סמוך עלי: אל תסמוך על אף אחד!
לאחרונה היה איזה משהו שהטריד אותי. זה לא באמת משנה מה, אבל זו היתה סיטואציה שלא כל כך הבנתי, וקיויתי שחברים יוכלו לייעץ. וקיבלתי כל מיני עצות שרובן היו מאוד דומות. בדיעבד זה לא היה מפתיע, כי כשסיפרתי להם את הסיפור הזכרתי בעיקר נקודות מסוימות שהיו בו, וכנראה שאם הייתי מספר אותו לעצמי באופן הזה גם אני הייתי נותן לעצמי את אותה העצה בדיוק. אבל לא לקחתי אותה בסוף. לא הייתי שלם לגמרי שמה שסיפרתי מייצג נכון את מה שקורה באמת. הלכתי עם תחושת הבטן שלי ובסוף הסתבר שבאמת הסיפור הוא שונה ממה שהחברים שלי חשבו, וממה שגם אני חשבתי שהוא הכי הגיוני, אבל לא הרגיש לי ככה.
ולמה אני מספר את כל זה? כי אני רואה שהפורום מלא בכל מיני שאלות של אנשים שמספרים על איזה חוויה שהיתה להם, אם זה היכרות, דייט, מפגש או מערכת יחסים. הם מספרים את החוויה שלהם ומבקשים עצה ממי שלא היה שם. אבל מי שלא היה שם לא באמת יודע מה קרה. הוא לא הרגיש את הסיטואציה. הוא מסתמך על המילים של מי שביקש עצה. מילים שנבחרו באופן מסוים ומייצגות תמונה חלקית של האירוע, אולי אפילו מילים שמובילות או מבקשות תשובה מסוימת, מבקשות אישור לקו מחשבה שכבר היה קודם. ובאופן טבעי מי שקורא את המילים האלה משליך על הסיפור את הנסיון שלו ואת החוויות שלו שיכולות להיות מאוד שונות.
אז מצד אחד זה נהדר, אנשים לומדים מהנסיון של אחרים שטורחים לעזור ולייעץ. אבל מצד שני העצה היא תמיד מנקודת המבט של מישהו אחר. מישהו שלא בהכרח חושב ומרגיש כמוך, ושגם לא היה חלק מהסיפור ולא יכול לדעת באמת מה קרה בו. וגם כשאני כותב כאן בעצמי עצות לאנשים, ולפעמים אני בטוח שאני צודק, גם אז יכול להיות שאני בעצם טועה. אולי העצה שלי מתאימה רק לי ולאופי שלי, ולדברים שאני מכיר מהחיים שלי שיכולים להיות שונים מאוד מהחיים של מי שכתבתי לו. ולפעמים אני גם חושב שיש דברים שצריך להרגיש, וללמוד מהטעויות של עצמך ולא מהנסיון של אחרים, כדי לדעת באמת.
ואחרי כל החפירה הזו - אני אכתוב כאן את מה שאני הייתי רוצה לכתוב לעצמי מקודם: אחרי שקיבלת את כל העצות שביקשת, שקלת אותן, וחשבת עליהן... זרוק אותן לפח. אתה חי את החיים של עצמך, אז לך עם הלב שלך, ותראה לאן זה מוביל...
לאחרונה היה איזה משהו שהטריד אותי. זה לא באמת משנה מה, אבל זו היתה סיטואציה שלא כל כך הבנתי, וקיויתי שחברים יוכלו לייעץ. וקיבלתי כל מיני עצות שרובן היו מאוד דומות. בדיעבד זה לא היה מפתיע, כי כשסיפרתי להם את הסיפור הזכרתי בעיקר נקודות מסוימות שהיו בו, וכנראה שאם הייתי מספר אותו לעצמי באופן הזה גם אני הייתי נותן לעצמי את אותה העצה בדיוק. אבל לא לקחתי אותה בסוף. לא הייתי שלם לגמרי שמה שסיפרתי מייצג נכון את מה שקורה באמת. הלכתי עם תחושת הבטן שלי ובסוף הסתבר שבאמת הסיפור הוא שונה ממה שהחברים שלי חשבו, וממה שגם אני חשבתי שהוא הכי הגיוני, אבל לא הרגיש לי ככה.
ולמה אני מספר את כל זה? כי אני רואה שהפורום מלא בכל מיני שאלות של אנשים שמספרים על איזה חוויה שהיתה להם, אם זה היכרות, דייט, מפגש או מערכת יחסים. הם מספרים את החוויה שלהם ומבקשים עצה ממי שלא היה שם. אבל מי שלא היה שם לא באמת יודע מה קרה. הוא לא הרגיש את הסיטואציה. הוא מסתמך על המילים של מי שביקש עצה. מילים שנבחרו באופן מסוים ומייצגות תמונה חלקית של האירוע, אולי אפילו מילים שמובילות או מבקשות תשובה מסוימת, מבקשות אישור לקו מחשבה שכבר היה קודם. ובאופן טבעי מי שקורא את המילים האלה משליך על הסיפור את הנסיון שלו ואת החוויות שלו שיכולות להיות מאוד שונות.
אז מצד אחד זה נהדר, אנשים לומדים מהנסיון של אחרים שטורחים לעזור ולייעץ. אבל מצד שני העצה היא תמיד מנקודת המבט של מישהו אחר. מישהו שלא בהכרח חושב ומרגיש כמוך, ושגם לא היה חלק מהסיפור ולא יכול לדעת באמת מה קרה בו. וגם כשאני כותב כאן בעצמי עצות לאנשים, ולפעמים אני בטוח שאני צודק, גם אז יכול להיות שאני בעצם טועה. אולי העצה שלי מתאימה רק לי ולאופי שלי, ולדברים שאני מכיר מהחיים שלי שיכולים להיות שונים מאוד מהחיים של מי שכתבתי לו. ולפעמים אני גם חושב שיש דברים שצריך להרגיש, וללמוד מהטעויות של עצמך ולא מהנסיון של אחרים, כדי לדעת באמת.
ואחרי כל החפירה הזו - אני אכתוב כאן את מה שאני הייתי רוצה לכתוב לעצמי מקודם: אחרי שקיבלת את כל העצות שביקשת, שקלת אותן, וחשבת עליהן... זרוק אותן לפח. אתה חי את החיים של עצמך, אז לך עם הלב שלך, ותראה לאן זה מוביל...
