סמכות הורית - יש דבר כזה! ../images/Emo12.gif
- "מה יש לאכול אבא?!" - "קובה!" (למעשה כל המקרר מלא בסירים של קובה!) - "אבל אני לא אוהב קובה!!!!" מוחה הגדול. - "אני אוהב קובה, אבל לא בא לי!" הקטן ניגרר (עניין ה-"בא לי/לא בא לי" - ראוי לשירשור נפרד, ולדיון מעמיק!) - "אוקיי, אז תשארו רעבים!" אבא מתרגל סמכות הורית (הוא שמע פעם שיש דבר כזה, אולי בסין או משהו כזה, וברור לו מי יישבר ראשון) שעות הצהריים עוברות להן בנעימים. אפילו לפרק זמן מסויים, הם העסיקו ת'עצמם, ואבא פרש לו אל שלאף-שטונדה עם אוזן תורנית פקוחה. ואז שוב. - "אבא אני רעב!" - "לחמם לך קובה?" אבא אומר, לא מאמין אפילו לעצמו וכבר מכין את התקליט השרוט, זה-מה-שיש-ואני-לא-מכין-משהו-אחר-וחוצמיזה-אתם-כן-אוהבים-קובה!.... - "כן." - "הא?!"
"רוצה קובה?!" - "כן! אמרתי! בא לי קובה! אבא!" - "כמה אתה רוצה?" - "שלוש." - "שלושה!" נו באמת מצאת לך זמן לשיעורי לשון! כשהדאלוג הנ"ל חזר על עצמו בפעם השנייה עם אפרוח נוסף, ונוסף לכך, לאחר שהוגשה התיקרובת "יאמי! אני אוהב קובה כזה!" אבא צבט ת'עצמו לוודא שהוא לא חולם! ורץ לפה לספר לחבר'ה!
- "מה יש לאכול אבא?!" - "קובה!" (למעשה כל המקרר מלא בסירים של קובה!) - "אבל אני לא אוהב קובה!!!!" מוחה הגדול. - "אני אוהב קובה, אבל לא בא לי!" הקטן ניגרר (עניין ה-"בא לי/לא בא לי" - ראוי לשירשור נפרד, ולדיון מעמיק!) - "אוקיי, אז תשארו רעבים!" אבא מתרגל סמכות הורית (הוא שמע פעם שיש דבר כזה, אולי בסין או משהו כזה, וברור לו מי יישבר ראשון) שעות הצהריים עוברות להן בנעימים. אפילו לפרק זמן מסויים, הם העסיקו ת'עצמם, ואבא פרש לו אל שלאף-שטונדה עם אוזן תורנית פקוחה. ואז שוב. - "אבא אני רעב!" - "לחמם לך קובה?" אבא אומר, לא מאמין אפילו לעצמו וכבר מכין את התקליט השרוט, זה-מה-שיש-ואני-לא-מכין-משהו-אחר-וחוצמיזה-אתם-כן-אוהבים-קובה!.... - "כן." - "הא?!"
