר ותכף יש לה חוג. כשהתחילה
עם הצרחות אמרתי לה שזה לא הולך לעזור לה ואחר כך התעלמתי. אחרי 45 דקות פתאום בשניה הפסיקה לצרוח
ועשתה את השיעורים בצ'יק ובהמשך הערב היתה רגועה לגמרי וההתפרצות כלל לא הוזכרה.
מצד שני אם ההתפרצות מלווה בפגיעה בעצמו (נניח הטחת ראש בקיר), בזולת (נניח בועט בך, זורק עליך משהו)
או ברכוש (שובר דברים, בועט בחוזקה בדלת וכו') יש לעצור אותו. לתפוס אותו ולחבק חיבוק דוב כך שידיו בין
ידייך ורגליו בין רגלייך כך שלא יוכל להמשיך לפגוע. וכשהוא נרגע מרפים ממנו.

 

[אמא של דניק]

תודה

 

[משתפרת]

אש"ד, האם ההתפרצויות הן משהו חדש?

אם התחיל רק לאחרונה להשתולל ולהתפרע בכל פעם שהוא לא מקבל מה שרצה- הוא מנסה דרך חדשה להשיג את רצונו. התפרצויות כאלה אסור שתסתיימנה בכניעה שלכם לרצונו. מספר פעמים בהן יראה שאתם עומדים על שלכם והוא ישתכנע שאין בכך תועלת ויפסיק את סוג ההתנהגות הזו. אם הוא נוהג כך לאורך תקופה מדובר במשהו אחר, ואכן עצות מקצועיות יועילו.
בשני המקרים כדאי שתקחו אויר ותחשבו טיפה לפני שאתם עונים לו ב"כן" או "לא". הסיפור של תחפושת סנטה קלאוס הוא דוגמא. אבא שלו לא הסכים, ואני מסוגלת להבין את זה. כשם שיש מקום לכבד את רצונו של הילד, יש מקום גם לדברים שבעיני ההורה הם עקרוניים. אבל אחרי התפרעות רצינית למחרת דניק קיבל את מבוקשו. מה הוא למד מכך? שההתפרצות משתלמת, ששווה לו להפגין זעם. בפעם הבאה שיבקש משהו צריך לחשוב שניה, ואם נראה לכם שלא תוכלו לעמוד בפני הדרישה של הילד- אמרו "כן" מיד. "לא"- אומרים על דברים עקרוניים שבשום אופן לא תשנו את דעתכם עליהם.
בד"כ התנהגות קשה גורמת גם לנו, ההורים, להתקשח ולהתרגז. אבל לפעמים דווקא כשהילד מתנהג הכי אנטי שבעולם הוא משדר מצוקה. במצב כזה אם מצליחים להשתלט על הכעס שלנו ולהפעיל את מנגנוני ההכלה ההוריים ומחבקים את הילד תוך כדי התבטאות "אני מבינה/מבין שאתה מאד זקוק כרגע לתשומת לב"- זה עוזר. וכשהוא נרגע אפשר לומר לו שכשהוא זקוק לחיבוק- שיגיד. חשוב לא לעשות את זה באופן מכני (כי צריך, או כי ככה יעצו לי) כשהכעס שלנו ברקע, אלא רק כשבאמת מצליחים להתחבר אל המקום המכיל שבתוכנו- למרות הפרובוקציה של הילד. לפעמים צורך בתשומת לב גורם לילד להתנהג כך שיקבל תשומת לב שלילית, ובמצב הזה החיבוק עוזר. כדאי לשאול את איש המקצוע שעוזר לכם גם לגבי הגישה הזו, מתי להפעיל אותה (בהחלט לא בכל פעם שהילד מתפרע כדי לא לעודד התפרצויות, רק כשמרגישים שמתחת ההתפרצות יש צורך בתשומת לב).

 

[אמא של דניק]

לגבי ההתפרצויות זה בגלים

אבל שבוע כזה קשה מזמן לא היה.
תודה