סליחה שאני קופצת כאן

[noosh]

סליחה שאני קופצת כאן

עם הודעה כזאת, אבל אינ פשוט חייבת אני שונאת להרגיש כשלון אנ שונאת להרגיש שאני מנסה להתקבל למשהו שאינ באמת יכולה להיות טובה בו, אבל נכשלת אני שונאת את זה, כי זה לא שאני לא יכולה, אינ פשוט נכשלת וזה היה הדבר שהכי רציתי לעשות והכי רציתי בעולם להיות בקורס הזה, ולא היה אכפת לי לחתום קבע, ולא היה אכפת לי לבוא לטר"צ, ולא כלום ועברתי את כל המבחנים, הכל... ודווקא בראיון אני נופלת? דווקא בדבר שבו אני הכי יכולה להוכיח את עצמי - דווקא שם אני נופלת? הייתי יכולה להיות שם, והייתי יכולה לתת להם המון ואני לא ועכשיו אני לא יודעת לאן אינ אלך אני מפחדת, אינ לא רוצה לבזבז שנתיים על כלום, אינ לא רוצה להגיש קפה או להיות פקידה יש לי כ"כ הרבה לתת, ושאיפות כ"כ גבוהות, ומה עכשיו? רק חסר לי שיעיפו אותי משאר המסלולים במודיעין, ואז בכלל נדפקתי ומה שמעצבן זה, שאינ ידעתי שזה יהיה אני ידעתי שאינ אפול הרי ברור שיהיו "מועמדים טובים יותר לתפקיד", זה הרי ברור ואני בכל זאת מדוכאת מזה כמו מטומטמת אינ שונאת את עצמי וכועסת על עצמי, על משהו שידעתי כבר לפני כן שיקרה כי אני אף פעם לא עוברת ואף פעם לא מצליחה ותמיד נכשלת וזה כ"כ לא הוגן עד שחייכתי היום, שוב הכל נהרס

 

[Another Girl]

יקירתי ../images/Emo140.gif

קודם כל,תוציאי לך מהראש שאת כשלון. את לא. את בחורה אינטיליגנטית,נעימה ויכולה להצליח בסה"כ (זה הרושם לפחות שקיבלתי מהכרותנו השטחית ביותר). כשעמדתי להתגייס נסעתי למיונים של המודיעין,ולא עברתי אותם. כמוך הרגשתי כמו כישלון וכמו "לוזרית", עד שהגעתי לצבא והבנתי שהם חסרי ההגיון לפעמים ובעצם לרוב,הם האטומים,הם שעושים דברים ללא סיבה רציונלית. אז מה? יש את כל הסיכויים בעולם שנפלת בגלל איזה פרט בירוקרטיקטן ומעצבן,ובהחלט לא בגלל שאת "כישלון" או "לא מוצלחת". סה"כ זה הפסד שלהם,ואין טעם לנסות להבין למה או לאכול את עצמך. מה שכן את יכולה לנסות ולחשוב מה את יכולה לשפר,בעיניהם לפחות,כדי לעבור בהצלחה את המבדקים הבאים. אבל גם אם אלו לא יצליחו-זה באמת לא בגללך... קבלי

ו-

ממני...

 

[noosh]

תודה ../images/Emo24.gif

האמת שההודעה הזאת הייתה שילוב של לילה ויום ממש ממש גרוע שהיה לפניו, ככה שהיא באמת הייתה די קיצונית... העניין שהצבא מפספס אנשים ידוע לי, אבל אני גם יודעת שהמודיעין לא מפספס אנשים, בטח שלא לפרוייקט הזה, ככה שאין ממש סיכוי שנפלתי בגלל פרט בירוקרטי קטן... נפלתי כי לא התאמתי, וזאת העובדה שמבאסת אותי, כי עברתי מאה מבחנים בדדרך, וכבר התחלתי להאמין שיש לי סיכוי בכל מקרה, עכשיו די נרגעתי מכל העניין תודה רבה על התגובה והעידוד!

