סליחות
משהו ממשפחת רגשי האשם יש בתחושה הזו שלא הספקנו לבקש סליחה על המון דברים ממי שלא איתנו כבר... ככה, משיחות עם אנשים שחוו אובדן. ואני חושבת לעצמי, כמה הייתי רוצה לבקש סליחה מאבא שלי, מאמא שלי, מיורם שלי. סליחה על זה שהתנהגתי כך ולא כך, שכעסתי, שצעקתי, שחשבתי רק על עצמי, שלא נתתי, שנתתי יותר מידי, שלא צלצלתי, שלא הייתי שם.. ולכולם אני סלחתי. רק לעצמי לא. על המון דברים. מחמירה עם עצמי כמו שלא מחמירה עם אף אחד אחר. לא עושה שום הנחות. מדביקה אותי לקיר ומנסה לברר עד תום למה ואיך אפשר היה.. מקשות עלי עובדות שהיו. שלא ניתן לשנות אותן. לא יודעת לפטור את עצמי ולומר: אז מה? זו היית את אז... לא הבנת בדיוק... וקשה להתווכח עם עובדות, יותר קשה להתווכח עם תחושות, ועוד יותר קשה לדעת לסלוח לעצמך...
משהו ממשפחת רגשי האשם יש בתחושה הזו שלא הספקנו לבקש סליחה על המון דברים ממי שלא איתנו כבר... ככה, משיחות עם אנשים שחוו אובדן. ואני חושבת לעצמי, כמה הייתי רוצה לבקש סליחה מאבא שלי, מאמא שלי, מיורם שלי. סליחה על זה שהתנהגתי כך ולא כך, שכעסתי, שצעקתי, שחשבתי רק על עצמי, שלא נתתי, שנתתי יותר מידי, שלא צלצלתי, שלא הייתי שם.. ולכולם אני סלחתי. רק לעצמי לא. על המון דברים. מחמירה עם עצמי כמו שלא מחמירה עם אף אחד אחר. לא עושה שום הנחות. מדביקה אותי לקיר ומנסה לברר עד תום למה ואיך אפשר היה.. מקשות עלי עובדות שהיו. שלא ניתן לשנות אותן. לא יודעת לפטור את עצמי ולומר: אז מה? זו היית את אז... לא הבנת בדיוק... וקשה להתווכח עם עובדות, יותר קשה להתווכח עם תחושות, ועוד יותר קשה לדעת לסלוח לעצמך...
