סמים והורות
היי לכולם לא יודעת האם זה המקום אבל אנסה אני אותה האמא שהבן/בת שלכם בגיל חטיבת ביניים/עליונה שנעה את סיפור ההתמכרות של בנה לסנים קשים בבית הספר. אני אותה האמא של בחור בן 22 שהיה נקי מעל לשנה וחצי. אני אותה האמא שליוותה, תמכה, עזרה והשקיע את בריאותה כדי שהוא ייצא מזה. אני אותה האמא שאמרה שהיא תהיה האמא שלו כל החיים. ואני אותה האמא שקיבלה אתמול טלפון מחבר שלו עם הידיעה שהוא עצור ומחכה למשפט על סחר. ואני כבר לא אותה האמא מאתמול בערב. נגעלת (מעצם המחשבה של מכירת סמים), מאוכזבת, מהורהרת... האם עדיין אני צריכה להיות האמא שתביא לו סיגריות? שתתמוך בו, שתעודד? האם האהבה שלנו כהורים היא אמורה להיות אין סופית, ללא תנאים למרות הכל? עזרו לי בבקשה כי אני משתגעת
היי לכולם לא יודעת האם זה המקום אבל אנסה אני אותה האמא שהבן/בת שלכם בגיל חטיבת ביניים/עליונה שנעה את סיפור ההתמכרות של בנה לסנים קשים בבית הספר. אני אותה האמא של בחור בן 22 שהיה נקי מעל לשנה וחצי. אני אותה האמא שליוותה, תמכה, עזרה והשקיע את בריאותה כדי שהוא ייצא מזה. אני אותה האמא שאמרה שהיא תהיה האמא שלו כל החיים. ואני אותה האמא שקיבלה אתמול טלפון מחבר שלו עם הידיעה שהוא עצור ומחכה למשפט על סחר. ואני כבר לא אותה האמא מאתמול בערב. נגעלת (מעצם המחשבה של מכירת סמים), מאוכזבת, מהורהרת... האם עדיין אני צריכה להיות האמא שתביא לו סיגריות? שתתמוך בו, שתעודד? האם האהבה שלנו כהורים היא אמורה להיות אין סופית, ללא תנאים למרות הכל? עזרו לי בבקשה כי אני משתגעת