סמדר תודה, הבא"ח חבל"ז
אני מניחה שסמדר תקרא את זה רק בתום הסופ"ש. אבל רציתי לומר לה ולכל מי שהיה מעורב בבניה של הבא"ח תודה רבה. המקום, חבל"ז. הבסיס יפה מאד, בלי להכנס ליותר מידי פרטים. הינו אתמול ביום הורים בבא"ח של הצנחנים. מאד נהננו. חוץ מהכיף בלפגוש את הבנים, היה חשוב ומענין להכיר את הסגל. זה יעזור לנו לשון טוב יותר בלילה. כפי שאמרתי בפתח דברי, הבסיס בו הם חיים, מאד יפה ואיכותי. זה בהחלט עושה את החיים קלים יותר, לחזור לפינוק שכזה אחרי קריעת התחת בשטח. זה מרגש כל פעם מחדש, לעבור את הביקורים האלה. יש משהו מאד מחמם את הלב, ב"שבת אחים גם יחד" שנוצר במפגשים כאלה. בפגישה עם מפקד הבא"ח הקרינו לנו סרט "הרעלה" על הצנחנים. סרט שמתאר בתמציתיות את ההסטוריה של החיל ואת הפעילות המבצעית שלו בתקופה האחרונה. על החלק האחרון של הסרט הייתי מוותרת. זה לא עזר למנגנוני ההגנה שלי לראות את החיילים בפעילות מבצעית. עם זאת, הסרט וכל הכרזות, עשו את שלהם. הם בהחלט מעלים את רמת הפטריוטיות שלנו לחיל. עכשיו יש לנו שני סוגים של רעל בדם. זה של השריון וזה של הצנחנים. (רק שלא נפתח נוגדנים מזן שעדיין לא מוכר לרפואה). כל הנסיעה לבא"ח היתה עבורי חוויה מיוחדת.
שמאלץ בהתהוות, זה עומד להשמע כמו חיבור רומנטי של בת טיפשעשרה. מזה זמן רב שלא היתה לי הזדמנות לנהוג בכבישי הדרום. בשנים האחרונות רב הביקורים שלנו בדרום נעשו באוטובוס כזה או אחר. הפעם נסעתי ברכב שלנו (האבא של החייל הגיע ממקום עבודתו ברכבת לקרית גת ומשם הצטרף להסעות המאורגנות, כך שהייתי לבדי באוטו). המזגן באוטו קצת מג'עג'ע, כך שנאלצתי לפתוח את החלונות. יחד עם הרוח שנשבה לי בפנים ופרעה את שערי נכנסו גם ריח הזבל וניחוח החציר מהרפתות והלולים שבדרך. השמעתי לעצמי מוסיקה בפול ווליום ונהנתי מהמרחבים של הדרום. מהשדות החרושים שמשתרעים עד לאופק מצד אחד ועד לחלק הדרומי של הרי חברון שנגלה באופק בצד השני. בין השדות טסה לה רכבת מסע. על הכבישים נסעו הרבה רכבים צבאיים שגרמו לי לגודש של רגשות פטריוטיים שנמהלו בתחושה הרומנטית של הנוף. בכל הנסיעה הזו היה מין דה-ז'וו. התחברתי חזרה לנופים שהייתי רגילה אליהם כשהייתי בערך בגיל של הבנים שלי. איך שהוא, הנסיעה ברכה פרטי עם חלונות פתוחים הצליחה להכניס את נופי הדרום בעוצמה חזקה יותר מאשר הנסיעה באוטובוסים (במיוחד כשחלק מהנוסעים מגיפים את הוילונות, למנוע את חדירת השמש הקופחת). בקיצור, היה יום מרגש בכל המישורים. עכשיו שתהיה לנו שבת שלום, עם בית כמעט ריק (בלי אף אחד מחיילים בבית).
אני מניחה שסמדר תקרא את זה רק בתום הסופ"ש. אבל רציתי לומר לה ולכל מי שהיה מעורב בבניה של הבא"ח תודה רבה. המקום, חבל"ז. הבסיס יפה מאד, בלי להכנס ליותר מידי פרטים. הינו אתמול ביום הורים בבא"ח של הצנחנים. מאד נהננו. חוץ מהכיף בלפגוש את הבנים, היה חשוב ומענין להכיר את הסגל. זה יעזור לנו לשון טוב יותר בלילה. כפי שאמרתי בפתח דברי, הבסיס בו הם חיים, מאד יפה ואיכותי. זה בהחלט עושה את החיים קלים יותר, לחזור לפינוק שכזה אחרי קריעת התחת בשטח. זה מרגש כל פעם מחדש, לעבור את הביקורים האלה. יש משהו מאד מחמם את הלב, ב"שבת אחים גם יחד" שנוצר במפגשים כאלה. בפגישה עם מפקד הבא"ח הקרינו לנו סרט "הרעלה" על הצנחנים. סרט שמתאר בתמציתיות את ההסטוריה של החיל ואת הפעילות המבצעית שלו בתקופה האחרונה. על החלק האחרון של הסרט הייתי מוותרת. זה לא עזר למנגנוני ההגנה שלי לראות את החיילים בפעילות מבצעית. עם זאת, הסרט וכל הכרזות, עשו את שלהם. הם בהחלט מעלים את רמת הפטריוטיות שלנו לחיל. עכשיו יש לנו שני סוגים של רעל בדם. זה של השריון וזה של הצנחנים. (רק שלא נפתח נוגדנים מזן שעדיין לא מוכר לרפואה). כל הנסיעה לבא"ח היתה עבורי חוויה מיוחדת.