סל צריחה - מחשבות בשלהי התקף

[21אביבים]

סל צריחה - מחשבות בשלהי התקף

"רגע... איפה אני?", חשבתי לעצמי. הקצתי מתוך הגבול בין שינה להירדמות, פולט אנחה מהירה ומשתנקת. נימת הבהלה בקולי הגבירה את תחושת הבלבול העצמית, מעין פניקה שניזונה מעצמה, תהודה. לפתע צמרמורת ארוכה שמזדחלת לאיטה ואני עוצם עיניי, נדרך אל השיא, מוצמת ממהירות התקדמותה כקיר של גל מרשים. ורגיעה. ועיניים שתרות באי שקט אחר נקודת אחיזה בתקרה הקורנת, נסגרות ונפתחות במהירות. לא הצלחתי לזוז, וחוסר האונים גם הוא ליבה את תחושת הבהלה. לפתע נוכחתי בו, בכאב החזק הזה בחזה, שמפריע לי לנשום ועכשיו כל הכרתי משובשת בגללו, בדיוק שם, כמו חודש שעבר, בין הצלע השלישית לרביעית, משמאל. אלף מחשבות בשנייה, אף לא אחת מסודרת ורציונלית, תודעה מרצדת, חרחורי נשימה וזיעה קרה, הכל כל כך מהר. ואני לבד. לבד, חזרתי לעצמי עוד מספר פעמים, כל פעם מחליש את הטון קצת יותר. חלק אחר חלק אני מצרף יחדיו את השעות האחרונות, כל פעם מתבלבל מחדש כשאני שוב נוכח לכאב ומתחיל מחדש. כן, אני זוכר. נכנסתי למיטה.. הייתי עייף. היה אמצע היום, ירד גשם. רגע, עכשיו כבר לילה, עדיין יורד גשם. אני עוד עם הבגדים.. כן. אני זוכר, תמונות ומחשבות, מעגליות, ועצב, הרבה עצב. רגעים שחלפו, הרבה תובנות, עובדות מוגמרות שעלי להשלים. ומצח מוצמד אל קיר קר, מתנחם למגעו. כן.. זה שוב.. הוא.

 

[Michallllllllll]

חזק! ועצוב!! גם לי יש התקפי חרדה.הם

באים בפתאומיות מעצבנת ואז אני כמו משותקת.. מ ע צ ב ן!! מבינה ורוצה לעזור כל כך.. הציעו לך פעם כדור אנטי חרדתי שקצת מרגיע ברגעים כאלה?... מחזיקה לך אצבעות חזק ולא מפסיקה.. איתך, מיכל.

 

[21אביבים]

תודה על המילים

אגב, לא מדובר בהתקף חרדה,מדובר בהתקף אכילה. אולי יש בהם הרבה מן המשותף?

 

[Michallllllllll]

בטח שיש בהם קשר אצליך! אצלי זה הפוך

כשאני עצובה וחרדה קשה לי לאכול.. אנחנו צריכים ללמוד להפריד בין רגשות לאוכל.. אתה מטפל בזה?

 

[מורןא]

דרך יפה

לתאר את התחושה של התקפי החרדה המזעזעים האלה... הסלט של המחשבות בראש הפניקה שניזונה מעצמה איך כל הסביבה מתעקמת וכלום לא הגיוני. רגיעה מבורכת ואחרייה עוד גל... היום זה קורה לי לעיתים רחוקות ולפעמים זה מתחיל ואני חותכת את זה בהתפתחות ואז אני ניצלת מהשיא של החרדה.