סליחה שהזנחתי...

[Cobe Anan]

סליחה שהזנחתי...

אבל כמו שידוע לחלקכם, פורום אחר שאני משתתף בו, איבד חבר יקר. אלפא בריבוע, נמרוד דניאל ז``ל, שהכרתי בפורום `על כוס קפה`, נפטר במפתיע בשבת, בדרך חזרה ממסיבת יום הולדתו ה25. הפכנו שם למשפחה ממש, והמוות שלו השאיר הרבה מאד חברים המומים. אז כן, כמעט כל דקת אינטרנט שהיתה לי ביומיים האחרונים הוקדשה לפורום ההוא, לנסות לומר דברים שאולי יעזרו למישהו מהחברים להמשיך... איך אתם מתמודדים עם מוות של חבר? איך אתם מתמודדים עם אבל של חברים קרובים? איך אתם עוזרים למישהו קרוב שאיבד חבר?

 

[מלאכי עליון]

../images/Emo201.gif

האמת שאני עדיין בשוק מהמוות של נמרוד, לא יכלתי לכתוב בגלל זה, נכנסתי לפורום ההוא ופשוט לא הצלחתי להביא את עצמי ולכתוב. איך מתמודדים עם מוות של חבר

פשוט מנסים להמשיך הלאה ומשאירים את הזיכרון בלב ובנפש שלנו- הוא היה רוצה שנמשיך לחיות ושנהיה אופטימים. איך עוזרים למישהו קרוב שאיבד חבר

פשוט נמצאים שם עבורו, פשוט תומכים ומחבקים.

 

[מיטללל]

../images/Emo24.gif

קודם כל, באמת שחסרת לכולנו. קשה לי למצוא מה להגיב.. לשמחתי אפעם לא הייתי בסיטאוציה מכאיבה שכזו. אני חושבת שבמצבים שכאלה אין ממש מה להגיד. התמיכה האמיתית מתבטאת בעצם ה"ביחד", בנחמה, בלבכות ביחד, בהקשבה, בלעלות זיכרונות משותפים. בחיבוק. בנחמה שאתה לא לבד. זה לא פייר. זה נורא. זה קשה. זה איום. זה מכאיב. חלק הרסני מהחיים. אבל איזו עוד ברירה יש חוץ מלהתמודד? בסופו של דבר התשוקה לחיים חזקה יותר מהכל. וכן, חייבים להמשיך. לא לשכוח אפעם. מותר להתגעגע. אבל להמשיך. תהיו שם אחד בשביל השני, אבל תמשיכו בשיגרה, תמשיכו בחיים-ותנצלו כל רגע מהם

 

[eithancambridge]

אני מכיר את ההרגשה

סמוך על מה שאני אכתוב לך, כי אני בעצמי שכלתי חבר (לפני שנה ושבוע בדיוק). איך אתם מתמודדים עם מוות של חבר? הזמן עושה את שלו. אם בהתחלה כל מה שתזכור יהיה המוות והחלל שנותר מאחוריו, כעבור זמן מה תתחיל להזכר בכמה טוב היה לכם ביחד, ירוצו לך תמונות בראש של רגעים חשובים. זה לא יכהה את הכאב, אבל זה יוסיף לו הרגשת חמימות ורוגע. איך אתם מתמודדים עם אבל של חברים קרובים? איך אתם עוזרים למישהו קרובשאיבד חבר? אין תרופת פלאים, הם מרגישים את, מה שהם צריכים להרגיש. הם צריכים להוציא הכל, ואתה צריך לתת להם להוציא הכל. לא לשכוח שהאבל הוא גם שלך, תעודדו אחד את השני.

 

[נרקיסטית]

../images/Emo10.gif גם אני בפורום שם..

ממש מזעזע מה שקרה

 

[Zoharrr]

../images/Emo201.gif

איבדתי חבר לפני המון שנים, הייתי בכיתה ו' ומישהו שהכרתי מכיתה ח' נרצח. איך התמודדתי? לא יודעת,הייתי עצובה המון זמן וכעסתי על כל העולם ואחותו ורציתי שכל ערבי שקיים ימות ולאט לאט זה דעך... בשנתיים שאחרי זה למדתי עם אח של הבחור השני שנרצח באותו הלינץ'. וזה כל הזמן התעורר מחדש... היום הנוראי הזה שהיה מלא בהיסטריה ובכי ופחד... זה העסיק אותי נון סטופ עד שזה פשוט פרח מראשי כמעט לחלוטין. איך עוזרים למישהו שמתמודד עם אבל? זה נורא ספציפי לאותו אדם... לפני 4 או 5 חודשים מישהי מהכיתה שלי איבדה את אמא שלה. בהתחלה לא ידעתי מה לומר לה, גם כי אף אחד מאיתנו לא ידע שאמא שלה חולה בסרטן ושהיא גססה כבר חודש, היא חיה בלי אמא שלה בבית חצי שנה לפני שהיא נפטרה. לא ידעתי איך לאכול את זה, כי מוריה ואני פחות או יותר דיי קרובות ומאוד דומות, אבל לא הצלחתי לעכל שהיא עברה את הכל לבד... שהיא לא רצתה תמיכה,כשאמא שלה נפטרה היא רצתה שלא יגידו לנו על זה בבית הספר ורק שהיא הבינה שזה מגוחך כי בית שמש היא קטנטנה ואנחנו נגלה לבד היא הסכימה... יש לה גדולת נפש שאי אפשר להבין, איך תמכתי? הייתי איתה כל הלוויה, יותר חיבקתי ונתתי לה לבכות מאשר אמרתי, כי איך אפשר לנחם בכלל? כתבתי לה מכתב,כי היא לא טיפוס שמדבר על דברים כאלו, אמרתי לה שאם היא הצליחה לסחוב הכל עד עכשיו היא תחזיק מעמד ועכשיו כולנו כאן כדי לעזור לה... מעבר לזה לא יודעת, פשוט לחבק ולהקשיב לכל הסיפורים. להזדהות ולא לרחם.