 

[עדו בן צבי]

באמת מאכזב אבל את עדיין לא סתם

פקידה. ואפילו אם תגיעי לתפקיד סתמי לכאורה, נסי למצוא דרכים למלא אותו במשמעות ולקחת על עצמך עוד סמכויות. זה לא פשוט אבל זה אפשרי לתרום מאישיותך במקום בו כל קודמייך תרמו רק מנוככותם.

 

[מוּסקט]

לפעמים

הדבר שנראה הכי נורא - הכישלון שמנע ממך להגיע לאן שתכננת - דווקא פותח הזדמנויות עליהן לא חלמת. אין לך מושג ממה ניצלת בזה שלא הגעת לקורס שכל כך רצית. גם מצחיק אותי לשמוע "בזבוז של שנתיים" - עם תוחלת חיים של 80+ שנתיים מדאיגות אותך?? לא חבל?

 

[noosh]

אני יודעת אילו הזדמנויות מחכות לי

ויודעת שהקורס הזה הוא הדבר שרציתי אני יודעת מה הקורס, מה יש בו ומה אני יכולה לתת בו אני יודעת שבכלל צה"לי אני יכולה פחות לתרום מעצמי, וחשוב לי מאוד לתת מעצמי בשנתיים האלה, גם אם זה "רק שנתיים" בשבילי זה לא רק שנתיים, זה שנתיים שיכולות להפוך לשלוש שנים או יותר, בקלות, אם יהיה לי תפקיד מעניין שאני ארגיש שאני עושה בו משהו חשוב תוחלת חיים של 80+? למה, יש לי תעודת ביטוח שמבטיחה לי שאני אחיה עד גיל 80+? לפי מה שאינ יודעת, אני יכולה למות גם לפני כן וגם אם כן - זו סיבה לבזבז שנתיים? אז ככה אני יכולה לזרוק כל שנתיים בחיים שלי, כי גם ככה יש לי עוד 60 ומשהו שנים לחיות בלעדיהן? אני לא רואה את זה ככה אינ רוצה לנצל את החיים שלי, גם שנתיים מתוכם, ולהרגיש שאינ עושה דברים שאני אוהבת, שאני תורמת, שאני מנצלת את היכולות שלי. אני לא אוהבת להרגיש מבוזבזת

 

[מוּסקט]

העניין עם

ה-80+ היה בשביל הפרופורציות לא בשביל תעודות הביטוח. יש משהו בגיל הזה שתמיד נחווה כדחוף ובהול - ורק רציתי להגיד לך ששום דבר לא דחוף ולא בהול. חיי את חייך בנחת וזכרי להיות מאושרת בדברים הקטנים שהחיים מזמנים לך כמו גם בדברים הגדולים, ביוזמות ובשאיפות. ובאמת כנראה שאנו רואות את העולם קצת אחרת, כי אם אני הייתי חייה במחשבה ש"אולי אחיה פחות", קרוב לודאי שהייתי מתחילה במסעותי מסביב לעולם ובעשייה כיפית ולא עושה איזה קורס בצבא... אבל זו אני. אין במקרה הזה נכון ולא נכון רק בחירות אישיות. אני מאוד מעריכה את רצונך לתרום ומקווה בכל לבי שאכן יזדמן לך להרגיש חיונית ולא מבוזבזת. אין ספק שזו תחושה טובה, לא רק במסגרת צבאית, אלא בכלל - גם אחר כך בעבודה, במשפחה, ובין חברים. מתוך ניסיון חיים אני אומרת לך שלהיות כל כך חיונית כל הזמן זה גם מעיק. זכרי לאזן את חייך ובתוך כל החיוניות גם לאפשר לעצמך אזורי חיים בהם מסתדרים בלעדייך ואת שם לעצמך ואדון לזמנך.

 

[שריד]

מה היה הדבר שחייכת עבורו עד ש....?

 

[noosh]

חזרות לסופשנה

 

[שריד]

פעולה ותוצאה

הפעולה בד"כ עוזרת לנו לחייך או להתמודד התוצאה היא רגע שבד"כ חולף... זו נשמעת כמו קלישאה אבל תנסי לחשוב על החזרות עצמן...