סנדרה איזבשה מחוץ לאליפות אירופה

[cubano1]

סנדרה איזבשה מחוץ לאליפות אירופה

על פי ראיון איתה, היא תכננה להתחרות רק בקרקע
היא היתה צריכה לקחת חופש של שבועיים בשל לימודי התואר שלה, ולא הצליחה להשיב את הזמן האבוד - ועל כן לא תסע למוסקבה.
http://www.thecouchgymnast.com/sandra-izbasa-i-have-more-freedom-now/
הפסד גדול לכולנו, אבל פחות מתחרה אחת לאופיר נצר

 

[נועה חורש]

סנדרה איזבסה הגיעה לשיאה

השיא מאחוריה, באולימפיאדת לונדון.
כל דבר שהיא תעשה עכשיו, בגילה, רק יוכל במקרה הטוב להתקרב לשיאה הנושן, אך לא לעקוף את הצעירות החדשות.
לכן הרבה פעמים עדיף לפרוש עם טעם טוב בפה וללכת לכיוונים יותר מתאימים.

 

[cubano1]

עקרונית, אני מסכים איתך

אבל אחרי קטלינה פונור בלונדון הייתי שוקל טוב טוב את מילותי

 

[נעממהה]

מה יהיה עם ההספדה הזו של המתעמלות הבוגרות?

אני פשוט לא מצליחה להבין את זה. למה חוסר האמונה הזה? כל מתעמלת שעוברת אולימפיאדה וחצי כבר שולחים אותה הביתה בכוח. למה?
אז נכון, זה קשה יותר בגיל הזה, הגוף כבר לא מה שהיה בגיל 15, אבל זה לא אומר שצריך לפרוש ושאין עוד מה למכור.
הדוגמא של קובאנו מצויינת- קטלינה פונור הדהימה לא מעט אנשים עם הרמה שאיתה חזרה מהפרישה בפעם הזו!! גם ונסה פרארי למשל, נעלמה להרבה זמן וחזרה באולימפיאדה האחרונה עם רמה, שאילולא שוברי השיוויון הטיפשיים שיש בחוקה, הייתה מספיקה למדליית ארד בקרקע. אני מאמינה שאם סנדרה איזבסה תרצה מספיק חזק, היא יכולה לחזור להתחרות בכבוד.
בעייני יש ערך לכך שמתעמלת תמשיך להתחרות מעבר לשנתיים שלוש הרגילות, גם אם היא לא שומרת על רמת שיא לאורך כל הזמן. יש ערך לכך שהתעמלות יפסיק להיות ספורט בלעדי לנערות ויצליח לפרוץ את מחסום הגיל. וזה כבר קורה! תראי את ג'סיקה לופז, את ווסיליקי מילוסי היווניה, את טווידל. נועה, אני לא יודעת למה נשארת מאחור עם הדעות האלה של "כל דבר שהיא תעשה עכשיו, בגילה...". קצת חבל, לא?

 

[נועה חורש]

לא צריך להגזים

אף אחד לא שולח מתעמלות הבייתה בכוח ולא מספידים למוות.
אני גם כן שמחה כשיש מתעמלות בוגרות וותיקות בשטח ורואה את הערך של ההתעמלות כספורט לנשים.
יחד עם זאת המתעמלות הצעירות יותר הן כל כך טובות, אבל כל כך טובות, שאני חושבת שיהיה קשה לאיזבסה להתעלות על השיאים שלה מלונדון כשהן באיזור.
המתעמלות הוותיקות שנשארות וממשיכות להתפתח הן עדין מקרים יוצאי דופן ולא תופעה מרכזית.

 

[podko]

כשליש מהמתעמלות באליפות אירופה הנוכחית

כבר חצו את גיל 20 - ילידות 1993 ומטה, ובעיני זה נפלא.
לפי הדיון שהתפתח כאן, נראה לי שלקחתם את המדליה האולימפית כאבן הבוחן, או לפחות הישארות בטופ העולמי המצומצם, ובעיני ניתן להסתכל על זה בצורה קצת יותר רחבה. למתעמלת יש זכות קיום אחרי גיל 18 גם אם אינה מאיימת על הפודיום באולימפיאדה או אליפות עולם. כי לפי ההיגיון הזה, מתעמלת שבגיל 16 כבשה את הפסגה כמו גבי דאגלס יכולה כבר לפרוש כי אין הישג יותר גדול שהיא יכולה להשיג.
ונסה פרארי הייתה אלופת עולם בגיל 16, ומאז לא עשתה השגים דומים. ולמרות זאת, 6 שנים אח"כ היא עדיין ממשיכה להתעמל ולהתחרות, תורמת למדינה שלה ומובילה את הנבחרת - ולא נראה שהיא מרגישה שזה לא לכבודה.
הלוואי והיינו מצליחים לייצר כאן בארץ המשכיות כזו, של מתעמלות בנות 18-20-22-24 שאליהן מצטרפות כל שנה הסניוריות החדשות בנות ה - 16..

 

[אמא לה3]

אני יותר ממסכימה

לגבי המשך דרכן בענף של מתעמלות בוגרות, אין מה להגיד, ברב הפעמים הגיל והניסיון עושים את שלהם לטובה מבחינת הצגת התרגילים. משהו בבגרות של התרגילים משתנה (אם אתם יכולים להבין למה התכוונתי). זה מעולה לראות מתעמלות שלא פורשות אחרי אולימפיאדה אחת, בטח כאלה שמאד אהבתי לראות באולימפיאדה. מצד שני יש כמה מתעמלות כאלה שלדעתי היו צריכות לפרוש עוד הרבה קודם (לא הרבה..שתיים ליתר דיוק ומי שמכיר ועוקב אחרי ההודעות שלי גם יודע באילו מדובר, לשתי אלה, לדעתי, יפה הפרישה..ושיפרשו כבר, אין להן לא אלגנטיות ולא רואים עליהן התבגרות יפה...

)