חיים פרידמן1
New member
סמכות ונכונות בהלכה
אין ספק שכל מה שקיבלו ממשה מחייב בגלל שמה שחז"ל אומרים נכון ולא בגלל סמכותם. דברים שבית הדין לומד מדעתו תקפים לפי הרמב"ם רק לגבי זמן אותו בית דין. תקנות מחייבות גם אחר זמן בית הדין מצד חכמת הגוזרים (עד שיהיה גדול ממנו בחכמה ובמניין).
וויכוח לגבי דרכי הדיון רלוונטי לשני חכמים ששניהם מקובלים בדרכי הדיון (לתפיסתי שהדרוש הוא שפה בלבד). לכן קבלת התלמוד גם בדברים שלמדו חז"ל מדעתם קשור גם לכך שהתלמוד נכתב בידי כלל החכמים המקובלים.
חז"ל אומרים שהיו דברים שמשה קיבל והחזירים עתניאל בן קנז בפלפולו. על הרמב"ם בהחלט ניתן לומר שהחזיר בפלפולו את העניין של מעשה בראשית ומרכבה. גם בהלכה כל מי שלומד רמב"ם בעיון רואה שלרמב"ם יש עומק מיוחד בהבנת התלמוד. גם אם הרמב"ם לא התכוון להיות סמכות אין שני לו בעומק. למסקנה נראה לי שכדאי ללמוד את הרמב"ם בעיון ואם אף על פי כן נראה שבגמרא כתוב אחרת הסמכות הסופית היא לגמרא.
אין ספק שכל מה שקיבלו ממשה מחייב בגלל שמה שחז"ל אומרים נכון ולא בגלל סמכותם. דברים שבית הדין לומד מדעתו תקפים לפי הרמב"ם רק לגבי זמן אותו בית דין. תקנות מחייבות גם אחר זמן בית הדין מצד חכמת הגוזרים (עד שיהיה גדול ממנו בחכמה ובמניין).
וויכוח לגבי דרכי הדיון רלוונטי לשני חכמים ששניהם מקובלים בדרכי הדיון (לתפיסתי שהדרוש הוא שפה בלבד). לכן קבלת התלמוד גם בדברים שלמדו חז"ל מדעתם קשור גם לכך שהתלמוד נכתב בידי כלל החכמים המקובלים.
חז"ל אומרים שהיו דברים שמשה קיבל והחזירים עתניאל בן קנז בפלפולו. על הרמב"ם בהחלט ניתן לומר שהחזיר בפלפולו את העניין של מעשה בראשית ומרכבה. גם בהלכה כל מי שלומד רמב"ם בעיון רואה שלרמב"ם יש עומק מיוחד בהבנת התלמוד. גם אם הרמב"ם לא התכוון להיות סמכות אין שני לו בעומק. למסקנה נראה לי שכדאי ללמוד את הרמב"ם בעיון ואם אף על פי כן נראה שבגמרא כתוב אחרת הסמכות הסופית היא לגמרא.